כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    פתיתים

    94 תגובות   יום שני, 27/5/13, 21:11

    ''

     

     

    פתיתים

     

    הפתיתים הקטנטנים הטעימים שאנו אוכלים ומכירים במציאות, הומצאו למעשה בזמנו ע"י בן גוריון. הוא ביקש מאנשי מקצוע בתחום המזון לייצר משהו קרוב לאורז, עבור אוכלוסיה שהגיעה ארצה וזה היה מרכיב חשוב ועיקרי במזון שהייתה רגילה בו. עקב המצב לא היה בארץ אורז, ולא היה ניתן לייבאו.

     

    ה"פתיתים" במשפחתנו לעומת זאת, הפכו לאחרונה למשהו שהוא מעבר לסתם מילה ב"סלנג משפחתי", אלא גם כביטוי למשהו בלתי מוגדר, כמו ברכה, אך שתמיד מעלה חיוך.

     

    יצא ככה שה"ואליום המשפחתי" שלנו, יצור פלאי בפני עצמו, שזה עתה מלאו לו שנתיים, גורם לי ולאחרים לדברים מוזרים, עד לכדי שינוי מהותי באישיות. מה שאפילו בעלי חיים לא הצליחו לעשות, הוא עושה והגדול.

    אם אבי האהוב ז”ל היה עמנו, הוא לא היה מאמין. הוא  תמיד טען  שאימי עקשנית כפרד ואני עוד יותר ממנה, ואם עלי משהו כבר מצליח להשפיע, ולו אלה בעלי החיים, תודה לאל על זה....

     

    לפני זמן מה, הבנתי שוב בעזרתו האדיבה של ה"ואליום" הפלאי, את התובנה הענקית ש: "אושר" אינו תלוי למרבה ההפתעה, כפי שחשבתי כל חיי, בגורמים חיצוניים - אלא ב: אדם עצמו, הלך רוחו, אישיותו, ובמצב רוחו ונפשו. מה הקשר שלו דווקא לתובנה כזו אינני יודעת, אבל עובדה זה קרה, ובהקשר אליו.

    חבל שאף אחד לא אמר לי את זה קודם, אבל כעת אני מתחילה להבין כמה אמרות הודיות או בודהיסטיות, ורובד נוסף בספרו של של הריפנוצה "ספר המתים הטיבטי".

     

    בהמשך, ועוד טרם מלאו לעולל שנתיים, הוא הנהיג במשפחה ברכה חדשה, שהתחילה מעצם העובדה שהוא התחיל לדבר, אושר גדול בפני עצמו, ומקור לחיוכים רבים. יום אחד היה העולל רעב, (מסכן לא נותנים לו אוכל לבחור), ניגש לאמו, ובלי להתבלבל הצביע על הכיריים והסירים ואמר בקול רם וברור: "פתיתים" "עוף" (לא, הוא לא צמחוני ולא אף אחד במשפחתו הצעירה)....

    ''
     

    פעולה פשוטה זו גרמה לסבב טלפוני מהיר וצחקוקים בין כולנו להודיע על החדשות המרעישות, וסרטון שהפך רב מכר עולמי (אצלנו), אותו אנו נוהגים לראות כל פעם שאנו רוצים שמשהו יעשה לנו "מסג' בלב", כלומר חיוך. כך קרה שמאז אותו היום הפכה ברכת "בוקר טוב" ל "בוקר פתיתים".

     

    יום אחד הקפיץ העולל את לב הוריו בזעקות התלהבות משולהבות, בראותו את אוטו הזבל. כולה אוטו זבל, מה קרה לו? לקח זמן להבין שחשקה נפשו מגיל כה צעיר, בין יתר הדברים, להיות נהג אוטו זבל (למרבה היגון). ידענו שכמו כל בחורצ'יק צעיר הוא אוהב לשבת ליד ההגה, אבל לא ככה !  לא רופא, לא טייס  -  דווקא נהג אוטו זבל, נו, מילא.

     

    גם כאן הוא הביע את רצונו בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים. עשינו כמיטב יכולתנו להסיח דעתו, לתת לאוטו זבל לעבור (שמא ינסה ויאהב זאת יותר מדי), מה שלא עזר כמובן. אז ירדנו לרחוב (כשאנו נותנים זמן לאוטו הזבל לנסוע משם).

    הבחורצ'יק ראה שמשאת נפשו כבר אינו ברחוב, ובלית ברירה הסתפק במה שנשאר, ולמרבה תדהמתנו התחיל ביוזמתו שלו, במרץ, להזיז ולהחזיר למקום את מיכל הזבל הצר הירוק של הבניין, כי סדר חייב להיות סדר.

    הוא כבר ידע איפה הוא צריך להיות, מאיפה? הוא כבר יודע.

    מאז אותו יום אם הפח המלבני הירוק אינו במקומו, יש מי שידאג לזה.

     

    התחלתי להקניט את הוריו שלא נראה שיש טעם לחסוך להשכלה גבוהה....אבל נרמז לי במבט חד ומהיר וקטלני שאם אני יודעת מה טוב לי יותר טוב שאשתוק....

     

    אם היו אומרים לי שאהיה כמו האמהות והדודות שמתעסקות ב"שטויות" של ילדים קטנים, ב"אובר התלהבות" שכל כך הגכיחה אותן בעיני בעבר, הייתי אומרת no ca do. ללמדך, שוב, כתמיד שאינך יכול לדעת לעולם לאן יביאוך החיים, ונראה שעלינו במשפחה אפשר לצחוק הרבה מאד מבחינה זו.

     

    אתמול נתפס קורבן מוצלח ביותר ברשתו של "מר פתיתים" שלנו. היות ועושים ברחובם עבודות עפר, והתמזל והטרקטור הגדול טרם הדמים מנוע כשירד למטה, לא עמד לבו של הנהג הנחמד לסרב, והוא אפשר ל"אוצר" שלנו לשבת לבדו בכסא הגדול, לאחוז בהגה, וגם להכניס את ידית ההילוך, מה שאומרים "לתרגל על רטוב", בניוטרל, עם כל הרעשים והתנועה והכול.

    ''
     

    ה"גבר" היה בהלם total loss, סוף הדרך. לא רואים טוב את ההבעה על הפנים, אבל תאמינו לי הלם מוחלט. אחרי כמה דקות ההתרגשות האדירה הפילה אותו לקרשים, והוא רצה לרדת. ואני כשראיתי את התמונה, שיניתי ללא שליטה את מצב הצבירה ממוצק לנוזל - שלולית מים נמסה, חסרת אונים, על הרצפה, חננה אמיתית.

     

    שבוע פתיתים נאה ומחויך לכולם.

    ''

    ואם כבר אז מתכון חביב וטעים למאכל האהוב

     

    פתיתים עם בטטה וטופו

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (94)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/15 11:55:
      מאמרי מעניין
        2/6/13 20:57:

      צטט: סטאר* 2013-05-31 09:01:22

      תודה על הרשימה . מעניין מדוע הפתיתים טובים ככול שיהיו לא תפסו "מקום של כבוד " בתפריט ארוחות השבת והחג . תודה על המתכון שבת שלום :)

      כי זה אוכל עממי ולא "פנסי", אנשים לפעמים אוכלים בעיניים גם.... קריצה

        2/6/13 20:55:

      צטט: יסינראל 2013-05-31 08:38:54

      פת[ית] של לחם... ישבתי איתכם כאן... תודה על האירוח.

       

      ''

      שמחתי לארח אתכן, ואתן אורחות רצויות תמיד  מגניב

        2/6/13 20:47:

      צטט: * אילת השחר * 2013-05-31 07:56:43

      כתיבה מהנה עם טעם של עוד.

      .

      ''

       

      תודה על שילוב התמונה המקסים שעשית איילת השחר.

      את תמיד מוזמנת, ואני שמחה לראותך מבקרת.

       

      '' 

        2/6/13 20:44:

      צטט: StellaP 2013-05-30 21:31:55

      פוסט מתוק להפליא ! תרשי לתת כותרת חדשה ? על פתיתים, אהבה ואוטו זבל :)

      בודאי שמרשה לך, אלא שכעת כבר אינני יכולה לשנות זאת.

      אבל אם תמצאי תמונה בעיני תתאים ותשדר בהתאם לשם החדש אצרף אותה לפוסט מגניב

       

        2/6/13 20:20:

      צטט: חגיקמרט 2013-05-30 14:18:43

      מובן שכל תחושה תלויה באדם כי היא נובעת ממנו. גם אוטוסוגסטיה לגבי מחשבות או היפנוט עצמי יכולה להוביל את האדם לרגעי אושר. אך מובןן שחוק הגירוי והתגובה פועל גם על האדם לרבות על הפעוטות. השקט השלווה האוויר התפאורה כל אלו עשויים להוביל את נפש האדם אל תחושת רגעי האושר. השאלה היא אחרת בונבוניטה, השאלה היא אם האושר הוא ערך במילון כמו אלוהים למשל או שמא התחושות שאנו קוראים להן אושר הן באמת האושר בהתגלמותו. או שמא האושר הוא דבר בלתי נתפס, אלא משהו שאנו שואפים אליו אך לעולם איננו מסוגלים להגיע אליו. פעם אמרתי שאני אוהב את הכלב שלי יותר מהנכדים שלי. זה נשמע מאוד לא אנושי מאוד צורם ומאוד לא נכון. אך למעשה זו בעצם אהבה אחרת זו אהבה של נתינה של החי אל האנושי בלא גבול בלא כל חשבון ובלא התנייה מסויימת. ולאהבה הזאת אין באמת תחליף ולכן ניסיתי לבטא הרגשה מיוחדת שלנו אל החיות בדרך של כאילו " דיברה תורה בלשון בני אדם" אך ברור הוא שאין מקום להשוואה והנכדים הם באמת במקום הראשון. אני סותר את עצמי? אולי. אך הכוונה הן ידועה. כתבת יפה ואני נותן לך כוכבים הרבה.

      ''

      בכלל לא סותר את עצמך, אני מבינה אותך לגמרי. לי בכל מקרה אתה נשמע הגיוני, וזו התגובה הראשונה שלך שלא רק אני מעריכה בשל גלוי הלב, אלא גם מבינה לעומק ואוהבת.

      זו אכן אהבה אחרת לגמרי, ואין הדבר האחד דומה וניתן להשוואה לשני.

      תודה 

       

       

      קראת את הספר מארלי ואני?

      מארלי העניק לנו מתנה - מתנה שלא תסולא בפז, ועם זאת היא ניתנה לנו בחינם. הוא לימד אותנו את אמנות האהבה ללא תנאי. איך מעניקים אותה, איך מקבלים אותה. במקום שבו קיים דבר כזה, כל השאר כבר מסתדר בעצמו.  - ג'ון גרוגן   { מתוך הספר "מארלי ואני
        
       

       
      ככל שאדם מרבה להכיר את בני האדם, בה במידה גוברת הערצתו אל הכלב.  - ג'ולאין ג'וסנל
        2/6/13 19:13:

      צטט: שירולי 2013-05-30 12:46:52

      חמוד! גם הילד וגם הפוסט! בהחלט רואים את ההלם על הפרצוף המתוק

      נכון רואים הא?  מגניב

        2/6/13 19:11:

      צטט: נערת ליווי 2013-05-30 00:52:48

      קבלי הם שווים!

       

      ''

      מקסים, מופלא, וכל כך מתאים לכאן, יש לך עוד קוריוזים קולעים כאלה?

      אשמח....

      ''

       

       

        2/6/13 19:00:

      צטט: בילבית-גינגית 2013-05-29 18:19:50

      מתה על פתיתים

      נו בטח, המון זמן לא ביקרת אותי, ואיך ששמעת פתיתים הגעת....

      הכל אינטרסים כאן.... 

       

      ''

        2/6/13 18:58:

      צטט: עמנב 2013-05-29 16:58:52

      נהניתי לקרוא, וגם אני אהבתי את הפתיתים האלה, שקראו להם אז "ארז בן גוריון". באשר למשאית האשפה - כשהבן שלי היה בערך בן ארבע, הוא לא רצה להיות הנהג, אלא זה שתלוי מאחור. איזה מזל שהוא החליף את השאיפות המקצועיות, והיום הוא ד"ר למתימטיקה ומלמד באוניברסיטה. אצלנו הנכדה בת השנתיים ורבע מתעניינת בנושאים הטכניים, והנה ציטוט ממשהו שכתבתי עליה: הילדה טיפסה פנימה אל המושב שלה, ומשם עברה למושב הנהג, בעוד המבוגרים ממשיכים לשוחח בחוץ. יש לענת חוש טכני מפותח, ונטייה לחקור כל מכשיר באשר הוא. היא שיחקה בהגה, ובכל מה שזז, ושמחה מאד כשהצליחה להפעיל את האיתות. כל טוב, עמוס.

      וואהו, הבן שלך השיג את שיא השיאים....לא נהג משאית זבל, אלא זה שתלוי מאחור, משעשע חייכתי מאוזן לאוזן. מעניין למה דווקא את הדברים האלה הם רוצים.

      והנכדה? אחלה מקצועות יהיו פרוסים לפניה.

      שיהיו לך בריאים 

      ''

        2/6/13 18:54:

      צטט: רומפיפיה 2013-05-29 16:56:06

      ברור שגם אני הפכתי פה לשלולית...

      אוטו זבל, טרקטור שוטר וכבאי 

      אלה מהווים את משאת נפשו

      של כל ילד בגיל שנתיים שלוש

      ושלא יגידו לכם שזו אהבה נרכשת.

      ילדות קטנות רוצות לשחק בבובות

      או בדוד רופא  ואחות.

      -

      רק אני הייתי משחקת עם חתולים? 

       

      '' 

        2/6/13 18:52:

      צטט: א ח א ב 2013-05-29 13:50:44

      וואללה ? בו גוריון ? תמיד חשדתי שפתיתים הם מאבות המזון...

      האמת גם אני לא ידעתי שאלה תולדות הפתיתים, זה התחיל מבוקר פתיתים ופתאום זה זורק הערה, ומשם זורקים לי השלמת מידע וככה זה התגלגל....

       ''

        2/6/13 18:50:

      צטט: נויאור 2013-05-29 12:40:00

      אני מכירה עורך דין שאת שמימן אמ הלימודים בעבודה על אוטו זבל וכן ילדים אוהבים מאוד פתיתים

      תודה.

      כל הכבוד, יש בי המון המון המון הערכה לאדם כזה.

      ולא רק ילדים אוהבים פתיתים גם כמעט כל המבוגרים שאני מכירה. קריצה

        2/6/13 18:49:

      צטט: ארזעמירן 2013-05-29 08:40:29

      גם אני, כילד קטן, רציתי להיות נהג של אוטו-זבל. מסתבר ש, מסיבה לא ברורה, זה חלומם של ילדים רבים. (זה עובר לנו אחר כך, לרוב). אולי זה הגודל המרשים, השליטה על כל רוחב הכביש, והעובדה שיש לך את הכוח לעצור את התנועה לכמה זמן שאתה רוצה. מעניין אם נהגים של אוטו-זבל רצו להיות כאלה כשהיו קטנים.

      אתה מסתכל על החלום הזה בדיעבד ובעיניים של מבוגר הרי, את הדברים הללו הילד עצמו טרם קולט. זה משהו אחר, תנסה שוב אולי באמת תמצא. צריך להכנס לראש שלהם כדי להבין, זה לא קל, קצת השתנינו.... 

      ''

        2/6/13 18:46:

      צטט: absalom 2013-05-29 08:27:56

      אושר גדול!!!

      מנסיון

      גם אצלו אחת המילים הראשונות היתה: פאאא (פח)

      כל הזמן רוצה לשבת בכסא הנהג לשחק בכפתורים ולהפעיל את לחצני האימובילייזר המצפצפים.

      הוא שאמרנו: בנים.

      הוא גם ממציא לעצמו משחקים, ניגש "למטבח" שלו כדי לבשל, אבל הכי הכי זה האוטו זבל. 

       

      ''

        2/6/13 18:45:

      צטט: מימד מיוחד בבד 2013-05-29 03:48:12

      מגניב פתיתים...

      נו, נראה, ויש לך יצירה מתאימה לנושא ?   לשון בחוץ

        2/6/13 18:44:

      צטט: צחיתוש 2013-05-29 00:14:11

      תודה ששיתפת בפוסט משובח פתיתים יאמי.....מעורר תיאבון צחית

       

      תודה צחיתוש  צוחק

        2/6/13 18:43:

      צטט: אוריתדוד 2013-05-28 23:36:12

      צטט: נעה אל-יגון 2013-05-28 22:35:50

      אין על פתיתים עם קטשופ
      שימציאו כבר פתיתים בלי גלוטן
      כי אני נורא מתגעגעת.

