גדי ,רווק פלוס גור כלבים חולה שאסף,שעתיים לפני שהומת, נסע עם חבר לווטרינר ואמר כשח לעצמו. איפה אנחנו? שום דבר לא מוכר לי. השתגעת אמר לו החבר, אלה שדרות רוטשילד אחי, הנה הקיוסק הזה עם השרפרפים הגבוהים. והים? איפה הוא ?הכול זר לי השתומם גדי והחבר צחק ובתוכו נבהל .צופית זעירה נתרה בין השיחים הירוקים בצפצופי גיל. גדי שוחח בטלפון עם אביו הגר בהרים .אל תדאג הכול נורמלי,אמר לו האיש שלא שיקר לבנו מימיו. גדי יצא מהסרט החלומי ואביו מופיע מולו מחוץ לקולנוע לקחתו לבית החולים בנפשם. כך חשב גדי. כשהביט באב ראה כי כיפת גולגולתו חסרה והמוח מתעגל כמו כוכב צדק בין טבעותיו. הכול טוב ,גדי,שב ואמר האב בקולו המנחם ופניו סבו על ציר הצוואר כסביבון והחליפו מבעים מעוותים של צחוק ובכי רשע ורכות והסחרחרת הואצה וכל אברי הפנים נשרו מהם כמו מצנטריפוגה ונותרה מסיכה לבנה של נייר. גדי ניעור משינה והחליף את הסדין. הוא צלצל לאביו. שמע מה חלמתי הלילה. אל תדאג זה נורמלי אמר האב בקולו השקט. כשתקום בבקר הכול יהיה בסדר. גדי התחלחל. הלוא אבא מת .קברתי אותו מזמן. אני עדיין בחלום? שאל את עצמו ואם כן מה מבדיל אותו מחיי הלא חלומיים. הנה שוב הצופית מזמרת. זעירה וצחקנית ,מרוגשת כמו בסופרמרקט עם כול השפע. מי ברא אותה למען השם. להחזיק אותה ביד,חשב גדי,וללחוץ לחיצה חזקה והיא תעוף מהחלום כמו בתפילת שמע ישראל . לבה רותחת מתת ההכרה פרצה במוחו של גדי וזרמה בשצף וליקטה בדרכה שברי מראות מאז התפתח בשלייה. למעשה השכל הישר התעקם בחלום כמו ציור של ילד בן 3 וכך גם הגיע לסף ההכרה.
גור הכלבים ניצל את השינה העמוקה של בעליו וצרך את צרכיו הנוזליים ,היה לו שלשול, על שמיכת הפוך ולא חסך גם מנה יפה מהשטיח שעבר עתה זה ניקוי מיוחד. בבוקרו הראשון בביתו החדש החל הגור לנבוח אבל יצא לו שיעול טורדני שהפך אחרי זמן קצר לשריקה סדוקה של קטר ישן . גדי הבחין במצוקה ורץ לווטרינר שמצא כי בנוסף לשעלת יש לגור דלקת עיניים. גדי השקיע את הונו בתרופות אך לא הצליח למזלף אותן ,לא לפה ,ולבטח לא לעין כי המטפטף ,חשש גדי ,כמו כל אבא צעיר שידו רועדת מצוין, יכול לעקור את העין הדומעת ולצמצם את שדה הראייה של הכלב בחצי עד לזילוף הבא שלאחריו יושלם העיוורון. הוא רץ בפעם השלישית לרופא הכלבים שגבה תמורה לא רק על האבחון אלא גם על מתן התרופה למרות מחאות של גדי וחרחורים של הכלב שהוחלט לקרוא לו בינתיים בייבי שם זמני כי זמנו נראה אכן זמני. גדי היה מאושר שטיפל בכלב ובה בעת גם היה מטופל בכלב . הוא קם כל בוקר בתשע,קרצף את הבית ,התקלח ועבד ברוגע שמימי ליד המחשב ומדי פעם הציץ באלכסון ומטה בבייבי שישבה מאחוריו וחלק לה מחמאות סרק. והיא או הוא ,המגדר לא נבדק ,הפיגו את בדידותו ועשו פרצוף מסכן כדי לקבל חיבוק. הוא חייך אליה באבהות. כל יום הביא בטלפיו מחלה חדשה לכלב ושמט מחלה דמיונית מבעליו כך שככל שהכלב קרב למותו כך קרב גדי לבריאות מושלמת ובהזדמנות זו הוריד מאביו את הצורך לממן לו ביטוח בריאות מושלם ולהעבירו כך ביקש מאביו, לביטוח בריאות לכלב כולל אשפוז סיעודי והוצאות קבורה. ואם אפשר , אמר לאב הרחמן ,טיפת כסף לא משמעותית לשכירת דירה חדשה לו ולבייבי כי גדי גורש מהדירה הקודמת על פי חוק עירוני למניעת רעש ,יללה או בכי קורע אוזן,הנמשך 24 שעות ברצף. תוך בעיטות באחוריהם עזב הזוג את אזור היוקרה הסמוך למגורי הפליטים בתל אביב. לעת ערב הקפיד הזוג לטייל ליד הים הכחול וברגע מסוים וקסום הבחין גדי כי יש שקיעה בעולם ולא רק של דם וכך מצא את הים שאותו איבד באחד מחלומותיו. ברגע שהכדור הביצתי נמרח במים לקראת צלילה הבחין גדי שאין לו ביד לא רצועה לא קולר ולא בייבי . הכתם הכתום הפסיק להתפנק ואסף את עצמו והשתקם להיות ביצה שלימה וזרח במקום ששקע כלומר ,כך חשב גדי,כן אפשר ליצור ביצה שלימה מחביתה. הוא הכריע לפתוח את העיניים או לפחות להניע את הרגליים ולא הצליח. יש קטע כזה בין חלום ליקיצה. התודעה לכאורה ערה אך אין לה השפעה על הגוף. היה או לא היה ואם לא היה אולי זה חלום בתוך חלום,בדל מחשבה אצבע אלוהים ,ישו אולי? עובדה אחת עומדת במקומה. שדרות רוטשילד. ואם זה קרה לפני 100 שנה?גם שדרות רוטשילד לא היו. ואם לפני 300 גם רוטשילד לא היה. ולפני 14 מיליארד שנות אור שום דבר לא היה. היה שום דבר. לא היה הפעל היה. ואז שוב חלם גדי שאביו מוביל קבוצת ילדים ברחוב ראשי למוות. משהו דומה לקורצ'ק. באיזה רחוב? שאל האב. לא שמתי לב ,אמר גדי והוסיף-אבל היינו שם יחד. אתה הגיבור ,אמר אבו -גדי ואתה שולט בשלט החלומי ואני שחקן משנה. לא אמר גדי ,בחלום האוטובוס נוסע בלי נהג בקו משלו ואני יכול להביט רק קדימה. ואם תזיז את הראש,שאל האבא. אראה רק קיר לבן,אמר גדי. כמו תמונה במוזיאון. אין כלום מחוץ למסגרת. רק לבן . אז בחושך,אמר האב יודע כול, אפשר לקוות שיש משהו ?
|