הדיבורים של השמאל בימים האחרונים הזכירו לי משהו....
הרומן "מרד הנפילים" או בשמו האנגלי Atlas Shrugged של איין ראנד - שחלק יראו בו קיצוניות של אינדיבידואליזם וקפטיליזם, מדבר על עולם דמיוני שנגוע בקולקטיביזם קיצוני. ומהו קולקטיביזם קיצוני? זו גישה של "טובת הכלל" (קולקטיב) המזכירה קומוניזם ובמסגרת העלילה, העולם נשלט בידי מגזר ציבורי העוסק בהלאמה הולכת וגוברת של משאבים - לכאורה לטובת הכלל אך כמובן עקב אינטרסים של מקורבים וגישה סוציאליסטית קיצונית שנועדה להאדיר את השלטון בעיני ההמונים - שכן הוא 'לוקח' מהמעטים ומחלק הכל לכלל. הדגש בעלילת הספר היה על הבינוניות הקיצונית וביטל היצירה, היוזמה והמוטיבציה - שכן כל הישג הפך נחלת הכלל ובעליו לא זאת בלבד שלא היה מתוגמל - אלא אף מצא עצמו נרדף על ידי השלטון שמוקיעו כאויב המדינה הגוזל את נכסיה.
ומדוע נזכרתי בזה?
נזכרתי בזה משום שאני מביט בהצעות השמאל להלאים ולמסות ולהלאים ולמסות את הסקטור העסקי.
ללא ספק - הסקטור העסקי הוא מנוע כלכלי רציני וכפי שנהוגים מיסים שונים ברחבי העולם, כן יש להנהיג מיסים כאלו בישראל. על כך אין מחלוקת - למעט מחלוקת על טיבם של המיסים מלכתחילה ויעדם הסופי (בזבוז). כאן אדגיש ואומר - לדעתי הפתרון הוא לא כיסוי הגרעון אלא חיסול הגרעון. הגרעון לא נוצר מהשירותים הניתנים לציבור אלא נוצר מחברות ממשלתיות מפלצתיות, פנסיות מטורפות וחגיגה של מקורבים בכל רחבי הממשלה והעיריות. זה מקור הבזבוז והדליפה של המזומנים מקופת המדינה לא תפסק עד אשר נסתום את החור בתחתית הספינה שלנו.
ללא ספק - המיסים הנהוגים בארץ אינם מהגבוהים ביותר בעולם (אם כי אנו מככבים בראש הרשימה), וגם על כך אין מחלוקת.
אבל -
כאן עלינו לזכור נקודה אחת, והיא 'מחיר השוק'. מובן שדירה באזור טוב, נאמר - רמת אביב ג', אין מחירה כדירה הסמוכה לבתי הזיקוק בחיפה או למפעל טקסטיל בדימונה. בוודאי שאפשר לדרוש מחיר תל אביב לדירה דימונאית, אולם אז הדירה תעמוד לה שנים בשיממונה ואף דורש לא יראה באופק. ומדוע זה כך? מאוד פשוט. הכל שאלה של היצע וביקוש. דירה בתל אביב מבוקשת על ידי כמות גדולה יותר של אנשים מאשר דירה בדימונה, ולכן כוחות השוק גרמו למחירי הדירות לעלות, שכן תמיד ימצא מי שירצה ויהא מוכן לשלם מחיר גבוה עבור הדירה. בדימונה לעומת זאת, הביקוש נמוך ולכן בעלי הבתים נאלצים להתפשר עוד ועוד על המחירים אותם הם דורשים, שכן הביקוש כה נמוך שכל פספוס עולה ביוקר - שהרי הקונים מתמעטים ויתכן ולא ימצאו יותר קונים כלל!
כך הוא הדין לגבי העסקים ולגבי משאבי הטבע. קל לומר - "צריך להעלות את המיסים!" ועוד יותר קל לומר "צריך להעלות את התגמולים שכן הם מרוויחים יפה גם כך!".
אך מאידך - הכל שאלה של היצע וביקוש. לו היתה ישראל יעד מועדף על חברות העולם ועל מחפשי הגז, הרי שהיינו יכולים לדרוש מחיר נהדר בגין הנדל"ן העסקי שלנו. מנהטן היתה מתגמדת ומרכזי העסקים של העולם היו בתל אביב ובירושלים, ולא בלונדון וניו-יורק.
אך צר לי לאכזב אתכם. ישראל איננה יעד מועדף. לא זאת בלבד אלא אף אנו יעד בעל סיכון גבוה למלחמה וטרור, המטיל נטל ביטוחי ובטחוני כבד על חברות הבוחרות להתמקם כאן - עם דגש מיוחד על חיפושי נפט וגז, הנושאים בהוצאות אבטחה גבוהות ופוליסות ביטוח אסטרונומיות (שכן הסיכון לפיגוע שישמיד אסדה ויגרום לאסון אקולוגי של מיליארדים גבוה מאוד, כך שאף חברת ביטוח לא תסכים לבטח את הפרוייקט אלמלא תשולם פרמיית ביטוח עצומה - אם לא הגבוהה בעולם).
כל עוד מחיר השוק סביר, כמו בדימונה, יבואו אלינו 'קונים', חברות תפעלנה בארץ ומחפשי גז ונפט יסכימו לקדוח. זה לא קורה מתוך פטריוטיות אלא מתוך שיקול עסקי של עלות ותועלת גרידא.
אבל - ביום שנעלה את המחיר לרמה של רמת אביב ג', בעצם כבר לא ממש נוכל לספק רמת אביב מבחינה בטחונית ופוליטית אבל נגבה מהדיירים שלנו מחיר כאילו הם בלב מנהטן. ואתם יודעים מה יקרה ביום הזה? הדיירים שלנו יקומו ויעזבו....ולא בטוח שאי פעם יחזרו.
אז כן, קל לומר "בוא ניקח מהעשירים" ו-"בוא ניקח מהחברות" וזו גם השפה שמדברת להמונים, בייחוד לאלו מהעשירון התחתון (השמאל איננו מכוון למשכילים בדיוק באותו האופן שהימין איננו מכוון לשם - שכן הרגש של "דפקו אותי" מוכר טוב יותר מתיאוריה כלכלית מורכבת).
אבל - ביום שזה יקרה, אם זה יקרה, ההמונים ישארו עניים וסביר מאוד להניח שמעגל העניים יגדל שכן חברות תעזובנה אחת אחת את הארץ והגז ישאר באדמה שכן אף אחד לא יצליח להשיג מימון לקידוח.... ואז יתממש לו העולם המתואר בספר שציינתי מעלה והכל יתדרדר תהומה.
(עכשיו יקומו הצדקנים ויאמרו שזו תיאוריית ההפחדה של הימין, אך יואילו הם בטובם להוכיח לי מדוע כדאי לחברות להמשיך לפעול מהארץ בעולם גלובאלי עם כוח עבודה זול ברמה מקצועית שהולכת ומשתפרת. ההודים והסינים של פעם כבר לא כאלו גרועים. הם מתחילים לאיים על העולם המערבי בכישוריהם). |