       

      יש פתיתים ללא גלוטן, בפעם הבאה אבדוק את השם ואשלח לך :)

      אז תכתבי גם אותי אשמח לדעת, תודה  צוחק

        2/6/13 18:42:

      צטט: דליהו 2013-05-28 22:53:05

      פוסט מגניב .:}תודה:}

      תודה, שמחתי שנהנית  מגניב

        2/6/13 18:41:

      צטט: באבא יאגה 2013-05-28 22:44:59

      חמד, המר פתיתים, שלך. נהג אוטו זבל הוא חלום של הרבה בנים. גם של בני, כשהיה בן שנתיים, בערך. כתבתי על זה לפני כשנה. הנה, אם יתחשק לך http://cafe.themarker.com/post/2628694/ חוץ מזה, התקנאתי בך וכתבתי גם כן על אפקואן.

      בואי נעשה עסק:

      יש לי המון נושאים ורעיונות ולא מספיקה לכתוב על הכל, אהיה מוכנה לשלוח לך אותם.

      אבל נושא שאני כותבת עליו ואת קוראת אותו אצלי דווקא אותו ועליו לכתוב? 

      ''   ''

        2/6/13 18:37:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-05-28 22:35:50

      אין על פתיתים עם קטשופ
      שימציאו כבר פתיתים בלי גלוטן
      כי אני נורא מתגעגעת....

      יאללה שלך, גם את עם הגלוטן הזה...כל כך הרבה אנשים לאחרונה אני שומעת עם הבעיה הזו. מעצבן הא? הסנני

        2/6/13 18:36:

      צטט: עופר לבבי 2013-05-28 20:10:30

      אושר גדול עם הזאטוטים הללו. יש לי שני נכדים. הקטנציק זה עתה נולד, והגדול בן שנתיים ושמונה חודשים, ממיס אותי כל פעם מחדש.

      אכן זה הגיל שנתיים עד ארבע הרס טוטאלי כל יום מחדש. תרווה נחת   צוחק

        2/6/13 18:35:

      צטט: קר אש 2013-05-28 19:37:01

      יפה

       

      ככה? יפה? וזהו?

      בטח עד שאראה עקבות שלך אצלי שמכילים משפט שלם תוציא לי את הנשמה....הא?

       

      ''

       

        2/6/13 18:33:

      צטט: חופר סדרתי :) 2013-05-28 19:15:37

      יפה רשמת, הקישור של הפתיתים עם הילד הקטן מצויין :)

       

      תודה   חיוך

        2/6/13 18:33:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-05-28 17:21:28

      כשיהיה גדול, נסדר לו ג'וב בעיריה. צוחק

      למה אתה רוצה לעשות לו את זה? ממש ובשום אופן לא אסכים, על גופתי  !    צעקה

        2/6/13 18:31:

      צטט: דוקטורלאה 2013-05-28 16:21:32

      נראה לי תפריט מצויין. לי יש בעייה קטנה - אסור לי רוטב סוייה... באשר לסיפור כולו, זה מה שקורה עם נכדים. תנסי עכשיו להכפיל את המתוק הזה בתשעה, ותביני מה מתרחש אצלנו.

      -

      קשה להכיל את הכל, אפשר לקבל התקפת סכרת..... לשון בחוץ

        2/6/13 18:31:

      צטט: איציק אביב 2013-05-28 15:11:25

      אני דווקא מת על פתיתים.

       

      עוד לא ראיתי אחד שלא   חיוך

        2/6/13 12:13:
      "אורז בן גוריון".... מי לא אוהב את זה?...שיקום:-)
        2/6/13 01:01:
      נשמה טהורה...איזה ילדון...תודה רבה ! :)
        1/6/13 22:42:

      צטט: אוריתדוד 2013-05-28 14:53:51

      תהני מהקטנצ'יק , הם תמיד מלמדים אותנו מה באמת חשוב ומהנה...

      --

      בהחלט הם ובעלי החיים מלמדי אותנו המון, בעל כורחנו מה שאיננו לומדים בדרך אחרת.

      הנה, כאן, מה שאפשר ללמוד מהסרטון שהופך לויראלי ברשת, על הילד לואיס, ולמה הוא לא רוצה לאכול את התמנון.

       

      ''
       

      מהארץ כאן

       

      לואיס אנטוניו, פעוט שובה לב, הציג את הטיעון המוסרי לצמחונות, כמו שרק ילד יודע והותיר צופים רבים ברשת נרגשים.

       

      בתמימות שמאפיינת ילדים, מעלה בסרטון הבא הילד לואיס אנטוניו תהיות באשר למקור הארוחה שלו. הוא מנסה להבין מדוע אמו מגישה לו תמנון לארוחה, ומקווה שזה לא בעל חיים אמיתי. הפעוט מסרב לאכול את התמנון ואמו מתפשרת איתו על אורז וניוקי. לואיס מנסה לשאול אותה שאלות פשוטות באשר ל "איך בדיוק הגיעו הרגליים של התמנון לצלחת שלו", ולברר מה קרה לשאר התמנון, ומדוע אנשים אוכלים בעלי חיים. אמו מגיבה לדברים בבכי, והפעוט שואל מדוע היא בוכה. "ריגשת אותי", היא משיבה, והוא שואל בתגובה "עשיתי משהו יפה?".

       

      הסרטון, בו צפו למעלה ממיליון בני אדם ברחבי העולם, תורגם לאנגלית ולעברית וזכה לתגובות רבות, בייחוד של מתנגדים לתעשיית הבשר. אנטוניו דובר פורטוגזית, אולם לא ברור גילו המדויק....

