בטר פלייס איננה. ככה זה לפחות נראה אלא אם איזה יהודי אנרגטי יחליט לקנות אותה , מה שפתאום עלה כאופציה ביומיים האחרונים. אנחנו עם ציני. וכידוע כבר מגיל צעיר לכולנו , אין שמחה נפלאה כמו השמחה לאיד. הרי הכי מצחיק זה לראות מישהו מתרסק. אפילו הסטנדאפיסטים שלנו כבר הבינו את זה מזמן וחצי מכל מופע מוקדש לירידה בלתי פוסקת על איזה אומלל ששילם מחיר מלא כדי "ליהנות" וחוטף באבי אביו לכל תרועות הקהל. למען הגילוי הנאות , אני מודה שדי מהרגע הראשון לא חשבתי שפרויקט בטר פלייס ישרוד. החיבור של סוללה קצרת חיים שמשספקת חשמל למאה ק"מ , ברכב משפחתי שרגיל לנסוע 500 ק"מ בין תחנות דלק , משולבת עם הצורך להחליף סוללה ואי היכולת לטעון מכל שקע חשמלי , נראו לי מההתחלה לא סבירים. מודה , ביום שפתחתי את העיתון הכותרת זעקה "בטר פלייס נסגרת" הייתה גם לי (מן הסתם) בזווית הפה איזו עווית נינוחות כזו של "אני הרי ידעתי את זה מזמן". ולמרות זאת , אנחנו עושים כאן מקח טעות. שי אגסי הוביל חזון. אם תרצו , חלום. יש שיגידו חלום בהקיץ. אבל הוא לקח את החלום הזה הכי רחוק שאפשר. כמו שעושים אנשים שמשנים את פני העולם וההיסטוריה. הוא לא שקר לא רימה ולא גנב. הוא האמין בחלום שלו ומכר אותו בכל מקום אפשרי, לכל מי שהוא הצליח להגיע אליו. והוא הצליח. להרבה אנשים ובהרבה מקומות. והם - קנו. כך הוא שכנע בעלי הון כבדים לממן את החלום ואפילו חברת רכב ענקית אחת , לייצר עבורו את הרכב המתאים. הוא לא אנס אותם ואל איים , הוא מכר ושכנע. והם השתכנעו. יכלו לא . אבל החלום היה כנראה , מדבק. בצבא המציאו מזמן את הביטוי "צל"ש או טר"ש " שבא לתאר את הפער הקטנטן שיש בהחלטה נועזת. אתה יכול להיות אלוף העולם , ולקבל צל"ש ואתה יכול לחטוף ולהתרסק ולרדת לדרגת טר"ש. לא אחת הפער בין המקרים או אקראי לחלוטין.
תחשוב על סטיב ג'ובס שהחליט להביא לעולם מכשיר חכם עם מסך מגע והמון תוכנות שניתן להוריד אליו , אבל רק ממקום אחד. היום זה נראה גאוני , מדהים , פורץ דרך. אבל מה היה קורה חלילה אם הרעיון הזה לא היה מתרומם ? מישהו הבטיח לסטיב ג'ובס שזה יצליח ? האיש האמין דחף והוציא לפועל. במקרה שלו , זה הצליח. אבל בתי הקברות מלאים בכאלה שדחפו חלומות מדהימים...עד לעברי פי פחת. אם לא יהיו לאנושות , ולנו בישראל בפרט , חולמים ואנשי חזון שיכולים לרתום את העולם סביבם לרוץ אל עבר הבלתי ברור, הלא נודע והלא ממש סביר , האנושות תבוסס בבוץ הקיים בלי שום אופציה לבצע פריצות דרך. מישהו הרי חשב פעם על אפשרות לקחת לב מאדם אחד ולתפור אותו בחזה של אדם אחר. היום זה נראה לכם הגיוני , אבל לפני ההשתלה הראשונה ...ומה אם החולים הראשונים פשוט...מתים ? אגסי אולי טעה בדרך. אולי טעה בהתנהלות. דב מורן הביא לעולם מכשיר נייד קטן וגאוני שהיה אמור לעשות מהפכה בתחום מכשירי הסלולאר , וכשל. מורן התנהל קצת אחרת והצליח לא עורר עליו את זעם העולם העסקי. רק קצת ביקורת לא נעימה (שמן הסתם שרפה לו בבטן והותירה צלקות בנשמתו...). הוא שלם מכספו לחלק מן הנושים (לא מידע בדוק , סליחה) ורץ הלאה לחלומות הבאים שלו. הא מן הסתם גם ירים אותם. אגסי , לפחות במדיה , כי אישית לא פגשתי את האיש (וחבל) לא נתפס על ידי הציבור כצנוע ועניו מספיק , כזה שהציבור יוכל להכיל במקרה של כישלון והיום הוא משלם על כך מחיר אישי כבד. אבל אם המחיר הזה יימנע מהאיש לנסות להרים את החלום הבא , מי שיינזק מזה בברור , הם אנחנו. וחבל. כי אנשים בעלי חזון וחלום הם מעטים , נדירים , ושבירים. לא קל להוביל תפיסת עולם הפוכה , כנגד כל הסיכויים , ולהצליח. וצריך שיהיו כאלה שיוכלו. אז נכון , בטר פלייס לפחות נכון לכרגע , לא הצליחה. וכל החכמים שביננו גם יודעים להסביר למה. אבל מי מכם שכנע אי פעם חברת רכב ענקית לייצר עבורו רכב ייעודי ... מי בכלל יודע איך מגיעים למנכ"ל רנו לשיחה ???? ומי הצליח לגרום למשקיעים ממולחים להשקיע מאות מיליוני דולרים מכספם בחלום שלו ? (בקושי מאות אלפי דולרים לסטרט אפ אנחנו מצליחים לגייס).. זו יכולת נדירה , וחשוב שתישאר במחוזותינו. החברה אולי לא תתרומם אבל יש סיכוי שהרעיון יקרה יום אחד. אולי במקום אחר , אולי אחרת , אבל יקרה. והיזם החולם ואיש החזון היה חלק חשוב מזה. לטובת כולנו. אז בואו ננסה לשם שנוי להמעיט מן השמחה לאיד. אפילו אם צדקנו. זה לא עושה אותנו חכמים מוצלחים או אמיצים , סתם כאלה שיודעים לנתח דברים...בדיעבד.
שי (אגסי) , זה לא קל , אבל נסה להתנקות מהרעשים. לך על הדבר הבא. אם יש משהו שאפשר ללמוד מן התהליך , אולי ,זה רק האיך. אולי יש איך יותר "נעים" ציבורית. אבל לרוץ אחרי חלום וחזון , זה חשוב ונכון ונדרש. לא לך. לנו. לאנושות , לתעשייה , לדורות הבאים. אז לא בשבילך , בשבילנו. ואם אתה צריך עוזר או נושא כלים , תן צלצול , אני בא אתך. בהצלחה.
|