בכל עת שתעלה האש, ותפרוץ,

וגאות הים תאיים,לכבוש כל חוף.

את שלהבת האש, אל תבקש לערוף.

ואל תאמר אל המים, לכנוס לכנוס.

רק חבק והכר, באבלו של געגוע.

כי כל נפש נצח, אל אהובה תנוע.

והנה היא ,בפתיל מתפתלת.

היא שלהבת מורדת בגחלת.

כעב נס מן ים גליו

וישוב נחל עד אליו.

וכך עולה הנר כסהר.

עד עת יבוא השחר.