כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    גיל שלו - המיטב

    5 תגובות   יום חמישי, 30/5/13, 00:23

    אז לכבוד הקטע ה 99 וגם כי נורא משעמם לי וגם כי ככה עושה כל סדרה שמכבדת את עצמה וגם כדי שמי שלא קרא לא יתפס לא מוכן כשישאלו אותו "נו, מה אתה אומר על 'מהומה בכפר' של גיל שלו" וגם כדי שיוכל לשמש כשליפים (אני דוחף את הבלוג במשרד החינוך כנושא חובה לבגרות) הנה מבחר ציטוטים נבחרים ממה שהיה. לשים קישורים כבר התעצלתי, לא צריך להגזים.

    קוראי הקבועים פטורים מן הקטע, אם כי אם ישאלוכם "האם קראת את כל קטעיו של גיל שלו?" אני לא בטוח שתוכלו לומר "כן". השאלה היא אם זה קטע בפני עצמו. וואללה, לא יודע. איזה קטע.

     

    אני כבר לא ילד. הרופא אמר לי שכדאי שאעשה ספירת זרע. מיד כשגמרתי הרמתי אליו טלפון.
    "5 טיפות גדולות ועוד אחת קטנה אחרי שסחטתי", אמרתי למזכירה הרפואית. (ימים קשים)

    "?Awake? What are you dressing" העיר אותי SMS שטעה בדרך בשלוש לפנות בוקר. (לילות קשים)

    נכנסתי לחנות אקראית בקינג ג'ורג'. המוכר הציג בפני כרית לבנה רקומה בעיטורי זהב.
    "ההתאסלמות עליכם, כן?" שאלתי. (כריות נוי)

    בזהותי פוטנציאל לנזקים פניתי אל המוכרת: "האם אתם נוהגים כאן לפי אסכולת 'שברת - שילמת' או שמא לפי אסכולת 'לא נורא, לא קרה כלום'?".
    "שברת - שילמת" ענתה המוכרת בקשיחות מיידית, "כך שאם אתה מאסכולת 'פיל בחנות חרסינה', אני מציעה שתסוב על עקבייך ותלך לדרכך".
    סיבה על עקביי נראתה כפעולה שבהחלט עלולה להתחיל ב 'פיל בחנות חרסינה' ולהסתיים ב 'שברת - שילמת', כך שבניגוד לעצתה, דווקא סבתי בזהירות על קצות אצבעותי וטופפתי לי בקלילות לעבר היציאה, תוך שאני מפיל ומנתץ לרסיסים בובת חרסינה קטנה. "לא נורא, לא קרה כלום" אמרה המוכרת. (בחזרה לחיק הגבריות)

    לפני מספר שנים, בהיותי מעשן כבד, הצטרפתי לכמה חברה מהירים ועצבניים שנהגו לשחק כדורסל מדי יום שישי.
    לאחר כשניים שלושה ספרינטים לאורך המגרש, מצאתי עצמי משתעל קשות תוך שאני מקיא את נשמתי לצד המגרש.
    באותו רגע גמלה החלטה בליבי: "אני מפסיק לעשן!".
    כשעה וחצי לאחר מכן, בבית הקפה הביתי שלי, על אספרסו קצר וסיגריה, גמלה החלטה חדשה בליבי: "אני מפסיק לשחק כדורסל!". (ספורט אתגרי או אתגר הספורט)

    בינתיים יצאו מהמועדון כמה חברה מוצקים למראה ועמם נערת חמד מאחת הרפובליקות הנפלאות של מזרח אירופה.
    "ישר כח לבדואים הנהדרים של סיני שמסייעים לנערות האומללות האלה להגיע אל הארץ המובטחת" חשבתי לעצמי תוך שאני מוחה דמעה. (חרשו)

    הסבר קצר: מכיוון שכתשעים אחוז משיחות ארוחות הערב המשפחתיות שלנו עוסקות בנושאים אלו, המופנים משום מה אלי, כבר אין שום צורך להסתכל בהכרח לעברי כששואלים זאת.
    קרה לא אחת שאבי אחז בידה של אמי ברכות, הסתכל במבט מצועף אל תוך עיניה ואמר: "מה יהיה איתך? מתי תתחתן? למה אתה מבזבז כסף על שכירות ולא קונה דירה?". (אצל הדודה)

    החלטתי לא לחולל מהומות. "אם יתעסקו איתי All hell will break loose", חשבתי "אבל בינתיים אשחק אותה The strong silent type".
    ליתר בטחון נעצתי סדרת מבטים קשוחים בנוכחים, רק על מנת שיבינו שצרות הוא שמי השני. את העמדה הזאת גיביתי בכל זאת באמירה "Tzoores is my middle name" אותה זרקתי בקול רם לחלל האויר, תוך שאני מיישר בקשיחות את משקפי המולטי פוקאל על אפי בכדי לוודא שכל ה Mother fuckers שומעים. (אמריקה)

    "זה האיש וזה פועלו" הצביע חברי על קבלן השיפוצים ובחור צעיר שעמד לידו אוחז פלס בידו הימנית, מד זוית בשמאלית ובחגורתו תקוע מד סנטימטרים.
    שנים רציתי לבדוק את יושרו, זוויתו ואורכו של איברי והתלבטתי אם זו ההזדמנות הנאותה, אך משהו אמר לי שלפנות אל האיש במילים "אכפת לך למדוד לי רגע את הזין?" עלול, בחברות מסוימות, להתפס כגסות רוח. (כל ישראל ערבים)

    "מה קורה עם פוקאצ'ת קרם הכמהין?" שאלתי את המלצרית לאחר כעשרים דקות של המתנה מורטת עצבים.
    "כרגע יצאה" אמרה המלצרית.
    "אז תמסרי לה שהתקשרתי" אמרתי. (אוכל, קדימה אוכל)

    "תצטרף אלי לסיבוב פרוטקשן?" שאל.
    "לא קנגורו" עניתי, "סבתא במצוקה".
    "שוב בהריון?" שאל.
    "לא" עניתי, "אושפזה עקב 'קדחת השחת' וכעת מסתבר שצריך הון קטן כדי לשחרר אותה".
    "תן לי דקה, אני מביא כפפות ומספר כלים ואנחנו נוסעים לחלץ אותה".
    "לא קנגורו" חייכתי, "Hold your Kangaroos, הפעם עושים את זה לפי הספר". (קנגורו)

    "שפוך אח שלי", אמר קנגורו, שכרגיל לא בחר את מילותיו ברגישות הראויה, "אני באמת כבר לא יכול לראות אותך שוחק ככה את הזין". (דקה)

    התלבטתי במה לברך את המדינה ליום הולדתה.
    "עד מאה ועשרים" נשמע קצת אופטימי בהתחשב במצב, אך "שתזכי לשנה הבאה" נשמע מעט פסימי מאידך, אם כי אני לא בטוח שלאור האיום האיראני, זו אינה ברכה מספקת, ושמעבר לה אין מדובר אלא בחמדנות גרידא. (יום עצמאות שמח)

    "אם כך, יש לי מישהי בדיוק בשבילך!" אמרה החברה, סורקת את הרחבה כמחפשת אחר מישהי.
    "מה היא עושה?" שאלתי, בהחזירי את השיחה לנתיבה התכליתי.
    "הכל חוץ מבתחת" אמרה.
    "נשמעת בחורה לעניין" סיכמתי. (מהומה בכפר)

    "יש לך איזה חצי דקה עד שאני מרגישה מינימום זין מתחכך לי בין השדיים או שאני עוזבת את הסוויטה הזאת בטיל ואולי גם שוברת עוד איזו חתיכת רכוש בדרך" אמרה יעל כשהיא נועצת בי מבט חמור.
    "איך היא יודעת שמדובר במינימום זין" תהיתי לעצמי, מנסה להיזכר אם ציינתי את הפרט הזה באתר ההכרויות. (יעל)

    התעוררתי באשדוד.
    הסתכלתי סביב. מגרש חנייה חשוך ונטוש בו ישנים האוטובוסים למשך הלילה. הלפטופ נעלם וגם נעלי הימנית.
    קיפצתי על רגל אחת למטה, נגחתי בדלת והתגלגלתי החוצה מדמם קלות משברי הזכוכית. הסתכלתי סביב. חושך מצרים, וגם לא כל כך רחוק משם. (עייף ומסריח)

    "תנוח" אמר הרופא, "המתלמד, בחור נהדר בדרך כלל, יילד לאיזה גבר את הלבלב.
    עוד לא החלטנו אם להודות בטעות או להגיד לו שפשוט יצא לו ילד מכוער במיוחד. בכל מקרה, אני רוצה להיות שם כשהוא יתעורר, שנוכל להחתים אותו על טופס ויתור כשהוא עדיין מטושטש". (ימין ושמאל)

    בזוית עייני ראיתי שמתחיל להתארגן "מעגל חיבוקים".
    כשלעצמי, תמיד ראיתי בחיבוק משהו ליניארי שאמור לחבר בין שתי נקודות בודדות במרחב, להוביל בהמשך למשהו פיסיקאלי, משם לאנטומי ולבסוף אף לשלב אלמנטים מתחום הכימייה.
    לצערי, היה כל העניין היסטוריה מבחינתי. (שכנים)

    יום לאחר הפסקת האש צלצל הטלפון. "שלום, מדברת קצינת הקישור, אני מצטערת על התקרית מלפני המלחמה, לא ידעתי שאתה לא שומע".
    "זה בא והולך" אמרתי, מתכונן לרגע שזה יבוא במידה והיא תנסה לזמן אותי לאיזו הרפתקה נוספת. (מילואים)

    משה התעורר והביט סביב. "בן זונה" חייך חיוך רחב, "עזה אה? האמא של המקורות".
    "יותר גרוע" עניתי "לוד".
    "בן זונה". (סמים קשים)

    האינטרנט התנתק והתחבר חליפות. "איך אפשר להביא ככה ביד" חשבתי, "כבר עדיף לזיין". (פורנו)

    השיחה התגלגלה לגיאוגרפיה.
    "פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה" אמרתי.
    השיחה התגלגלה לפורנוגרפיה. (קפה ועוגה)

    "שמועות מסתובבות בעולם הספרות שסופר ישראלי צעיר ורענן, בעל אמירה ייחודית, יונק את השראתו מכתיבתי" פתחה ואמרה.
    "וואללה" אמרתי "אשמח להכירו, אגב, גם אני כותב, וכשמזדמן לי, גם יונק מדי פעם". (ווזלינקובה)

    הג'ינס שלי איימו להתפוצץ משלושים סנטים של מתכת מגולוונת.
    "למה קניתי נייד כזה גדול?" רטנתי, שולף את הנייד מכיסי, נותן מרווח נשימה לחמישה עשר הסנטימטרים הביולוגיים. (ווזלינקובה - ההתפרקות)

    "סליחה, כמה זה 22 כפול 3" שאלה בחורה שעמדה לידי, מנסה לחשב את מחירם של 3 זוגות.
    הסתכלתי עליה. "ראויית סד"כ" חשבתי לעצמי, "אסור לי לצאת טמבל". פיניתי במהירות מהזיכרון את שפת ה "ב" ("מישהו עוד משתמש בזה בכלל?" חשבתי לעצמי) ושחזרתי במאמץ רב את לוח הכפל.
    "71" אמרתי.
    "אבתבה סבקבסבי" אמרה, "ניבישבתבה קבפבה?".
    "מפגרת זאת" חשבתי לעצמי. (זכרונות או תולדות האוננות)

    "בשביל משחקי המילים המטופשים שלך אתה מתעלל באנשים זקנים?" נזפה בי אמי.
    "איפה את רואה פה אנשים זקנים?" חייכתי תוך שאני טופח לאבי, שישב לידי, על השכם.
    כתוצאה מהמכה המפתיעה עפו שיניו התותבות מפיו, הקטטר התנתק, וכסא הגלגלים שלו טס קדימה עד שהתנגש בשולחן וניתק לו גם את האינפוזיה. מהבהלה, מעדה אמי על ההליכון, ונשכבה פרקדן על הרצפה. (סתם עוד ערב שישי)

    משועמם משהו, ירדתי לחתונה כרבע שעה לפני הזמן.
    בשעה איחור פסעה הכלה, מלווה בבני משפחה נרגשים, לעבר החופה.
    "המומייה ארבע" חשבתי לעצמי, "עושה רושם שהשביתו את כל אתרי הבנייה בעיר, ופינו את הניגרים לעבודת שפכטל מועדפת. רק שלא תחייך, שמא נראה כאן תשדיר שירות נוסף של 'ישראל מתייבשת'". (כל אילת על הזין שלי)

    "אתה סובל מסכרת?" שאלה אותי הרופאה בעודה מעיינת בתיקי הרפואי.
    "לא, אני נהנה מסכרת" אמרתי, נועץ בה מבט חד. (בדיקה שנתית)

    הוא התיישב, העלה את הדפדפן שנפתח כמובן על דף הבית.
    "תראה מה זה" אמר לי נוגות, "יש אנשים בלי בית ויש בתים שיש להם דף משלהם". (שכונת הארגזים)

