כשקוראים על גדולי הרנסנס מקבלים סחרחורת גבהים.

פרומתיאוס עלה לרקיע, פתח את אוצר האמנות , לחלקה במשורה.

אך מבלי משים חבורת קופידונים הסתננה וגנבה ככל יכולתה.

אפלטון הוקם לתחיה בפירנצה ומחשבותיו רקמו מכחול ושיש.

אם עד אז הנצרות לקחה את אלוהים והאנישה אותו,

הרי שברנסנס לקחו את האדם והאליהו אותו.

האדם ואלהיו נשקו זה לזה, הרוח והחומר התאחדו.

אריסטו הכין את הגולם, ואפלטון זרק בו נשמה.

והידים מעשה ידי אדם , אדם מאוהב.

האדם ברא את עצמו ברנסנס, כשם שברא את אלהיו.

המדעים ואדריכלי ההנדסה הכינו את עצמו בשרו ודמו.

והאמנים בראשות מטכ"ל הפסלים, הפיחו בו נשמה.

כשאני מתבונן ברשימת אותם ענקי רוח וחומר של התקופה המופלאה ההיא, איני יכול שלא לרצות להטיל בהם סדר, לעכל את המגוון העצום , למיין אותו, למצוא פשר. ובאופן ראשוני ובסיסי ביותר חילקתי את כל היוצרים לשניים, אנשי אריסטו ואנשי אפלטון. או אם תרצו אנשי הדיוק ואנשי הדימיון. ברנסנס רבים התברכו בשני שלחנות, גם במדע וגם בדימיון. ומאותם רבים חיפשתי את זה שלא חסר לו דבר בחומר, אך עוצמתו הרוחנית גברה מעל כולם. ואז הבנתי שמיכלאנג'לו היה הענק שבכולם! יותר מדה וינצ'י המהנדס שהיה גם צייר, יותר מדונאטו האדריכל ובטח מאחרים הדומים להם, כי אל יכולתם החומרית השימושית מיכלאנגלו כבר הגיע. אבל לרמתו האמנותית הם לא הגיעו. ומן הצד האמנותי הוא גדול מדנטה פטררקה ובוטיצ'לי וחבריהם, כי הוא בנוסף על כחו האמנותי עלה גם בכחו המדעי, הוא היה שיא האמנות שהוא הפיסול, והגיע גם לכל מה שדרוש במדעי החומר וההנדסה. מיכלאנגלו היה הדבר הקרוב ביותר לשלמות של הזמן ההוא.

( פסל הפייטה של מיכנלאנגלו. אין דברים כאלה !!! )

( מיכלאנגלו, בריאת האדם, אין דברים כאלה !!! )

אצל מיכלנאגלו הרוח היתה העיקר הברור, והשלמות הפיסית היתה רק צורך, וכשהעיקר גובר על הכרח וצורך, מתקבלת אמנות שפורצת גבולות. אמנות על סף טירופו של החומר. העוצמה הרוחנית מניעי את קוי המכחול וסיתותי החומר, את כל עוצמתה היא גונזת בזויות החומר, מבלי לפרוץ אותם לכלל יצירה ערטילאית וחסרת צורה, אלא ממש בתוך גבולותיה ועל סף קצוותיה, העוצמה הרוחנית בולמת את עצמה, מתכנסת. אין למיכלאנגלו צורך באמנות מופשטת, גדולתו הוא בהכניסו את הבלתי מוגדר לתוך המוגדר מאד. אמנות מופשטת היא כישלון, בדיוק כמו אמנות טכנית חסרת מעוף. השלמות היא להיות מיכלאנגלו. להכניס את הבלתי נשלט אל תוך סיפי המאד נשלט. את הרוח האינסופית לתוך חומר מאד מאד סופי וגבולי.