        1/6/13 22:33:

      צטט: * חיוש * 2013-05-28 14:32:33

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      המילים שלך והתמונות המרגשות והמגניבות המיסו את ליבי

      ((((((-: לא ידעתי עד אצלך מי הגה את רעיון הפתיתים

      קדה קידה ענקית מלאת תודה לבן גוריון ז"ל

      גם אני חונכתי ע"י ילדיי - שתמיד צריך להימצא בארון המזון אריזת פתיתים  בצורת כוכבים(-:

      תודה יקירה על המתכון שצירפת עבורנו

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      היה כייף אדיר לקפוץ אלייך לקפה בטעם פתיתים (-:

      -

      תודה חברה, שבוע טוב

       

       ''

        1/6/13 21:54:

      צטט: א ל22 2013-05-28 13:53:28

      נו....מה יהיה ?עכשיו אני רעבה ואין לי פתיתים....הולכת לחפש פתית:))

      זה האירוניה.

      פתיתים באו כתחליף לאורז.

      לפתיתים אין תחליף.

      '' 

        1/6/13 21:51:

      צטט: איריסחן 2013-05-28 13:22:21

      חמים וטעים כאן איתך....
      פתיתים, פתרון מופלא לכל ארוחה כמעט....
      במיוחד כזאת שאין כוח להכין.חיוך

      -

      מצחיקה, למי שאינו במיוחד אוהב לבשל גם זה נקרא להכין אוכל.... צוחק

        1/6/13 19:49:

      צטט: Lisi-strata 2013-05-28 11:58:39

      אחד הפנינים שלך הפוסט הזה.

      עשה לי טוב על הנשמה - לגמרי.  ביחוד התמונה בסוף!

      הקטע עם בקשת הילד לאוכל, הזכיר לי את הבדיחה על 

      הילד שלא דיבר ולא דיבר וחשבו שהוא אילם

      עד שיום אחד פתח את הפה ואמר - בגיל 4

      "המרק חם מדי! "

      וכששאלו למה לא דיבר עד אז, אמר:

      "עד עכשו הכל היה בסדר"....

      חיוך

       והפואנטה כתבת הרבה יותר מוקדם -

      אושר אינו תלוי .....בגורמים חיצוניים -

      אלא ב: אדם עצמו, הלך רוחו, אישיותו, ובמצב רוחו ונפשו.

       ככה זה. בדיוק.

      ופתיתים -  וואי וואי - כמה פולני -

      אצלינו:

      פערפאלאך -   זה מאימי הפולניה המתחזה ליקיתקריצה

      פערפעלן -        ככה אבי היקה האמיתי חיוך

      אז שיהיה בוקר פתיתים נפלא!!!

      --

      תודה.

      שיהיה לכולנו שבוע פתיתים נעים ומוצלח 

      ''

        1/6/13 19:46:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-05-28 11:39:15

      מזדהה לגמרי עם המתיקות - למרות דביקותם של הפתיתים. פחמימות תמיד מרגיעות ומנחמות, מינד יו, נדבקות לנו לירך...

       

      כל דבר נעים בחיים הוא או בלתי חוקי או בלתי מוסרי או משמין...

      זה לא סוד. ........ 

       

      ''

        1/6/13 19:29:

      צטט: barami 2013-05-28 10:58:03

      היי יקירה אצלי הילד מת על אטריות מכל הסוגים ומכל הזנים, ואם תתנו לו לאכול אז בוקר צהריים וערב והוא החבר הכי טוב שלך. ומה השאיפה שלו : להיות נהג מטוס כן כן נהג מטוס עלק טייס ח.ח.ח. אז "פתיתים" ואופיר יש להם שאיפות גדולות מן החיים שיהיה יום נפלא ומקסים

      כן, ומה היית עושה עם שאיפתו וחלומו הגדול היה להיות נהג אוטו זבל או טרקטור?  הא? 

      ''

        1/6/13 19:26:

      צטט: Perfect-Beat 2013-05-28 10:55:57

      אוהבתך! סאחה לוואליום סאחה לפתיתים סאחה לך !!!

       

      בכל הקשור לוואליום אני מנצלת הרבה מאד גורמים בלי בושה: ילדים, כלבים, חתולים, בעלי חיים, כל מה שאפשר.

      כל אלה טהורים בעיני ומשרים עלי קסם, יכולה להתסכל בהם שעות. והקטע עם ילדים בגיל הזה זו ההתפתחות המהירה, זה ממש מדהים לפעמים.

       

      ''

        1/6/13 19:23:

      צטט: השכן ממול 2013-05-28 09:10:23

      איזה כיף זה ילדים שאוכלים. אצלנו כולם היו (ועדיין) בעייתיים באוכל. לא אוכלים את זה ולא את ההוא, חיים מפסטה בלי כלום ומלפפונים.

      נכון, זה אכן כיף שהם אוכלים הכל. אבל גם במקרה הנ"ל של "אדון פתיתים" הוא בהחלט אינו אוכל הכל. והמוזר אצל ילדים בגיל הזה שיום אחד הוא יכול להתלהב ממאכל מסוים ואחרי שבועיים לא רוצה בשום אופן לגעת בו.

      זו תקופה של שינויים מהירים מאד בהתפתחות, לפעמים שבועיים לא רואים אותו והוא בן אדם חדש.

      שיהיו ברוכים ובריאים הילדים,, של כולם, כל סוגי הילדים. 

       

      ''

        1/6/13 19:18:

      צטט: קובי אש 2013-05-28 08:56:38

      "אורז בן גוריון" זה השם המקורי של ההמצאה האדירה הזו, וכיום זה תופס בכל העולם ואוסם מוכרת בסין (לא תאמינו) כמויות עתק!

      משעשע איך נולדים דברים ומומצאים, מתוך צורך והכרח.... קריצה

        1/6/13 13:55:
      אבני יסוד....:-)
        1/6/13 13:55:
      אבני יסוד....:-)
        31/5/13 21:06:

      צטט: החולמתבהקיץ0 2013-05-28 07:30:11

      מקסים ! כשאין אוכל הבן שלי מבקש - תכיני בבקשה פתיתים וסלט.

