הללויחה.  נזכרתם בנו כשרגלנו האחת כבר בקבר.יותר נכון צריך היה להילחם קשה בש/ביל להשיג זאת.אמרו לנו:אתם לא מבינים, הייתם ילדיםקטנים,תשכחו.אבלן מה לעשות,איאפשר לשכוח למה ההורים נעלמו פתאום ועזבו אותי פתאום? אולי הייתי ילדה רעה? והציפיה שיחזרו ואז נתחבק ובאמת נשכח? באמת לא יכולנו להבין שהם לעולם לא יחזרו.אני מדברת בהגיון של בת 6.ומה חשבו ילדים אחרים באותו מצב?גם אסור היה לדבר עליהם באותו זמן,כי את עכשיו לא יהודיה,זה מסוכן.להיות יהודי זה מסוכן.בכל זאת אני פה,בארץ,ועדיין להיות יהודי זה מסוכן.