כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים בצל האמונה

    ניסיון להתמודד עם ההתלבטויות, התהיות, הספיקות.. בצל האמונה באדון העולם.

    על חיים ובחירות

    1 תגובות   יום חמישי, 30/5/13, 12:50

    פעמים רבות אני נשאלת באם הבחירה שלי לחיות את חיי תחת סייגי התורה הקדושה אינה טעות ביסודה או בחירה שחלף זמנה מן העולם (הטיעון הנפוץ הוא – "החיים קצרים"..)

    הדבר בולט במיוחד בשאלת הנאמנות הבין-זוגית.

    רובינו מתחבטים בדילמה הזו (מי יותר ומי פחות..) - האם לוותר, לכאורה, על הזכות לחיים מלאי אהבה ושאר פרפרים (בין אם ע"י "מים גנובים ימתקו" ובין אם ע"י פירוק הנישואין רק כי נדמה שהתחושות והרגשות אינם כתמול שלשום) או לחרוק שיניים, לחשוק שפתיים ואף ליפול ברוחך ברגעים מסוימים.

    הדיסוננס הזה מחמיר ועמוק שבעתיים בקרב המאמינים בעליונותו ובמלכותו של הקב"ה.

     

    בפרשת השבוע, פרשת "שלח לך", ה' מבקש ממשה (הוא מדבר רק עם משה ולא עם כל העם) לשלוח אנשים לתור את הארץ.

    כאן נבחנת מידת אמונתם של בני ישראל בקב"ה.

    אם ישובו משליחותם ויספרו טובות על ארץ ישראל – הרי שאמונתם בקב"ה מוחלטת.

    אם לאו – הרי שאמונתם לוקה בחסר.

    זאת משום שברור ומובן מעל לכל ספק כי הקב"ה שהוציאם רק זה עתה ממצריים ביד חזקה, באותות ומופתים יודע היטב מה טוב עבורם. הרי הם כבר נוכחו בכוחותיו המופלאים (עשרת המכות, קריעת ים סוף, באר מרים ועוד ועוד) והיאך ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה, יוצר כל הבריאה ומחולל הניסים הללו, יטעה בבחירת הדרך/הארץ??

     

    יש לזכור כי בימים ההם, ימי יציאת מצריים, הקב"ה מחולל ניסים אדירים וגלויים לעם ישראל.

    בשירת הים ששוררו מרים ובני ישראל לאחר נס קריעת ים  סוף מתואר "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד". כל העמים חזו בקריעת ים סוף (בזוהר הקדוש כתוב כי לא רק ים סוף נחצה לשניים אלא כל מקווה מים ולו הקטן ביותר נחצה לשניים) – כולם חזו בנס האדיר הזה ונבהלו/התפעמו לנוכח הניסים שעשה הקב"ה לבני ישראל.

    בגלל הניסים הגלויים הללו הקב"ה דורש נאמנות מוחלטת מעם ישראל ואמונה בצדקת דרכו ומעשיו.

     

    כאשר שבים השליחים שנשלחו לתור את הארץ משליחותם, הם מדברים סרה על הארץ (ארץ אוכלת יושביה וכו') ורק כלב בן יפונה ויהושע בן נון יוצאים כנגד דברים אלו, משבחים את הארץ ומעודדים את העם.

    בשל מעשיהם אלו – נקראים השליחים בשם "מרגלים" (כינוי לא מחמיא במיוחד) ואילו כלב בן יפונה ויהושע בן נון מקבלים שכר על דבריהם אלו.

    העם, אשר בוחר להאמין לדבריהם של המרגלים ומתחיל להתלונן לפני משה (האם לזאת הוציאנו ה' ממצריים וכיוצ"ב) נענש ב-40 שנות נדידה במדבר, עד אשר הדור אשר חטא בקטנות אמונה בדרכו של הקב"ה נפטר מן העולם וצאצאיהם (וכמובן כלב ויהושע) זוכים להיכנס לארץ המובטחת.

     

    בנקודה הזו הדברים מתקשרים לדילמה שהועלתה בתחילת הפוסט – בימינו אין ניסים גלויים (רק נסתרים ולמכביר) ומבחן האמונה הינו גדול אף יותר (קל יותר להכחיש דבר שאינו מוחשי ונראה לעיין) ואולם מי שזוכה ונופלת בחלקו אותה אמונה בסיסית ומוחלטת בהימצאתו ובמלכותו של הקב"ה, בתורתו, בטובו ובמעשיו ויודע כי הכל מכוון ומדוד מאת ה' יתברך ואין טעויות (כל אחד מקבל בדיוק את שקצוב ונועד לו) וכי הכל לטובה (גם הטוב וגם הרע) – הרי שהוא, ככלב בן יפונה ויהושע בן נון, עומד בהצלחה במבחן האמונה ושכרו בא יבוא בבא העת.

     

    אז אני איני שואלת למה, איך ומדוע, איני מתלוננת (רק לעיתים, ברגעי שבירה) ויותר מכך – אני יודעת שאמנם החיים כאן קצרים, אבל בעולם המקביל שמעלינו (העולם הבא), שם החיים נצחיים וגומלי טובה.

     

    ולסיום - טיפ קטן לחברותיי/חבריי לדרך: כאשר אני חשה בהתקרבותם של רגעי חולשת הדעת - אני מתחברת למקורות תורניים ורוחניים וסופגת מהם מנת חמצן רוחני. זה כבר "מסדר" אותי, משיב לי את רוחי ומרענן את נשמתי..

     

    שבת שלום.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מיכל-1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין