כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    מאה הגדולים: מקום 96 - התחלה

    0 תגובות   יום שישי , 31/5/13, 14:38

    (פוסט זה הנו חלק מסדרת מאה הגדולים ומכיל ספוילרים חמורים לסרט בו הוא עוסק)

     

    מקום 97

     

    התחלה (2010)

    בימוי: כריסטופר נולאן

    תסריט: כריסטופר נולאן

    שחקנים: לאונרדו דיקפריו, ג'וזף גורדון לוויט, אלן פייג', מריון קוטיאר, קן ווטאנאבה, טום הרדי, דיליפ ראו, קיליאן מרפי, טום ברנג'ר, מייקל קיין

     

    קשה להגדיר את הנקודה המדויקת בה הפך כריסטופר נולאן מבמאי מן השורה לאחד הבמאים המוערכים של המאה ה-21. בעין הדג קראו לזה פעם "סמאח" - במאי שכל דבר שהוא נוגע בו מעורר עניין והתלהבות עם ציפיות לחוויה גדולה במיוחד. מה שכן ברור, זה מתי נולאן הפך לבעל הבית והגיעה למעמד בו הוא יכול ליצור סרט בדיוק איך שהוא רוצה, בלי התערבות של גורמים מלמעלה ובלי להכניס שינויים כפויים בשל חשש מתגובות שליליות. הרגע הזה הוא שבוע הבכורה של "האביר האפל". אחרי שכבר זכה להערכה ביקורתית על סרטים כמו "ממנטו" ו"באטמן מתחיל", נולאן הפך גם לשם שמושך קהל. הרבה קהל. "האביר האפל" שבר שיא אחר שיא והיה לזמן קצר (עד ש"אווטאר" יצא) לסרט השני הכי מצליח בכל הזמנים. השג לא רע לכל הדעות וכמו שג'יימס קמרון יכול לעשות מה שבא לו ואף אחד לו יעז לנסות למנוע ממנו להגשים את רצונו, גם נולאן הגיע למעמד בו האולפן סומך עליו עם איזה תקציב שירצה, רק שיביא את הלהיט הבא.

     

    "התחלה" לא אכזב. הסרט אמנם לא שבר שיאים כמו "האביר האפל", אבל הפגין ביצועים מרשימים משלו והפך במהרה לאחד הסרטים הכי מצוטטים ואהודים של השנים האחרונות. הוא גם היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, דבר שאף סרט אחר של נולאן לא עשה ושלוש שנים לאחר יציאתו, הוא אבן הבוחן אליה משווים כל מותחן מדע בדיוני שיוצא לאקרנים. אפילו הטריילר שלו כל כך משפיע, שחיקויים שלו כבר הפכו לקלישאה, במיוחד השימוש ב"בום" במקביל לעריכה בכדי לרמז על אפיות ושינוי אווירה.

    איך התחלה התחיל? נולאן עבד על הסרט במשך קרוב לעשור, כאשר הכוונה המקורית הייתה ליצור סרט אימה שבוחן את רעיון החלום המשותף למספר אנשים. עם הזמן, שונה הקונספט לסרט שוד, אולם נולאן הרגיש לו נוח עם הז'אנר ושלב בתוכו יותר אלמנטים של אקשן. גם כשהייתה בידיו טיוטה מתקדמת יחסית של התסריט הסופי, חש שטרם צבר מספיק נסיון בכדי לביים סרט בקנה המידה בו דמיין את התחלה. רק לאחר צילומי "באטמן מתחיל", הרגיש שלמד מספיק את רזי המקצוע בכדי לנסות לביים את אפוס החלומות שלו. עדיין, הוא הוסיף לקחת את הזמן. לפני התחלה, נולאן עוד ביים את "היוקרה" ו"האביר האפל" שעזרו לו לקבל גב מהאולפנים ולגייס להפקה את צוות השחקנים שרצה. כשהצליח לשכנע את לאונרדו דיקפריו לגלם את התפקיד הראשי, לאחר שלא הצליח לשכנעו להשתתף בסרטים קודמים בבימויו, הדרך להפקה השאפתנית ביותר בחייו של נולאן, הייתה פתוחה.