      וזה לא אוכל? פתיתים וסלט. אוכל טעים טעים.... 

      ''

        31/5/13 21:04:

      צטט: ~בועז22~ 2013-05-28 07:12:00

      איכשהוא, ולמרות השנים הרבות בהן הפכתי להיות צרכן שבוי של פתיתים, אני עדיין מוצא עצמי כול הזמן עם קרייבינג עז ל..., פתיתים - ועדיף עם איזה רוטב נחמד, בשרי בדר"כ. וה"פתיתים" שלכם? אין מה לומר, ברנש כלבבי!!!

       

      כן, בסופו של דבר מעטים מאד אנשים שאינם אוהבים פתיתים.

      תודה אכן ברנש מתוק להפליא.

       

      ''

        31/5/13 10:45:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2013-05-28 06:12:53

      באמת אוצר מתוק ...והכי כייף להתעסק בשטויות של ילדים קטנים באובר התלהבות...ולפעמים אצלי הילדים הם רק תירוץ... :))

      ''

      וואלה את צודקת, שובבה את...

      לא חשבתי על זה. עכשיו כשאני אתו אני ארשה לעצמי כל מיני דברים....

      יהיה נחמד 

       

       

        31/5/13 10:43:

      צטט: sari10 2013-05-27 23:18:48

      אכן חמוד הכוכב המשפחתי שלכם.

      תתמוגגי בכיף בלי חשבון חיוך מכל הדברים שאומר ועושה.

      וכן, נכון, אושר ושמחה באים מבפנים. לא תלויים דווקא

      בדברים חיוצוניים.

       

      ''תודה כנ"ל

        31/5/13 10:42:

      צטט: דו-קוטבי 2013-05-27 22:51:12

      מקסים הקטנצ'יק שלכם,מאחל לכם שתמיד תרוו ממנו נחת!

       ''תודה

        31/5/13 10:41:

      צטט: נ.י.ל.י 2013-05-27 22:25:50

      כמה אהבתי את אורז הבן גוריון הזה עד שחליתי בצליאק.
      והפתיתים שלכם מתוק מאד!
      זה שלב בחיי ילד ישראלי-האהבה לאוטו זבל ואחריו הטרקטור-חחח
      המשיכי להתמוגג ממנו ולספר סיפוריםחיוך

      -

      יותר ויותר אנשים אני שומעת שרגישים ולקו בציליאק. הבעיה היא עד שמאבחנים את זה. היום יש דווקא הרבה יותר מודעות ומקומות לקנות כל מיני דברים, ומידע.

      את יודעת יש אפילו המון מתכונים כעת ללא גלוטן.

      תודה יקרה, רק בריאות 

       

      ''

        31/5/13 09:01:
      תודה על הרשימה . מעניין מדוע הפתיתים טובים ככול שיהיו לא תפסו "מקום של כבוד " בתפריט ארוחות השבת והחג . תודה על המתכון שבת שלום :)
        31/5/13 08:38:
      פת[ית] של לחם... ישבתי איתכם כאן... תודה על האירוח.
        31/5/13 07:56:

      כתיבה מהנה עם טעם של עוד.

      .

      ''

        30/5/13 21:31:
      פוסט מתוק להפליא ! תרשי לתת כותרת חדשה ? על פתיתים, אהבה ואוטו זבל :)
        30/5/13 19:17:

      צטט: אביבי32 2013-05-27 21:39:19

      איזה חומד של "חובב הפתיתים"

      ,

      ואני חשבתי שרק הנכדים שלי "מתים" על פתיתים.

      ,

      ובקשר למתכון, אני לא עושה שום ואריאציה,

      קבלתי מתכון של שניצל מצופה פתיתים - ניסיתי

      וקבלתי מהקטנים כזאת מקלחת.....

      משום מה לא נדבק לי תרתי משמע פתיתים לשניצל. אם יש לך מתכון טוב לשניצל סויה טבעוני אשמח לקבל. לשון בחוץ

        30/5/13 14:18:
      מובן שכל תחושה תלויה באדם כי היא נובעת ממנו. גם אוטוסוגסטיה לגבי מחשבות או היפנוט עצמי יכולה להוביל את האדם לרגעי אושר. אך מובןן שחוק הגירוי והתגובה פועל גם על האדם לרבות על הפעוטות. השקט השלווה האוויר התפאורה כל אלו עשויים להוביל את נפש האדם אל תחושת רגעי האושר. השאלה היא אחרת בונבוניטה, השאלה היא אם האושר הוא ערך במילון כמו אלוהים למשל או שמא התחושות שאנו קוראים להן אושר הן באמת האושר בהתגלמותו. או שמא האושר הוא דבר בלתי נתפס, אלא משהו שאנו שואפים אליו אך לעולם איננו מסוגלים להגיע אליו. פעם אמרתי שאני אוהב את הכלב שלי יותר מהנכדים שלי. זה נשמע מאוד לא אנושי מאוד צורם ומאוד לא נכון. אך למעשה זו בעצם אהבה אחרת זו אהבה של נתינה של החי אל האנושי בלא גבול בלא כל חשבון ובלא התנייה מסויימת. ולאהבה הזאת אין באמת תחליף ולכן ניסיתי לבטא הרגשה מיוחדת שלנו אל החיות בדרך של כאילו " דיברה תורה בלשון בני אדם" אך ברור הוא שאין מקום להשוואה והנכדים הם באמת במקום הראשון. אני סותר את עצמי? אולי. אך הכוונה הן ידועה. כתבת יפה ואני נותן לך כוכבים הרבה.
        30/5/13 12:46:
      חמוד! גם הילד וגם הפוסט! בהחלט רואים את ההלם על הפרצוף המתוק
        30/5/13 00:52:

      קבלי הם שווים!