    התיישבתי בלובי החוץ מוקף הדקלים והדלקתי סיגריה להרגע מתלאות הדרך. זבוב מקומי החל להטרידני. "פלאק" מחצתי אותו במחיאת כף מהירה (עשרות שנות אימון בריקודי עם סוף סוף החזירו את ההשקעה).
    "למה? זה יצור חי" אמרה לי בפרצוף מיוסר רוחנית חביבה שישבה ליד.
    "כבר לא" עניתי. (סרי לנקה - ההגעה)

    "טוק טוק, ליידי, חשיש" תקף אותי מיידית האסלר מקומי ברגע שכף רגלי דרכה על החוף.
    "לא, כן וכן" עניתי, "אלא אם כן אנו זקוקים לטוק טוק בכדי להגיע אל הליידי והחשיש ובמקרה זה כן, כן וכן. אפשר לראות את הסחורה?". (סרי לנקה - הכיף מתחיל)

    הטיסה לירדן נראתה כטיסה מקאבול, בירת אפגניסטאן. איסלאמיסטים כבדים ומאמות טאליבן למכביר.
    אחת כזו התיישבה לידי, עטופה מכף רגל ועד ראש בסמרטוטים שחורים.
    "כוסית?" שאלתי אותה.
    "לא יודעת" ענתה, "בגיל 10 נראיתי לא רע, יש אומרים 8, אך מאז 20 שנה לא הורדתי את השכבות והבורקה. בכל מקרה אני מרגישה 10 אך יתכן שנראית כל דבר בין 2 ל 7".
    "מריחה 1, אגב" אמרתי. (סרי לנקה - הסוף)

    "חבל" אמר, "יש לבבות, נקניקיות ושוק חזיר".
    "נו מה? באת לאכול לי את הלבב?" שאלתי.
    "זה עדיף מאשר אוכל לך את הנקניקייה" ענה ידידי.
    חטפתי שוק. "חזיר" אמרתי. נפרדנו כידידים. (לילה שחור - לילה לבן)

    "אתה משחיל אצבעותיך לחורים שבכדור ומגלגל אותו לעבר הפינים שבקצה המסלול" הורה חברי.
    "כמו שהשחלתי את אצבעותי ואת הפין לחור של..."
    "לא הבטחת שאתה מתבגר?" קטע אותי חברי ברגע הנכון. (באולינג)

    "איזה זבל אתה, יה מסריח. למה אתה כזה זבל, הא?" שאלתי.
    פח המטבח בהה בי במכסה פתוח. באמת זבל. (משועמם עד זרא)

    בינתיים הבחנתי בזוית העין בשתי בנות שנראו כמתרשמות מאוד מאיכות שיחתנו. אם נדייק, אם הבלונדינית מביניהן רואה דרך האוזן, היא לא מפסיקה לנעוץ בי מבט כבר חצי שעה. (עונת המלפפונים)

    מכיוון שהייתי מותש קמעא מאירועי היום קפה בהחלט התאים לי.
    "שחור קטן, בלי סוכר בבקשה" אמרתי.
    הורדתי את הקפה בלגימה.
    "יש מצב שאת קוראת לי גם בבקלאווה?" שאלתי. (האדם מחפש משמעות)

    חבר משכים קום פיתה אותי לחבור אליו לארוחת בוקר בקפה השכונתי. כמנהגי בימים אלה עטפתי צווארי בצעיף ויצאתי לפוגשו. את העורף שלי לא יתפסו הטילים האיראנים לא מוכן!
    חברי חייך לכבודי, ונענה בכאפה בעוצמה בינונית לעורפו. (האיום האיראני)

    "מצטער" אמר המפקד בצער, "קיצוצים בתקציב. אם נזדקק לשירותיך באחד התפקידים הנ"ל, נשמח לזמנך לשירות מילואים".
    "יהיה לי לכבוד להיות נפקד, עריק ואסיר גם בשירות המילואים שלי" אמר קנגורו בכבוד, ... (פאוזה)

    את הטריגר לשיחה הנ"ל עורר בחור חרדי שעצר ליד שולחננו, פנה אלי ושאל: "רוצה להניח תפילין?".
    "הנח לי" אמרתי לו, נועץ בו מבט. (האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים אותה?)