     

    דיקפריו מגלם את דומיניק "דום" קוב, מומחה במשיכת מידע ישירות ממוחם של אנשים, על ידי חדירה לחלומותיהם. קוב, יחד עם הצוות שלו, בונה עולם חלומות בו הקרבן לא יחשוד ויחוש בשליטה ומגלם, לצד אחרים, דמות שמעודדת את החולם למסור מידע אותו הוא שומר בתת מודע, או פשוט מסרב לחשוף מחוץ לחלום. אי אפשר למות או ללכת לאיבוד בחלום, אבל אם מפשלים בתהליך היקיצה, נשאבים לתוך רמות עמוקות יותר, אותן מכנים "לימבו". בכל שכבה של חלום, תחושת הזמן איטית יותר, כך שאדם עשוי להרדם לשעה בעולם האמיתי, אבל אם הוא נמצא בלימבו, ידמה לו כאילו חלפו שנים רבות. זה מה שקרה לקוב ולאשתו, מאל. הם ברחו לתוך חלום בתוך חלום, עד שבנו לעצמם חיים בלימבו. מאל אבדה את היכולת להבחין בין מציאות לדמיון והתאבדה מתוך אמונה שהדבר יגרום לה להתעורר ממה שהוא בעצם, העולם האמיתי. מאז, נמלט קוב, החשוד ברציחתה ואינו רשאי לשוב לארצות הברית ולפגוש את ילדיו.

    מי שמנצל את נקודת התורפה הזו של קוב, הוא סייטו, מיליארדר יפני שקוב ואנשיו עשו עליו עבודה ומגלה להם כי ידע כל הזמן שהם מנסים לגנוב ממנו מידע. הוא מתייחס לכך כמבחן לפני שיחליט אם לשכור את שירותיהם בכדי לחדור למוחו של רוברט פישר הבן, מתחרה עסקי ולגרום לו לפרק את החברה. המלכוד הוא שקוב אינו נדרש להוציא מידע מתוך מוחו של פישר, אלא לשתול בתוכו רעיון. פישר אמור לחלום משהו שיעורר בו את האמונה שפירוק החברה הוא הדבר הנכון לעשות, מה שיחזק את אחיזתו של סייטו בשוק החברות הכל כך עשירות שאולי עדיף שלא מגלים לנו מה הן בעצם עושות. למרות שהדבר לא נעשה בעבר, קוב מאמין שאפשרי לשתול רעיון דרך חלום, במיוחד לאור הפרס שסייטו מציע: ביטול כל ההאשמות נגד קוב, כך שיוכל להיות שוב עם ילדיו.

    למרות שהוא המח והמוציא לפועל של המבצע, קוב לא יכול לעשות הכל לבד. הוא נעזר בשותפו ארתור, שישגיח ויעזור לטוות תכנית שלא תכשל. הם מגייסים צוות המורכב מאנשים בעלי תחומי מומחיות שונים. אריאדנה היא סטודנטית מבריקה לאדריכלות, בה בוחר קוב בכדי שבנה ותעצב את עולם החלומות של פישר, כך שלא יחשוד בדבר ויוכל להסתובב בו בצורה חופשית יחסית. הטריק הוא לבנות מבוך שלא ניתן לצאת ממנו, אבל אין בו פינות חשוכות או חזרה מוגזמת על אלמנטים. אריאדנה מצטיינת במבחן שקוב עורך לה וגם לומדת בדרך הקשה מה קורה כשמתעסקים יותר מדי עם המבנה של הסביבה המומצאת. הצוות כולל גם את יוסוף, "כימאי" שמכין את החומר שיאפשר לכולם להירדם באותו הזמן ובמידת השליטה המתבקשת ואימס, שחקן המחליף זהויות ומעודד את פישר לדבר על ידי הצגת פנים מוכרות.

     

    זו האקספוזיציה של הסרט וכפי שלא מעט מבקרים ואנשים המעורבים ביצירתו ציינו, היא תופסת לפחות חצי מהזמן. התחלה מתנהל בקצב שונה ממרבית הסרטים. הוא מושך את הצגת הדמויות והסבר אופן הפעולה שלהן והשלכותיו, הרבה מעבר למערכה הראשונה. זה באמת סרט שאם מפספסים דקה ממנו, או לא מרוכזים לרגע, עלולים לפספס מידע חשוב שיהפוך את המשך הצפיה לפחות מבלבל. זה סרט ללא טוויסט או סיום מפתיע. למעשה, הוא מגלה בשלב מאוד מוקדם מה אמור לקרות והשאלה היא רק האם קוב וצוותו יעמדו במשימה, או ימשיכו בחייהם ללא פרס. הסרט רווי אקשן, החל מהרגע בו התת-מודע של פישר מגלה ערנות לא צפויה ומנסה לחסל את הפולשים. זה מילולית קורה מהדקה הראשונה שלהם בתוך החלום. כל האקשן, הנפרש על פני שלושה חלומות, מציב אותם שוב ושוב בסכנת חיים, כאשר למעשה, אנחנו כל הזמן מודעים לכך שזה חלום. הסרט מבהיר כבר מהתחלה שאם מתים בחלום, פשוט מתעוררים. זה לא המטריקס ששם מוות בתוך הראש שווה למוות בעולם האמיתי. נולאן מבהיר לנו שזה רק חלום ואיכשהו, עדיין יותר את התחושה כאילו הגיבורים נמצאים בסכנת חיים.

    זו הגדולה של התחלה ושל נולאן כבמאי. גם אם הוא מבהיר לנו מראש שהחוקים מבטיחים את שלומן של הדמויות, הוא מצליח להחזיק צופים על קצות הכסאות במתח שאולי בכל זאת יקרה משהו רע. עם כל ההסברים שמפרטים את החוקיות של החדירה לחלומות ואמצעי הבטיחות שננקטים, אנו עדיין חווים את חוסר הוודאות של אנשים שלא תמיד זוכרים שהם לא יכולים להיפגע. הדבר סותר את הטענות הרבות שהושמעו כלפי הסרט על כך שהוא לא מספיק יצירתי בעיצוב החלומות. נטען כי כל שכבה של חלום, להוציא את לימבו, מציאותית מדי ומתעלמת מהגמישות הפיזיקלית והשינויים התכופים ברקע שמאפיינים חלומות. עם זאת, העובדה שגם לצופה מבחוץ קל לשכוח שלא מדובר בעולם האמיתי, מראה שנולאן בכל זאת יודע איך להעביר תחושה של חלום. הרי כשאנחנו חולמים, הנטיה היא לשכוח שלא מדובר במציאות ולהגיב להתרחשויות במלוא הרגש והגירוי הפיזי שהיינו חשים מחוויה אמיתית. בהתחלה, לא מספיק שאנשים שיצרו בעצמם את החלום נוטים לשכוח שזו לא המציאות, גם הצופים מצפים מהם לנהוג לפי אותו רציונל ואותן תחושות בכל שכבה. שוב, זה לא המטריקס, שם ניתן לכופף את החוקים מתוך ידיעה שמדובר בעולם ממוחשב. בהתחלה, החלומות מכתיבים את הכללים ואינם הזויים מכדי שיהיה מיד ברור שאין סכנה ואפשר פשוט להתעורר (מה גם שחומר ההרדמה מונע התעוררות בבת אחת).

     

    בחירת שמות הדמויות בסרט, נעה בין מקרית למכוונת לחלוטין. שמו של קוב לקוח מסרטו הראשון של נולאן "Following", שם מדובר באדם המרבה לפרוץ לבתיהם של אנשים, פחות בשביל רווח אישי ויותר בשביל לבחון את אורחות חייהם ולדגום פיסה מקיומו של אדם זר. אריאדנה היא דמות מהמיתולוגיה היוונית שסייעה לתסאוס להיחלץ מהלבירינת של אביה, בעזרת פקעת של חוט הקשור לכניסה למבוך. בסרט, אריאדנה היא מתכננת הצד החזותי של החלומות ועבודתה מתוארת כיצירת מבוך. רוברט פישר, המיליארדר המתבודד, אולי ואולי לא קרוי על שם השחמטאי בובי פישר, הידוע בהתנהגותו האנטי-חברתית והפרנואידית. הד לפרנויה של פישר בסרט, ניתן למצוא במהירות בה התת-מודע שלו מזהה את הפולשים ותוקף אותם, כנראה בעקבות אימונים שהכינו אותו במיוחד לתרחיש כזה. נוסף על כך, קוב ואנשיו צריכים להיות תמיד צעד אחד לפני התת-מודע של פישר בכדי להצליח במשימתם.

    צרוף מקרים מעורר חשד נוסף, הוא השימוש בשיר "Non, je ne regrette rien" של אדית פיאף כאות להתעוררות ולזמן שנותר לסוף החלום. ארתור מתזמן את השיר כך שיעיר את הצוות בזמן והוא נשמע בגרסה מעט איטית יותר עם כל שכבה של החלום. מריאן קוטיאר, המגלמת את מאל, התפרסמה בזכות תפקידה זוכה האוסקר ב"אדית פיאף - החיים בוורוד", שם גלמה את השנסיונרית הצרפתיה. למרות שנולאן לא אשר זאת, יתכן והשיר נבחר בכדי ליצור חשדות שמא הרובד המזוהה בסרט כמציאות, הוא למעשה חלום של קוב או של מאל וקולה של אדית פיאף הוא תזכורת לזהותה של החולמת. עם זאת, לא מצאתי סימוכין לכך שמדובר ביותר ממקריות.

