כותרות TheMarker >
    ';

    חמצן

    23 תגובות   יום שישי , 31/5/13, 17:33

    ''

     

    הזמינו אותי לקוקטייל תרבותי אצל השגריר. זה באמת נחמד מצידם, שככה הזמינו אותי. עזבתי מוקדם את הסטודיו ונסעתי הביתה כדי להתקלח ולהתכונן. אתה אף פעם לא יכול לדעת מי יהיה שם, לקוח שיקנה איזו עבודה או מנהל גלריה מחוץ לארץ. במקלחת צבעתי קצת את השיער האפור בצדדים. חשוב להיראות עכשווי, זה אנשים חשובים שם. כשהגעתי, מנהלת המוזיאון הציגה אותי בפני השגריר, כ"אומן ופסל של שנות השבעים". מנוולת, רציתי להגיד לה, אני עדיין פעיל. אם היית טורחת לבוא לסטודיו שלי היית מבינה. שמרתי על נימוסיי וחייכתי. כשהתקהלו עוד כמה אנשים סביבי וסביב השגריר, ציטטתי משהו שקראתי הבוקר. אתם יודעים, אמרתי, היום מוציאים לאור בעולם שלוש מאות חמישים וארבע מגזינים לנשק, כמה אתם חושבים יש מגזינים לאומנות? הקהל שתק והמתין למוצא פי ואז חייכתי  ואמרתי, שנים עשר! אתם קולטים? שלוש מאות חמישים וארבע מגזינים לנשק וטנקים ואקדחים וקליעים ומה שתרצו, ורק שנים עשר על אומנות! זה לא ייאמן! הקהל שלי הנהן. ידעתי שאני במסע כיבוש והתחלתי להרצות להם על הזיהום של כדור הארץ. בעוד חמישים שנה, פתחתי, יהיו תאי חמצן ברחוב, כמו תאי הטלפון שהיו פעם. אנשים יצטרכו להיכנס מידי פעם לתאים האלה כדי לנשום אוויר נקי. 

    במהלך הקוקטייל ניגשה אלי מישהי נאה, בטח בת חמישים, אולי יותר, רזה. אמרה שהיא מרצה לארכיטקטורה באוניברסיטה. דיברנו והיה נחמד, אישה רחבת אופקים. היא זכרה תערוכה ספציפית שעשיתי לפני שלושים שנה, וממש אהבה. כן, עניתי לה, זו הייתה תערוכה טובה, באמת עבודות יפות שעשיתי. עכשיו אני עושה חדשות, את מוזמנת לסטודיו שלי.

    היא באה. מאוד נחמדה, הביאה לי שוקולדים מבוטיק ליד הבית שלה. הראיתי לה בסטודיו את העבודה האחרונה שלי. תאי טלפון עם מסכות חמצן. כדי לקבל מנת חמצן צריך לשלשל אסימון. היא הייתה בהלם! איך לא מציגים את זה במוזיאון? היא שאלה. אמרתי לה, נו מה את חושבת, תגידי לי את? אני פה בסטודיו שלי יוצר, לא מעניין אותי מה בחוץ. המשכנו לדבר, אישה מאוד נעימה. הראיתי לה בפינה את הזיתים שאני כובש ונתתי לה לטעום. היא התלהבה, זיתים כאלה אף פעם לא טעמה. למחרת התקשרה, אמרה שהיא רוצה להזמין אותי לארוחת ערב. עניתי בשמחה, למה לא. באתי עם בקבוק יין. יש לה וילה גדולה עם חצר ובריכה. באמצע הסלון עמד שולחן יפה עליו נרות דולקים ושני כיסאות. פתחתי את היין ומזגתי לשנינו והיה ממש נחמד. היא גם מבשלת טוב, אני מוכרח לציין. דיברנו על חמרי גלם וכאלה, היא ממש מבינה בזה. פתאום נשמעו דפיקות  חזקות על הדלת. מי זה? הסתכלתי עליה בפליאה. היא ניגשה לדלת ופתחה. לפתע התפרץ גבר שמן וגבוה, חלף על פניה ואץ לתוך הסלון, כולו אדום וצועק עלי, הורס משפחות! מנוול! איך אתה מעז לשבת איתה פה?! הבנתי שזה בעלה לשעבר והתיישבתי. והוא המשיך, הורס משפחות! נבלה, תתבייש לך! שתקתי, מה אני אגיד. היא ניסתה להרגיע אותו. מנשה, תפסיק, אומרת לו, אנחנו כבר חמש שנים גרושים, תפסיק אני מתחננת. אבל הוא לא הפסיק. קילל אותי והפנים שלו אדומות. לא נעים. בשביל קצת להרגיז אותו, מזגתי לעצמי יין. והיא מסכנה, כל הזמן מנסה להרגיע אותו, ומתנצלת בפניי. אבל הוא לא מעניין אותו כלום. עומד מעלי ומקלל, הורס משפחות! מנוול! עד שפתאום הוא נפל על הרצפה והתחיל לפרפר. היא הסתכלה עלי בהלם, לא ידעה מה לעשות. ירדתי אליו, והבנתי שקשה לו לנשום. התחלתי לעסות את החזה שלו בניסיון להכניס אוויר לריאות. תתקשרי לאמבולנס, אמרתי לה. מהר הגיע אמבולנס והעלו אותו. היא ביקשה שאסיע אותה לבית חולים, וכל הדרך התנצלה. אמרתי לה הכול בסדר, הוא בטח קשה לו רגשית, כנראה מאוד אוהב אותך. אני כבר לא יודעת מה לעשות, היא ניגבה את הדמעות, חמש שנים הוא לא נותן לי לחיות.

    בבית חולים חיכינו מחוץ לחדר הניתוח. אחר כך הרופאים יצאו ואמרו שהוא נפטר, מת. התקף לב קשה. היא התחילה לבכות וחיבקה אותי. חיבקתי אותה חזרה, מה יכולתי לעשות. למחרת התקשרה ושוב התנצלה. אמרה שהיה לה מאוד כיף איתי. כן היה מאוד נחמד, עניתי, עד שהוא הגיע. אחר כך התחילה לבכות. ביקשה שאבוא אליה שוב, ואני לא ממש יודע מה לעשות. אולי אני באמת הורס משפחות. הרגתי את הגרוש שלה. זאת אומרת לא באמת, זה הוא שנכנס לביתה ואיבד את העשתונות. אבל אני לא יכול לדמיין את שנינו במיטה שלה. בטח גם הייתה המיטה שלו, בעבר אני מתכוון. זה ממש לא מתאים. והיא מתקשרת כל יום בוכה ומתחננת שאני אבוא. אמרתי לה תשמעי אני באמת מצטער, גם לי זה קשה. אני צריך כמה ימים להירגע, אני זקוק לאוויר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/9/13 22:05:

      צטט: שחר בן-חור 2013-09-03 20:09:29

      צטט: fan angel 2013-09-01 00:56:24

      "חה חה " ,הורס שכמוך...." !!

      תודה פאני ושנה טובה :)

      שנה טובה שחר

        3/9/13 20:09:

      צטט: fan angel 2013-09-01 00:56:24

      "חה חה " ,הורס שכמוך...." !!

      תודה פאני ושנה טובה :)

        1/9/13 00:56:
      "חה חה " ,הורס שכמוך...." !!
        22/6/13 19:54:

      צטט: --()-- 2013-06-22 19:18:02

      הוא יכול להכנס לתא הטלפון שלו, יש שם מסכת חמצן בדיוק לארועים כאלה ;)

      לגמרי דארלינג :)

        22/6/13 19:18:
      הוא יכול להכנס לתא הטלפון שלו, יש שם מסכת חמצן בדיוק לארועים כאלה ;)
        14/6/13 14:07:

      צטט: face 2013-06-14 12:20:16

      הורס!

       

      [הורס זה לא רע. הורס יכול להיות טוב. אפילו טוב-מאד! בעיקר עם סימן קריעה, ]

       'הורס!' זה ביקורת מצויינת, אפילו ניתן לומר - בונה!

      תודה :)

        14/6/13 12:20:

      הורס!

       

      [הורס זה לא רע. הורס יכול להיות טוב. אפילו טוב-מאד! בעיקר עם סימן קריעה, ]

        8/6/13 16:41:

      צטט: עיתונאי אזרחי 2013-06-08 12:04:14

      סיפור נפלא...

       תודה מיכאל :)

        8/6/13 12:04:
      סיפור נפלא...
        8/6/13 11:48:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2013-06-08 10:14:58

      תן לה אסימון, שתתקשר כשתרגע... :-) רעיון ממש יפה שחר. והכתיבה... מדוייקת ומושכת.כתמיד!

      יש לי אסימון אחד והשחלתי אותו בשרוך של האולסטאר, זכר לימים עברו :-)

      ותודה מיכלי!

      תן לה אסימון, שתתקשר כשתרגע... :-) רעיון ממש יפה שחר. והכתיבה... מדוייקת ומושכת.כתמיד!
        1/6/13 19:10:

      צטט: ההיא 2013-06-01 17:13:47

      כתיבה קניוקית

      מאוד מתחבר לכתיבה שלו.

      תודה מאיה!

        1/6/13 19:08:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-06-01 17:01:43

      מעורר מחשבות ...

      טובות אני מקווה..

      תודה נעה :)

        1/6/13 19:07:

      צטט: KerenHelmer 2013-06-01 16:50:19

      באמת תחושה של לונה פארק,חוצב הסיפור בנפש. ביריעה קצרה קורים כ"כ הרבה דברים...ולי אישית זאת הנגדה של החוויה האישית שלי.כרגע עסוקה ונבלעת באגדה "מוכרת הגפרורים הקטנה" של אנדרסן,ששם בעצם,לא מתרחש כלום.פתאום אני מאושרת,שטעם החיים על הלשון שלי,הוא גם מזה וגם מזה.תודה לך

      תודה לך קרן!

      וגם החיים הם וופל בלגי, 'תוספות מעל' זה כבר מה שאת בוחרת קריצה

        1/6/13 18:59:

      צטט: מעיין:): 2013-06-01 14:28:45

      טאוווובב!

      תודהההה!

      מעיין:)

        1/6/13 18:58:

      צטט: גליתZ 2013-06-01 14:27:49

      כתיבה מהנה ואמינה... תודה נהנתי!

      תודה גלית!

        1/6/13 17:13:
      כתיבה קניוקית
        1/6/13 17:01:
      מעורר מחשבות ...
        1/6/13 16:50:
      באמת תחושה של לונה פארק,חוצב הסיפור בנפש. ביריעה קצרה קורים כ"כ הרבה דברים...ולי אישית זאת הנגדה של החוויה האישית שלי.כרגע עסוקה ונבלעת באגדה "מוכרת הגפרורים הקטנה" של אנדרסן,ששם בעצם,לא מתרחש כלום.פתאום אני מאושרת,שטעם החיים על הלשון שלי,הוא גם מזה וגם מזה.תודה לך
        1/6/13 14:28:
      טאוווובב!
        1/6/13 14:27:
      כתיבה מהנה ואמינה... תודה נהנתי!
        31/5/13 18:07:

      צטט: keyj 2013-05-31 17:50:46

      שחר יקר, כרגיל אתה כותב ממש יפה, אפילו מרתק. ובכל זאת, משהו לא זרם באופן מלא בין חלקו הראשון של הסיפור לשני. ואולי זו הכוונה? בתחילה נראה כאילו מתחיל סיפור יתפתח לסיפור ריגול... והופ הוא הופך לאחר...

      קודם כל תודה :) 

      ניסיון לכתוב קול פנימי שהוא לא שלי, אפילו רחוק מאוד ממני, אך אני מאוד מרותק אליו ולסיפוריו. זה ממש טרי, ככה שאני אקרא את הסיפור עוד כמה פעמים כדי להבין מה בעצם כתבתי.


        31/5/13 17:50:
      שחר יקר, כרגיל אתה כותב ממש יפה, אפילו מרתק. ובכל זאת, משהו לא זרם באופן מלא בין חלקו הראשון של הסיפור לשני. ואולי זו הכוונה? בתחילה נראה כאילו מתחיל סיפור יתפתח לסיפור ריגול... והופ הוא הופך לאחר...