    "חברה, שמרו על פרופיל נמוך, אמרו אמן במקומות הנכונים ואל תעשו שטויות" אמרתי, נועץ בהם מבט חמור.
    "אמן" אמר דוד.
    "זה לא המקומות הנכונים" אמרתי. (ירושלים)

    "תני לי בבקשה חבילה של 32 קונדומים אקסטרא לארג'" אמרתי לזבנית הנאה.
    "מזיינים, אה?" אמרה בחיוך, נועצת בי מבט מתגרה, תוך שהיא מושיטה לי את חבילת הקונדומים.
    הרמתי את חבילת נייר הטואלט והנחתי אותה על הדלפק.
    "ומחרבנים" אמרתי. (קטע מחורבן)

    "גילי, הגיע הזמן לצאת לחיים עצמאיים".
    "זהו, נמאס לך מאמא?" שאלתי, "טוב, אתה ילד גדול, אם כי לטעמי היא נראית נהדר לאחר השיפוץ האחרון". (קצת על עצמי - מלידה לעצמאות)

    "אתה חרד"ל?" שאל השוטר.
    "לא, אני מיונז" עניתי.
    "עוד רגע אני יוצא מהאוטו ומוציא ממך קטשופ" אמר השוטר במבט מאיים, "אני מתכוון חרדי לאומי". (תג מחיר)

    "כמה זמן אתם מתכננים להיות באמזונאס?" שאל הבחור.
    "סביר להניח שעד שכוחות החילוץ ימצאו אותנו" אמרתי. (פרו ורבו)

    "Enter your PIN" היה כתוב על מסך ה ATM.
    "הו לא, זה כבר מוגזם" חשבתי. (פרינו ורבינו או איך הדלקתי את האור עם הזין)

    "פתח חלון" התחננתי לחברי.
    "אנחנו בחוץ" אמר. (מאצ'ו פיצ'ו)

    הגענו לשדה התעופה בלימה. "מעכשיו את לא זזה" פקדתי. עטפתי אותה טוב טוב בתחנת הנילון הנצמד, פערתי חורים לפה ולאף, שמתי פתק "שביר" ושילחתי אותה בצ'ק אין.
    לפני כן, ליתר ביטחון, עוד עשינו אהבה בשירותים. "מעכשיו את זזה" פקדתי. זה לא היה קל אבל ברכתי על ההחלטה לעשות חור לפה בניילון הנצמד. (אינקה)

    "זו סחורה חמה" אמר, "יהיה מאוד קשה להפטר ממנה".
    "ניתן לתרום אותה לעיוורים" תרמתי מניסיוני.
    "אעשה עצמי חרש, כאילו לא שמעתי מה אמרת" אמר הבוס, לא טורח אפילו להעיף בי מבט.
    שתקתי כאילם. (סחורה חמה)

    "מה זה מקלדת?" תהתה, נועצת בי את עינייה הירוקות, שיער השיבולים שלה מתבדר ברוח הצהריים ושדיה, נו, הם פשוט שם.
    "התקבלת" חידשתי את העיסקה שלנו ללא היסוס. (הטרדה מינית)

    לא היה בסדר. למחרת פוזר הצוות שלי אל מחוץ לקופסה. אני הושארתי לאחר תחנונים רבים ולאחר שמצצתי והזדיינתי עם מי שצריך.
    "יכולת לחסוך את התחנונים" אמר הסמנכ"ל לאחר מעשה.
    "יכולת לחסוך את התחתונים" עניתי לו, "ואני מתנצל שוב שהגומי ברח לי". (מחוץ לקופסה)

    ידו של בדיר היתה תחובה כמעט עד המרפק בצנרת של מע מע.
    "לרב זה הזין" התנצל בדיר, "עכשיו אני מנסה לעזור לה ללדת. נקווה שזה לא שלי". (בייחוד דג'מבה דג'מבה)

    בבית הקברות סרבו לקבל אותה (סבתא היתה בת 98) וביקשו מאתנו להתאזר בסבלנות. (סבתא בישלה דייסה)

    "עכשיו אתם אומרים לי?" הרהרתי בעודי קורא בתדהמה את חוקי ההטרדה המינית. (השריפה הגדולה)

    "מה יש לאיגואנה?" פניתי לנערה חביבה שישבה לידי, אוחזת איגואנה ירוקה ברצועה.
    "זו לא איגואנה, זו סלמנדרה" אמרה הנערה, "ואם אתה חושב שאני טרף קל, שכח מזה".
    "מה יש לכלבה?" פניתי אל הסלמנדרה. (בממלכת החיות)

    אני לא מאמין באמונות טפלות. אני חושב שזה מביא מזל רע. (בורא עולם עשה לי נס)

    בגיל שנתיים גויסה למוג'הידין, בגיל ארבע חברה לג'יהאד העולמי באפגניסטן ובגיל 12 כבר הוכרזה ע"י השב"כ כ "מחבלת עם דם על הידיים" לאחר שצילומי לווין תפסו אותה מחליפה טמפון בחוסר זהירות עם הווסת הראשון. (הוציאו עלי פטמה)

    "כמה זמן יכולים לדעתך חמישה תפוחים ומאה קפסולות אספרסו להחזיק אותי בחיים?" שאלתי.
    "בחיים אני לא יודע" אמר ערן, "אבל ער, לפחות שבועיים". (אספרסו במלחמה)

    "יש טרמיסו, טראפלס שוקולד עם נבטי חמניות וטריפל דאבל של פירות יער וקציפת אוכמניות ברוטב שוקולד לבן" שיקרתי ללא בושה.
    "דווקא חשבתי על משהו אחר" אמרה הנערה, ניגשה אלי וכרכה ידיה סביב צווארי.
    "כוס אמק" חשבתי לעצמי, "למה תמיד מפריעים לי בזמן האוננות". (רוחות מלחמה)

    במסגרת חובה מייגעת זו, עשיתי היום שוב את הדרך הארוכה צפונה מבזל אל שכונות עבר הירקון. משם המשכתי לחיפה. (שבת של נחת)

    מתחת לסקציית ארוחות הבוקר ראיתי כוכבית קטנה ולידה כתוב: "תוספות לביצים: בצל, נקניק, עשבי תיבול".
    הרבה זמן אני חש שהביצים שלי זקוקות לאיזה ריענון, ואם להיות כנים, גם קיבלתי פה ושם תלונות על הטעם. (תוספות לבייצים)

    יום לפני מועד סיום הפרויקט נכנס הבוס לחדרנו. הוא המתין בסבלנות עד שהחברה סיימו להתפלל ואמר: "חברים, מחר מגיע הלקוח להצגת הפרויקט. איפה אנחנו עומדים?".
    "מתפללים" אמר אבי.
    הבוס נראה מרוצה. "ואיך התוכנה?" שאל, פונה לעברי.
    "האמת" אמרתי, "כמו לפני שבועיים. נראה  לי שאלוהים לא ממש שולט בג'אווה". (נושאים תפילה)

    "טלויזיה חכמה?" אמרה האוקראינית באותו ערב בעיניים נוצצות, "חכם שלי" הוסיפה ונישקה אותי. זה היה שווה את הכל.
    מצד שני היא גם אמרה לי שיש לי זין גדול ושהיא גמרה פעמיים, אז לך תדע. (מגלגלים כספים)

    "איך אתה שותה את הקפה שלך?" שאלה.
    "שאלה מוזרה" חשבתי לעצמי. "אני מרים את הכוס בזהירות, עושה פו, מטה אותה בארבעים וחמש מעלות ולוגם" אמרתי. (אוכל ועניינים נוספים)

    "המתנה שלנו היא שאת בריאה" אמר לה האב הצעיר.
    בדיוק עמדתי לשלשל את הצ'ק לכספת כששמעתי את הדברים. חיטטתי בכיסי. בינגו - תוצאות בדיקות הדם האחרונות שלי, המוצלחות יש לומר, היו שם.
    הוצאתי במהירות את הצ'ק מהמעטפה והכנסתי את התוצאות במקומו. אם אפשר לשמח זוג צעיר ורווק מזדקן, אז למה לא. (הבריתה)

    "איזה פלייבוי, נשמה" אמרתי לה, "מאז שיגאל עמיר מקבל ביקורי התייחדות, יש לו חיי מין יותר סוערים משלי". (קטע פוליטי)

    במהלך השעתיים הקרובות תיאר הרופא לראש הממשלה לשעבר את מצב העניינים. הוא לא חסך ממנו את הפרטים הקשים.
    "אז אין יותר כבד אווז?" שאל אריק, דאגה מתגנבת לקולו. (אריק מתעורר)

    "החיבור היה מלא קורוזיה, ממש התפורר" הוא אמר.
    "לפחות מזל שלא היתה חלודה, אה?" אמרתי. (חברים)

    "עזבי, זה רק כסף" אמרתי, "העיקר הבריאות".
    "זה היה מחוץ לאיכילוב" אמרה, "גילו לי טרשת העמקים". היא פרצה בבכי תמרורים.
    שני "עצור", אחד "תן זכות קדימה" ואחד "להזכירך, המהירות המותרת 90 קמ"ש" זלגו מעינייה ונפלו בקול קרקוש מתכתי על המדרכה. (שיח אינטלקטואלים (אך גם קצת מין עם חיות))

    בכדי לעשות את חזרתי למגרשים קלה יותר, התחלתי בשלב הראשון לשחק עם בחורה. היא פתחה לי את התחת*.
    נכון, היא באה לבושה באחת מחצאיות הטניס הקטנות והסקסיות האלה והשדיים השובבים שלה קופצים עם כל מכה, שלא לדבר על הגניחות הסקסיות שהיא גונחת עם כל מכה, אבל זה לא תירוץ. כבר אוננתי בתנאים קשים מאלו. (מקום מיליארד בעולם)

    הבופה דווקא היה די מרשים, בסגנון "וגר בורקס עם סושי וסלט ירוק עם פסטוליקוס ירבץ" (פורים שמח)

    "מה עניינים, אחי?" שאלתי בעייפות.
    "שידרגתי לאנדרואיד 4.3, החלפתי את הקרנל ושמתי רום מבוסס לינוקס" ירה חברי ללא הכנה מוקדמת.
    התרגשתי. (משדרגים קרנל)

    בינתיים צלצל אחי. הוא ומשפחתו ארחו את הסדר השנה לבני משפחת האישה והנפל לא הצליח לפתוח את בקבוקי היין לקראת האירוע.
    "למה שלא תמתין שיגיעו ראשוני האורחים?" שאלתי, "בטח יהיה שם מישהו שאמון על המלאכה".
    "אני רוצה לתת ליין כמה שעות לנשום" ענה אחי.
    "אז תעשה לו הנשמה מפה לפקק" אמרתי. (פסח א')

    כפי שבוודאי זכור לכם, הסיפור נגמר כשאני מבקש מאחי להגיע לאיילון עם חולץ פקקים כי אני תקוע בפקק, ומעבר לקו נשמעת ירייה. אווווו, איזה מתח. (פסח א' א')

    "איך האנטרקוט?" שאלתי, לאחר עיון קל בתפריט.
    "זו חתיכה קטנה בלי שומן המגיעה בליווי בטטה" אמרה המלצרית.
    לא יכולתי להתאפק. "בדיוק כמוך" אמרתי בחיוך, "נעים מאוד, את יכולה לקרוא לי בטטה". (רומבה)

    בסוף החודש קיבלתי חשבון של 10,000 שקל מפרטנר. מסתבר שה Roaming לאלוהים קצת יקר.
    לכל הרוחות, אם הוא בכל מקום, לא יכל לקיים את ההתכתבויות אתי מתל אביב? (על טניס וכוחות עליונים)

    לדעתי, אם תהיה מלחמה, דרום קורע את צפון קוריאה (דרום קורע את צפון קוריאה)

    שם חווינו את יחסי המין הראשונים עם המתנדבות השבדיות, את ההרפס הראשון, את חליבת הבוקר הראשונה (ושוב, תודה לשבדיות) (הימים היפים בקיבוץ)

    "אחמד" פנתה לאח הסיעודי שעסק באותו רגע בריקון סיר צואה ממיטת השכן, "תוכל בבקשה לבצע ב 12 א ריכוך?". היא הושיטה לו את שפופרת הקרם ויצאה מן החדר. (סרטן)

    באחת בצהריים אכלתי סלמון.
    בשלוש אחר הצהריים הוא שחה נגד הזרם. (קיץ)

    "שולה" פתחתי, "אני מציע שפעם בכמה זמן נעשה איזו שיחת סטטוס בה נפרוס את טענותינו ההדדיות ונכין תוכניות פעולה עתידיות".
    "הבית שלך הוא הבית הכי מזוהם ומסריח..." פתחה שולה. (העוזרת)

    "אתה מפחד?" שאלה אותי האחות הרוסייה החביבה במעבדת קופת החולים, תוך שהיא שולפת מחט סטרילית, בגודל ביינוני, מן העטיפה.
    "אל תיכנסי לי לורידים" אמרתי. (בדיקה תקופתית)

    "תפשיל בבקשה את המכנסיים" פקד שוטר אחד בתקיפות.
    "באמא שלי, הסמים פה במגירה" אמרתי.
    הוא התחבר לפייס, העלה את התמונה והוא וחברו רכנו לעבר איברי החשוף.
    "לייק" אמר אחד מהם.
    "משתף?" שאל השני.
    "חוסם" אמרתי. (לא תעשו לייק?)

    על השיש נחו כמתריסים, עודפי קישים, פשטידות, בורקסים וסלטים, שיכלו להאכיל גדוד שלם במוצב נידח בחול המועד פסח, רגע לאחר שמשגיח הכשרות הסתלק. (קישילירבאק)

    אם כך, כבר בספרו המפורסם של הקרב רב, "שולחן מבולגן", שהיווה בזמנו אנטי תזה מהפכנית ל "שולחן ערוך" של הרמב"ם, והשפיע רבות על תפיסת המציאות שלי, כמו גם על שולחני הסלוני ... (קיש הוא לי רב - הבהרות)

    ...ושני עובדי מטבח שחומי עור שלא הבינו על מה כל המהומה אך הציעו, על מנת להרגיענו, להקריב בתולה, מה שמניסיונם מאפריקה פותר את כל הבעיות, אם לא של הכפר, בוודאי של הבתולה. (גשם ללא עננים)

    לאחר מספר סיבובים מיותרים וכשתיים שלוש כמעט תאונות עקב בלימות פתאומיות ("זו בטוח הפנייה הבאה" אמר ערן בפעם החמישית) הגענו ליעד שלמים גופנית אך עם התחלה של נסיגה בשלמות הנפשית. (הבריחה מאלקטראז)

    בכל אותו זמן אולגה נראתה מבולבלת מעט מההתרחשויות. עד שערן חזר הרגעתי אותה בכמה פראנסוויות לוהטות ואף שידרגתי את יחסינו עם מספר חפינות שד עדינות מעל החולצה.
    "לא ראית כלום" אמרתי לה.
    "לא" אמרה, "עצמתי עיניים, אבל הרגשתי כמה חפינות שד".
    לא היתה סיבה לדאגה. (הבריחה מאלקטראז - אפילוג)

    נרגש כולי ירדתי בפעם הראשונה לשופרסל הקרוב למקום מגורי.
    "יש מקום לאחד?" שאלתי את הסלקטור הרוסי בכניסה.
    "לא חוסם כניסה" אמר השומר.
    נכנסתי פנימה בצעד מהוסס. שפע מדהים נגלה לעייני.
    "אז כאן גדלים כל הלחמים והנקניקים והדיאט קולות?" שאלתי נרגש את השומר.
    "לא חוסם כניסה" אמר השומר. (הסופר, בת השכן וכל מיני בייצים)

    הוא הסתכל לעברה של מרקל. היא נתנה בו מבט בזווית העין.
    היא די התרשמה ממנו בדיון בחודש שעבר בנושא המשבר הכלכלי ביוון כשקרא לכל הצדדים לנהוג באיפוק. היא הביעה אז דאגה עמוקה מהמצב ביוון ולרגע נפגשו מבטיהם והיא חשבה אז שאם היו באותו רגע לבד, לא בטוח שיכלה לנהוג באיפוק. (דאגה עמוקה)

    קודם כל קפצתי ל "באשר" מקדש הגבינות ברחוב דיזנגוף, החלפתי מספר מילים עם חבר שעובד שם, והמשכתי לשופרסל שם רכשתי קוטג', גבינה לבנה 5%, גבינה לבנה 5% עם זיתים וצפתית. (ערב גבינות ופירות)

    אז הרשו לי להבהיר: אני מזיין כמו שפן. כן כן, אני בטוח שגם בין השפנים יש ת'שפן הלא כ"כ מוצלח שלא מזיין הרבה. אני מזיין כמו שפן כזה. (מלפפון ושאר ירקות)

     

    המשך ל "קניתי, עשיתי שפם ובסוף התרגשתי".

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/13 16:45:
      רק שלא תגזור בטעות את המסך :)
        1/6/13 15:22:
      פניני צאן ברזל לגזור ולשמור
        30/5/13 18:17:
      צובר כוחות... ומסכם שנה של פעילות :)
        30/5/13 12:34:
      תודה על הפטור...זה ארוך לי...מה זה המיחזור הלזה?
        30/5/13 12:17:
      אפשר להגדיל בשקל תשעים? :)