     

    עניין אחד שכן קשור לשאלה האם המציאות היא אכן מציאות, נוגע לסצנת הסיום של הסרט ולטוטם של קוב. בעולם המונחים של הסרט, טוטם הוא חפץ שרק בעליו יודע את צורתו ומשקלו המדוייקים, או כל תכונה אחרת שאינה ניתנת לזיוף מוחלט. בעזרת חפץ זה, יודע האדם כי הוא לא נמצא בחלום שמישהו אחר בנה עבורו לשם הוצאת/השתלת מידע, מכיוון שאז הטוטם היה מתנהג אחרת. הטוטם של אריאדנה, למשל, הוא כלי שחמט מוזהב אותו היא מרוקנת חלקית ולא מאפשרת לאף אחד להחזיק בכדי שלא ידעו את משקלו ומרקמו. זוהי אולי התייחסות נוספת להתנהלות הסרט כמהלך התקפי במשחק שחמט. הסביבון המשמש את קוב כטוטם, אמור ליפול בסופו של דבר כאשר הוא ער. הוא יודע שרק בחלום, הסביבון ימשיך להסתובב באופן תמידי. ישנן, אגב, תאוריות לפיהן הסביבון אינו הטוטם האמיתי של קוב והוא משתמש בטבעת הנישואין שלו לצורך זה. לסייטו אין טוטם קבוע, אולם הוא מבין בתחילת הסרט כי חדרו למוחו, בשל שימוש בשטיח לא נכון במהלך בניית החלום.

    בסוף הסרט, קוב חוזר לארה"ב ונפגש עם ילדיו לראשונה מאז נמלט. רגע לפני שהילדים המשחקים מחוץ לבית רואים אותו, קוב מסובב את הסביבון על השולחן את הסביבון ויוצא לגינה. הסביבון לא נופל במשך זמן מה והסרט עובר לכתוביות הסיום מבלי שנדע האם המשיך להסתובב או לא. הוא מתנדנד מעט ואז המסך מחשיך, מה שמשאיר את החידה האם קוב חולם או שבאמת התאחד מחדש עם ילדיו. כריסטופר נולאן אמר כי הסוף פתוח לפרשנות, אולם הוא עצמו מעדיף להאמין שמדובר במציאות והסביבון אכן נפל בסופו של דבר. הוא חש שמגיע לקוב סוף טוב ושההתנתקות מזכרה של מאל משמש אותו כסוג של גאולה לה היה ראוי. נוסף על כך, נולאן ציין בראיונות כי השאלה חוזרת פעמים רבות בראיונות וכי מבחינתו, יותר חשוב שקוב בכלל לא מסתכל על הסביבון. הוא מעדיף להיות עם ילדיו ולקבל את מה שקורה כמציאות, על פני לחשוד שהכל מתרחש בדמיון. בכך הוא שונה ממאל, שאבדה את היכולת לזהות את המציאות והמשיכה להעמיד אותה למבחן בעזרת הסביבון וסימנים אחרים, מתוך אמונה שהיא עדיין בתוך חלום. זו הסיבה שמאל אבדה את ילדיה ורק היכולת לראות מעבר לספק הזה, מאפשרת לקוב להיות איתם.

     

     

    ''

     

     

    פרסים: התחלה היה מועמד ליותר ממאתיים פרסים וזכה ביותר משמונים מתוכם. הוא זכה בארבעה פרסי אוסקר (צילום, עריכת סאונד, מיקס סאונד, אפקטים חזותיים) והיה מועמד לארבעה נוספים (סרט, תסריט מקורי, עיצוב אמנותי, פסקול מקורי). כריסטופר נולאן היה מועמד לפרסי גילדת הבמאים וגילדת המפיקים וזכה בפרס גילדת התסריטאים לתסריט המקורי הטוב ביותר.

    הסרט זכה בפרס הוגו לסרט הטוב ביותר, היה מועמד לארבעה פרסי גלובוס הזהב (סרט דרמתי, בימוי, תסריט, פסקול מקורי) והיה מועמד לשישה פרסי MTV (כולל לסרט הטוב ביותר), מתוכם זכה באחד, להופעה המפוחדת הטובה ביותר (אלן פייג').

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין