אפתח בהתנצלות לאדם שוב. מסתבר (ובחיי שלא מדובר בטעות מכוונת) שעשיתי שימוש בשמו (בתגיות) בפוסט הקודם, ללא סיבה נראית לעין. אני לא שקרנית, ולא מוליכת שולל (לרוב), ובטח שלא אחת מאלה שיוסיפו לתגיות מילים כמו (סקס) ואושיות (אדם שוב) כדי להעלות את מספר הכניסות. תפשתי את עצמי בידיים, אני מבטיחה לשים לב בפעם הבאה.
דבר שני, רציתי להמליץ לכל הבנות בעלות הטעם הטוב והשיקי לעשות גיחה לדיזנגוף סנטר. בשנים האחרונות אין יותר מה לחפש שם. אין מה לעשות, מדובר בעובדה. ובכל זאת, את מוצאת שאת שם יותר ממה שהקצבת לעצמך ולרוב זה קורה בשל אחת הסיבות הבאות: 1. התלושים מהעבודה 2. מכר שהגיע מחוץ לעיר ולחץ ללכת דווקא לשם (כי הוא לא מכיר שום דבר אחר, זאת אחריותך ללמדו!) 3. שוק האוכל 4. קולנוע לב. לצערי, החנויות במקום לא נמצאו כגורם אטרקטיבי שימשוך אותך אליו בחזרה. אנחנו אולי אוהבות את זארה וגם את פול & בר (מדי כמה עונות) אבל צריך גם כסף לתחזק את החברות הזאת.
רציתי לתת לכן סיבה נוספת להגיע למקום, (ולהספיק לעשות את זה לפני טיים אאוט). שוב פעם נקלעתי למחוזות הסנטר (מדובר בסיבה מס' 2 אם זה משנה). טיילתי בלי מטרה מדוייקת, עד שהחלטתי לבדוק את דר. סנטר. למי שלא יודע במה מדובר, אז דר. סנטר זה איפה שעושים "ניתוחי יופי" (כמו שקוראת לניתוחי הפלסטיקה ורדה רזיאל ז'). הכנתי בראש סכום שיהיה הגיוני מבחינתי להוציא על שינוי הפלסטיקה שלי, והתקדמתי לעבר המקום. עליתי במעלית, התעצבנתי שאין מראות כדי להחליט אם באמת אני רוצה לשנות משהו (ומה זה יהיה). וכמו תמיד (בעיקר בסנטר זה קורה) התבלבלתי בדרך. ניסיתי למצוא איפה כתוב בגדול "דר. סנטר" (האינטואיציה בינתיים לגמה עוד כוסית של ערק, ושוב לא תפקדה).
בעודי הולכת אבודה, הגעתי לחנות מש. כמה שניות לקחו לי כדי להבין שלא מדובר בעוד חנות מעצבים יקרה בסנטר. התרשמתי מאוד לטובה מהעיצובים המעניינים. אבל יופי, כמה פעמים אני מתרשמת ואז מבינה שיש לי עסק עם גנבים. ביטלתי את ההתלהבות, לקחתי אוויר והצצתי במחירים. על טיקט אחד היה רשום מספר כלשהו, אבל הוא נראה לי כמו טעות. חיפשתי עוד אפס מצד ימין (ענבל, אל תקבלי מזה רעיונות)- והוא לא היה שם. הרשיתי לעצמי לפתוח את העיניים וגיליתי עולם חדש. בתוך החנות מצויים ארונות עץ ושידות ישנות. המגירות חלקן סגורות, חלקן פתוחות בהתאם לקו העיצובי. בארונות - מבחר בגדים בעיצוביה של ענבל (שהיא גם בעלת החנות), במגירות שלל אקססוריז מגניבים שהזכירו לי קצת את ההתגנבות של פעם לחדר של ההורים. משקפיי שמש משנות השבעים והשמונים, תכשיטים מודרניים מסוגננים (רטרו, קבלה וכ"ו) מטפחות, צעיפים סיכות וכל מה שצריך ואף פעם לא יודעים מאיפה קונים.
מדדתי בגדים, ובינתיים החלפתי כמה מילים עם ענבל. מסתבר שאפשר לשפצר במקום בגדים. בין 25-40 ש"ח יעלה לך ל"סדר" איזה בגד שאיבד את ייחודו. ענבל אמרה שיחד אתן מחליטות מה לעשות והשינוי מתבצע. בין השאר התרשמתי מהקעקוע שכמובן היא ציירה לעצמה, וקבענו "דייט" לתכנון הקעקוע שלי הבא. מש פתוחה כולה שבועיים וכבר יוצרת משיכה עצומה. ענבל סיפרה לי שטיים אאוט בדרך לצלם, ואני התחייבתי לעדכן את חברותיי בבשורה.
פרגנתי לגרדרובה שלי בחצאית עור חומה ובחולצה ורודה שקופה עם שרוולים מלכותיים ומחשוף בצורת חצי משושה. שני אלה יחד עלו לי 200 ש"ח בלבד (מחיר השווה לכל נפש עובדת ולא בזבזנית, לא?).
בקיצור, רוצו אחיותי, זה שווה את החוויה הסנטרית המאוסה.
(אבל לא בטוח ששווה 480 מילה..) |