       

      ''

        29/5/13 21:33:
      אין כמו פתיתים.
        29/5/13 19:13:
      פוסט מעניין! הרבה דברים שלא ידעתי.. גם מתכון!!!
        29/5/13 18:19:
      מתה על פתיתים
        29/5/13 16:58:
      נהניתי לקרוא, וגם אני אהבתי את הפתיתים האלה, שקראו להם אז "ארז בן גוריון". באשר למשאית האשפה - כשהבן שלי היה בערך בן ארבע, הוא לא רצה להיות הנהג, אלא זה שתלוי מאחור. איזה מזל שהוא החליף את השאיפות המקצועיות, והיום הוא ד"ר למתימטיקה ומלמד באוניברסיטה. אצלנו הנכדה בת השנתיים ורבע מתעניינת בנושאים הטכניים, והנה ציטוט ממשהו שכתבתי עליה: הילדה טיפסה פנימה אל המושב שלה, ומשם עברה למושב הנהג, בעוד המבוגרים ממשיכים לשוחח בחוץ. יש לענת חוש טכני מפותח, ונטייה לחקור כל מכשיר באשר הוא. היא שיחקה בהגה, ובכל מה שזז, ושמחה מאד כשהצליחה להפעיל את האיתות. כל טוב, עמוס.
        29/5/13 16:56:

      ברור שגם אני הפכתי פה לשלולית...

      אוטו זבל, טרקטור שוטר וכבאי 

      אלה מהווים את משאת נפשו

      של כל ילד בגיל שנתיים שלוש

      ושלא יגידו לכם שזו אהבה נרכשת.

      ילדות קטנות רוצות לשחק בבובות

      או בדוד רופא  ואחות.

       

        29/5/13 13:50:
      וואללה ? בו גוריון ? תמיד חשדתי שפתיתים הם מאבות המזון...
        29/5/13 12:40:
      אני מכירה עורך דין שאת שמימן אמ הלימודים בעבודה על אוטו זבל וכן ילדים אוהבים מאוד פתיתים
        29/5/13 08:40:
      גם אני, כילד קטן, רציתי להיות נהג של אוטו-זבל. מסתבר ש, מסיבה לא ברורה, זה חלומם של ילדים רבים. (זה עובר לנו אחר כך, לרוב). אולי זה הגודל המרשים, השליטה על כל רוחב הכביש, והעובדה שיש לך את הכוח לעצור את התנועה לכמה זמן שאתה רוצה. מעניין אם נהגים של אוטו-זבל רצו להיות כאלה כשהיו קטנים.
        29/5/13 08:27:

      אושר גדול!!!

      מנסיון

      גם אצלו אחת המילים הראשונות היתה: פאאא (פח)

      כל הזמן רוצה לשבת בכסא הנהג לשחק בכפתורים ולהפעיל את לחצני האימובילייזר המצפצפים.

      הוא שאמרנו: בנים.

        29/5/13 03:48:
      מגניב פתיתים...
        29/5/13 00:14:
      תודה ששיתפת בפוסט משובח פתיתים יאמי.....מעורר תיאבון צחית
        28/5/13 23:36:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-05-28 22:35:50

      אין על פתיתים עם קטשופ
      שימציאו כבר פתיתים בלי גלוטן
      כי אני נורא מתגעגעת.

       

      יש פתיתים ללא גלוטן, בפעם הבאה אבדוק את השם ואשלח לך :)

        28/5/13 22:53:
      פוסט מגניב .:}תודה:}
        28/5/13 22:44:
      חמד, המר פתיתים, שלך. נהג אוטו זבל הוא חלום של הרבה בנים. גם של בני, כשהיה בן שנתיים, בערך. כתבתי על זה לפני כשנה. הנה, אם יתחשק לך http://cafe.themarker.com/post/2628694/ חוץ מזה, התקנאתי בך וכתבתי גם כן על אפקואן.
        28/5/13 22:35:

      אין על פתיתים עם קטשופ
      שימציאו כבר פתיתים בלי גלוטן
      כי אני נורא מתגעגעת....

        28/5/13 20:10:
      אושר גדול עם הזאטוטים הללו. יש לי שני נכדים. הקטנציק זה עתה נולד, והגדול בן שנתיים ושמונה חודשים, ממיס אותי כל פעם מחדש.
        28/5/13 19:37:
      יפה
        28/5/13 19:15:
      יפה רשמת, הקישור של הפתיתים עם הילד הקטן מצויין :)
        28/5/13 17:21:

      כשיהיה גדול, נסדר לו ג'וב בעיריה. צוחק

        28/5/13 16:21:
      נראה לי תפריט מצויין. לי יש בעייה קטנה - אסור לי רוטב סוייה... באשר לסיפור כולו, זה מה שקורה עם נכדים. תנסי עכשיו להכפיל את המתוק הזה בתשעה, ותביני מה מתרחש אצלנו.
        28/5/13 15:11:
      אני דווקא מת על פתיתים.
        28/5/13 14:53:
      תהני מהקטנצ'יק , הם תמיד מלמדים אותנו מה באמת חשוב ומהנה...
        28/5/13 14:32:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      המילים שלך והתמונות המרגשות והמגניבות המיסו את ליבי

      ((((((-: לא ידעתי עד אצלך מי הגה את רעיון הפתיתים

      קדה קידה ענקית מלאת תודה לבן גוריון ז"ל

      גם אני חונכתי ע"י ילדיי - שתמיד צריך להימצא בארון המזון אריזת פתיתים  בצורת כוכבים(-:

      תודה יקירה על המתכון שצירפת עבורנו

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      היה כייף אדיר לקפוץ אלייך לקפה בטעם פתיתים (-:

       

        28/5/13 13:53:
      נו....מה יהיה ?עכשיו אני רעבה ואין לי פתיתים....הולכת לחפש פתית:))
        28/5/13 13:22:

      חמים וטעים כאן איתך....
      פתיתים, פתרון מופלא לכל ארוחה כמעט....
      במיוחד כזאת שאין כוח להכין.חיוך

        28/5/13 12:05:

      צטט: השכן ממול 2013-05-28 09:10:23

      איזה כיף זה ילדים שאוכלים. אצלנו כולם היו (ועדיין) בעייתיים באוכל.
      לא אוכלים את זה ולא את ההוא, חיים מפסטה בלי כלום ומלפפונים.

