בשנת 1469 עלה לשלטון לורנצו המפואר הידוע גם בשמו המלא לורנצו דה-מדיצ'י. באותה שנה ממש נולד בפירנצה אחד האנשים שכתב את אחד הספרים שיש עד היום אנשים ואני בתוכם שקוראים לו התנ"כ.
ניקולו מקיאוולי כמובן. "הנסיך"
בן עמי שרפשטיין, כתב בשנת 1984 על פילוסופים כבני אדם*. מקיאוולי לא היה פילוסוף, למרות שהוא בהחלט היה הוגה דעות, מדינאי, סופר ובהחלט איש חכם. בספר של שרפשטיין ניתן למצוא פרקים על הובס, הגל ורוסו, שלשתם ועוד רבים אחרים, היו יותר ממודעים ואף הושפעו ממקיאוולי, לצד ניטשה, סארטר ואפילו הגל [מסיבות שונות לחלוטין ולא פילוסופיות בכלל] שיש להם קשר קל אל הנ"ל.
לרגעים, חשבתי להביא סקירה קצרה על ההיסטוריה של התקופה שבה חי מקיאוולי, על איטליה שבותרה במאבק מתמיד למדינות קטנות מאד שכל הזמן ניסו לחזק את כוחן אחת על חשבון רעותה. כל אחת ניסתה לגזול עוד שטח קרקע ולהיעשות יותר גדולה, יותר חזקה, יותר שליטה או שולטת, תלוי כמובן בהגדרה.
בכדי לנצח מלחמות, צריך לעשות בריתות. אני בוודאי לא המצאתי את זה. הכל כתוב אצל מקיאוולי, האמת, אמרו את זה עוד לפניו, הוא פשוט ניסח מצוין. הוא דיבר על בריתות, על מאבקים פנימיים, על אינטריגות מבית, ראה וידע מה קורה עם ספרד וצרפת שלא נחו בשקט. כמובן. אז כן. לרגעים, חשבתי לכתוב פה בהחלט, נייר עמדה בשפה אקדמית סדורה, אבל זה לא גורם לי עונג לכתוב כמו שפעם הייתי חייבת לכתוב. בשביל ציון. עם מראי מקום. בבליוגרפיה. ולא מהזכרון. ואני אוהבת לכתוב אותי, כמו שאני אוהבת לכתוב אותי.
בזמן ובמקום שלי. בשפה שלי. משתדלת לדייק. אותי. בעיקר,
אני יכולה לציין ששוב, גם אז דובר על מספר לא זוגי. על הסיפרה 5. להזכיר את האפיפיור והדת שנדחפים לכל חור. ולא לציין לרגע חור-שחור. גם לא ננס לבן. שאז לא הוזכר. אבל אני אוותר.
מקיאוולי היה כולו מזכיר. אז לא היו מזכירות. אבל מזכיר היה יופי של ג'וב. הוא היה אחראי על תחומים מלאי עניין, ארח אנשים חשובים, עסק בצבא, בטחון, נגע בשררה ושלטון והיה חייב להתחבב על מי שהעסיק אותו. כי כן, האיש היה אדם פרקטי. וכך גם הדברים שכתב.
עצם העבודה של מקיאוולי נתנה לו לא רק כח כאדם נושא תפקיד ומשרה, היא נתנה לו את היכולת לראות אנשים בעשייה. איך בעלי שררה פועלים, לא רק בחצר הפנימית שבה הוא היה, אלא גם בחצרות של אחרים.
וכך אולי, היה לו קל לעשות קצת הכללות, על איך נכון להם, לנסיכים בכלל לפעול. כי הרי נתינים הם נתינים. הם נתינים.
ההיסטוריה משתנה, פעם זה אותו שמיני צרפתי, פעם קיסר גרמני, מלך ספרד, אינטרסים שונים, קרקע מאז ולעולם תהיה משאב נדרש. אנשים הם אנשים.
דת היא דת. אפיפיור הוא אפיפיור. הדת היא אופיום להמונים.
לא מעט פעמים, מבקרים את מקיאוולי על כך ש"הנסיך" הוקדש לבית מדיצ'י. שהוא, מקיאוולי רצה למצוא חן בעיני אותם שליטים. אולי מעסיקים, איך שקוראים להם היום בשפה מודרנית, אז מה. גם פילוסופים, מדינאים, ויתר בעלי מקצועות חופשיים יותר או פחות הם בני אדם. לפחות בחלקם.
אני התאהבתי במקיאוולי מאד מזמן. הייתי בערך בת 23. לא התעסקתי בפוליטיקה, לא התעסקתי בכח ושררה, קצת עניינו אותי בני אדם ובעיקר אם טבע האדם הוא טוב או רע. היה לי מרצה לפילוסופיה סינית דווקא שכתבתי לו עבודה שלא תאמה את המסקנות המתבקשות וקיבלה ציון לשבח [להפתעתי] כי היה לו, לאותו מרצה ראש פתוח, הוא חשב מחוץ לקופסה,
כשקראתי את "הנסיך" בפעם השנייה, ראיתי בכלל את כוחות השוק, בשוק תחרותי שונה. ראיתי שיווק ואסטרטגיית תחרות דווקא ומדפים של סופר. התפעלתי ממנו, ממקיאוולי פעם שנייה ובהחלט לא אחרונה. לקח לי עוד קצת זמן לגלות שממש לא הייתי ראשונה, אנתוני ג'יי**, עשה את זה הרבה שנים לפני. לקח את התכונות שצריכות להיות למנהיג ובמקום להלחם על קרקע הזיז אותם לשוק תחרותי דווקא, ברור שאני מפשטת אותו ונורא.
VIRTU ו-פורטונה.
בעל ה-VIRTU הוא אדם אמיץ, אחרת הוא לא יכול להנהיג, לא משנה אם מדובר במדינה, שוק תחרותי או חוג ריקמה. הוא צריך שתהיה לו גמישות מחשבה. אותו אדם חייב יחד עם זאת לזכור כי החיים הם לא גן עדן של שושנים בלי קוצים. במילים אחרות, תמיד יש אילוצים, לצד האילוצים יש את אלת המזל, היא או ישנה או לא. אליה לא עוזר להתחנף, צריך דרך אחרת לדעת להתמודד אתה. לא כולם יודעים איך.
נכון. אני לא מעלה כאן מאמר. אין פה רשימה סדורה. כבר כתבתי למעלה אקדמיה, זה לא אני. הייתי פעם מזמן.
הרבה יותר מסביר להניח שמי שממש מתעניין יוכל בלי ציניות בכלל ללמוד על מקיאוולי, על "הנסיך" על המחזות שהוא כתב, על למה מילה כמו מקיאווליזם היא מבחינתי לא מעט פעמים צרות אופקים איומה, בויקיפדיה ובעוד מקורות חיצוניים.
ובעיקר, לקרוא את "הנסיך"
ועכשיו גילוי קטן. יש ארצות שבשידה של הלילה ליד המיטה של ספר שקדוש לדתות מסוימות. אצלי. זה הספר הזה. של האיש הזה. מילים אנשים קוראים מכל מיני כיוונים. ציטוטים גם.
אחד שאני עוד זוכרת אחרי הרבה מאד שנים. וכן, אולי הדבר הכי טוב שיש לי ויש לי יותר מכמה דברים טובים, זה זכרון. אז הנה הוא [אני שמה גרשיים למרות שלא בטוחה שאני זוכרת במדויק]
"זה עונג מכופל לרמות את הרמאי"
עכשיו לילה מצוין,
___________________________________________________________ * פילוסופים כבני אדם, בן עמי שרפשטיין, הוצ' זמורה, ביתן, מודן [ז"ל] ** תורת הניהול וחוכמת מקיאוולי, אנתוני ג'יי, ספריית מעריב 1989 *** הנסיך, ניקולו מקיאוולי,
|