רציתי מאוד לקרוא לך שתבואי, שתשבי קצת לידי .מאוד הייתי זקוק ,ואז בעצם זה הכה בי .אין לי מה להגיד לך, ואני יש לי מלא מילים ברגיל. ויש לי גם ידיים שלא מסוגלות לחבק אותך יותר, ידיים שחופנות ראש שהוא לא שלך, ראש שבור ,הראש שלי.

וכן לפעמים גם יש לי זיקפה שכל כך רוצה לפרוץ ,ואת כמו שמש במדבר צחיח והיא עשב שנובל מבואך.

וככה חודשים שלמים את היית למעלה בקומת המגורים, ואני גרתי בין המטבח לסלון חונה אחת לכמה זמן בתחנה האהובה 

כן ,המקרר .תכניות של זבל בטלביזייה אוכל טעים אך חסר כל טעם והמון אלכוהול שסימם את המחשבה ואת הידיעה.

ככה בא והולך בין בית למקום שמביאים ממנו כסף שיהיה בית. 

כעת שחושב על זה לעומק את מסכנה גדולה שאת בכלל צריכה לחיות ליד איש כזה ,לידי נזכר איך תמיד שרפתי דלק של כעס תסכול ושנאה עלייך כי עלייך היה הכי נוח והכי קל.

כעת יוצא לנו להיפגש במדרגות ,כשאת בדרך מטה ואני מעלה ולהפך. ותאמיני לי שאני רוצה מאוד רוצה אך לא הכי מוכן עדיין להיות איתך באותה קומה ולמצוא כמה מילים שיגרמו לי לרצות לחבק אותך, לגעת בך, ולבזבז עלייך בשמחה עוד ועוד זקפות אבודות .