0
ללא כל התרעה והכנה נעלם האור, השמש שקעה לה אי שם וחושך סמיך החל לכסות את היער. ברגע הראשון תיאמה נתקף פחד. "מה קורה כאן?" הוא כמעט ולא ראה דבר. "מי כיבה את האור?" תיאמה נבהל. תחושה אפלה שהוא האמין כי הצליח לדחוק אותה ממנו לחלוטין, חזרה אליו ובעוצמה גדולה יותר. מסתבר שלא כל כך קל ללמד את עצמך לא לפחוד. "אני חייב להמשיך ולעבוד על התחושה הבעייתית לכשאתפנה ויהיה לי יותר זמן." חלפה המחשבה בראשו. שקט ירד על היער והסתבר שלא רק הוא פוחד. הוא חש שחבריו הפרפרים העומדים סביבו, פוחדים גם הם. לפתע ממעמקי הפחד והתדהמה החל תיאמה לפזם לו שיר ששמע פעם, אבל הוא לא זכר ממתי ומהיכן. הוא החל לזמזם את השיר בלבו וראה זה פלא, הפחד החל להתפוגג. בשלב הזה החליט תיאמה לשיר בקול רם. בתחילה הוא שר לבדו, אבל לאט לאט הצטרפו אליו חבריו הפרפרים וכולם שרו ביחד. השירה האדירה של הפרפרים החלה להתפשט בכל היער. שירה קצבית הגורמת לגוף להתנועע מהמותניים ותוך כדי כך להתחיל ולהניע באותו הקצב את זוג הכתפיים. ללא כל סימן נראה לעין החלו הפרפרים כולם, תוך כדי מחיאות כנפיים באותו הקצב. בריקוד עם עתיק ונפלא ששורשיו במזרח אפריקה. הריקוד והשירה הבריחו בבהלה את כל ציפורי הטרף ממשכנם בצמרות. השירה והריקוד הבריחו לכולם גם את הפחד מפני החושך. באותו הלילה, למד תיאמה שהשירה והריקוד חזקים מן הפחד ושכולם מחפשים לעצמם רועה ומנהיג שידריך אותם. שניות מספר לפני שנרדם, חשב לעצמו שכדאי שהוא יצור שיר חדש. שיר שיאחד את משאלות הפרפרים. שיר שיהווה את מנטרת הפרפרים ויושר מדי לילה לפני השינה והשכם בבוקר, עם הנץ החמה. ציטוט קטע מספרי : "הפרפר תיאמה והתנגה סנגה" שיצא לאור בינואר 2001 ותורגם למספר שפות. |