      כשנולד בני הראשון ולא ידעתי כלום על גידול ילדים
      נפל לידי ספר נפלא באנגלית על הנושא - של פנלופי ליצ'
      המון עצות טובות שעד היום אני זוכרת...
      מה שהכי אהבתי היה כמובן ההומור בו נכתב.

      אחד הדברים היה בדיוק על ענין האי אכילה אצל ילדים -
      מה שאמרה בחכמה רבה 
      "ילדים לא נוטים להרעיב את עצמם. כשיהיו רעבים - יאכלו."

       

      עדיף זה - מאשר עודף אכילה..

      רואים היום כל כך הרבה ילדים שמנים - נורא!

        28/5/13 11:58:

      אחד הפנינים שלך הפוסט הזה.

      עשה לי טוב על הנשמה - לגמרי.  ביחוד התמונה בסוף!

       

      הקטע עם בקשת הילד לאוכל, הזכיר לי את הבדיחה על 

      הילד שלא דיבר ולא דיבר וחשבו שהוא אילם

      עד שיום אחד פתח את הפה ואמר - בגיל 4

      "המרק חם מדי! "

      וכששאלו למה לא דיבר עד אז, אמר:

      "עד עכשו הכל היה בסדר"....

      חיוך

       

      והפואנטה כתבת הרבה יותר מוקדם -

      אושר אינו תלוי .....בגורמים חיצוניים -

      אלא ב: אדם עצמו, הלך רוחו, אישיותו, ובמצב רוחו ונפשו.

       

      ככה זה. בדיוק.

       

      ופתיתים -  וואי וואי - כמה פולני -

      אצלינו:

      פערפאלאך -   זה מאימי הפולניה המתחזה ליקיתקריצה

      פערפעלן -        ככה אבי היקה האמיתי חיוך

       

      אז שיהיה בוקר פתיתים נפלא!!!

      מזדהה לגמרי עם המתיקות - למרות דביקותם של הפתיתים. פחמימות תמיד מרגיעות ומנחמות, מינד יו, נדבקות לנו לירך...
        28/5/13 10:58:
      היי יקירה אצלי הילד מת על אטריות מכל הסוגים ומכל הזנים, ואם תתנו לו לאכול אז בוקר צהריים וערב והוא החבר הכי טוב שלך. ומה השאיפה שלו : להיות נהג מטוס כן כן נהג מטוס עלק טייס ח.ח.ח. אז "פתיתים" ואופיר יש להם שאיפות גדולות מן החיים שיהיה יום נפלא ומקסים
        28/5/13 10:55:
      אוהבתך! סאחה לוואליום סאחה לפתיתים סאחה לך !!!
        28/5/13 09:10:
      איזה כיף זה ילדים שאוכלים. אצלנו כולם היו (ועדיין) בעייתיים באוכל. לא אוכלים את זה ולא את ההוא, חיים מפסטה בלי כלום ומלפפונים.
        28/5/13 08:56:
      "אורז בן גוריון" זה השם המקורי של ההמצאה האדירה הזו, וכיום זה תופס בכל העולם ואוסם מוכרת בסין (לא תאמינו) כמויות עתק!
        28/5/13 07:30:
      מקסים ! כשאין אוכל הבן שלי מבקש - תכיני בבקשה פתיתים וסלט.
        28/5/13 07:12:
      איכשהוא, ולמרות השנים הרבות בהן הפכתי להיות צרכן שבוי של פתיתים, אני עדיין מוצא עצמי כול הזמן עם קרייבינג עז ל..., פתיתים - ועדיף עם איזה רוטב נחמד, בשרי בדר"כ. וה"פתיתים" שלכם? אין מה לומר, ברנש כלבבי!!!
      באמת אוצר מתוק ...והכי כייף להתעסק בשטויות של ילדים קטנים באובר התלהבות...ולפעמים אצלי הילדים הם רק תירוץ... :))
        27/5/13 23:18:

      אכן חמוד הכוכב המשפחתי שלכם.

      תתמוגגי בכיף בלי חשבון חיוך מכל הדברים שאומר ועושה.

      וכן, נכון, אושר ושמחה באים מבפנים. לא תלויים דווקא

      בדברים חיוצוניים.

        27/5/13 22:51:
      מקסים הקטנצ'יק שלכם,מאחל לכם שתמיד תרוו ממנו נחת!
        27/5/13 22:25:

      כמה אהבתי את אורז הבן גוריון הזה עד שחליתי בצליאק.
      והפתיתים שלכם מתוק מאד!
      זה שלב בחיי ילד ישראלי-האהבה לאוטו זבל ואחריו הטרקטור-חחח
      המשיכי להתמוגג ממנו ולספר סיפוריםחיוך

        27/5/13 21:39:

      איזה חומד של "חובב הפתיתים"

      ,

      ואני חשבתי שרק הנכדים שלי "מתים" על פתיתים.

      ,

      ובקשר למתכון, אני לא עושה שום ואריאציה,

      קבלתי מתכון של שניצל מצופה פתיתים - ניסיתי

      וקבלתי מהקטנים כזאת מקלחת.....

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין