0

לא מדברת אתה

0 תגובות   יום שבת, 1/6/13, 17:34

אני בדרך כלל לא הטיפוס שמסתכסך עם אמהות או הורים בכלל, אני תמיד מחייכת לכולם אבל עכשיו עיצבנו אותי נורא. אמא מהגן שהילד שלה שרץ אצלנו ימים ושעות וכל פעם שהיא היתה צריכה טובה היא פנתה אלי ונעניתי בשמחה, ערכה מסיבת יום הולדת ובשיא חוצפתה לא הזמינה את הבן שלי! אומנם הוא לא היה היחיד שלא הגיע למסיבה, חצי מהגן לא הוזמן אבל הבן שלי נעלב נורא כי הבן שלה חלילה לא שתק וסיפר לכל הגן שהוא עורך מסיבה ושירון ושחר ודני וכולי לא מוזמנים. הבן שלי בכה יומיים בערך, ואני לא יכולתי לסבול עוד ופניתי לאמא הספציפית ושאלתי אותה ישירות: מדוע האוצר היקר שלי לא הוזמן למסיבה? אז מה היא אמרה: שהבן שלה אמר לה שלא בא לו לא בא לו להזמין את הבן שלי. לא רציתי לספר לה באותו רגע כמה פעמים לבן שלי ולי לא היה בא לארח את הבן שלה אבל הסכמנו כי היא ביקשה ומי בכלל שואלת את הבן הקטן שלה מה בא לו כשידוע שלילדים כל הזמן בא דברים אחרים. אבל כמובן ששתקתי והכאב והכעס אכלו אותי מבפנים. מאז אני לא מדברת אתה, כי לדעתי זו חוצפה, בלי סליחה, בלי כלום, סתם לפי החשק. אם לה אין חשק להזמין את הבן שלי לי אין חשק להגיד לה שלום כל בוקר.

דרג את התוכן: