אתה יכול לחלום,
שברי עננים מתפצחים בצהריים,
לתוך גרם רגליים המשכשכות באגם דל,
עם חוטמו הלח של כלבו העליז,
דמעות צהריים מקררות את לחייך.
אתה יכול לחלום, שבע
שנים טובות ולחלום כי
הרעות לא היו אלא חלום חולף,
הפרות הכמושות צולעות באחו,
ענני קיץ מתפצחים לאגם רב.
ואתה יכול לחלום,
כי לא הייתי מעולם, ממש כשם,
לא הייתי מעולם בעולמך הדל,
איוושה שורקת אל רוח דם,
חדלתי להתקיים מיום שהופעתי,
נשיפת אוויר על סף העולם.
אך אינך יכול לחלום אותי,
לעג ילדים באוזניי, שיער דופי
בקרום העין, קול רעם דוחק מהתקרה,
לפינת החדר, אינך יכול לחלום, לא,
חלומי עטה קרום של מוות,
ולא הייתי מעולם שם, איך אוכל למות
אם מעולם שם לא נולדתי? |