0 תגובות   יום שישי , 7/6/13, 00:05

כבד מתחת לירח וקל מעמקי היער. העבר יקר והעתיד שמח, והנוכח תמוה. 

שושנה קמה לתחיה לאחר שנתבטאה ללא עתיד. שפתיך,

נתחזו לרדומים בעוד דובבו ללא הרף אמרי זמרה וזמורה.

ואנוכי, רואה בפניך את הים; הוזה את הים לרצות פניך.

דרג את התוכן: