אמש היה ערב משגע בשבוע הספר בתל אביב! אני מודה לעשרות האנשים שהגיעו אלי בעקבות הפירסום כאן ובפייסבוק. ובמיוחד למוטי ורינה שפגשתי לראשונה, על אירוח הקטרינג המשובח שנידבו לנו (מסתבר שזה הזוג מהסיפור על היאכטה שטבעה...) שיהיה לכולכם שבוע נפלא ואל תשכחו מדי בוקר לבצע את מדיטצית ריקוד הפרפרים שלימדתי אותכם. מסתבר שהעולם מלא בהפתעות, הבעיה עם ההפתעות שהן אוהבות להתחבא מאחורי הפינה... עלינו תמיד ליזום ול...גשת לפינה על מנת לפגוש אותן אני רוצה להקדיש לכולכם קטע מהפרק שהוקדש בספרי "אורדורה" לאישה היקרה שרי אריסון. שבסופו תבינו למה? פעם בכפר מרוחק, על גבעה מחוץ לכפר עמד בית שנודע בשם 'בית אלף המראות'. חתול קטן ועליז ששמע במקרה על הבית, החליט לבקר בו. לאחר מסע ארוך הוא נכנס בשעריו כשזנבו מורם ואוזניו זקורות בניסיון לשמוע דבר מה. מיד כשנכנס לבית הוא מצא את עצמו מביט באלף חתולים עליזים שזנבם מורם בדיוק כזנבו ואוזניהם זקורות כאוזניו. חייך אליהם החתלתול חיוך רחב ומיד נענה באלף חיוכים רחבים ונעימים שנשקפו אליו מכול עבר. "איזה מקום מקסים," אמר לעצמו. "אני אבוא לבקר כאן שוב!" באותו כפר היה עוד חתול קטן שלא היה עליז ומאושר כמו החתול הראשון. אחרי ששמע את הסיפורים שסופרו בכפר על בית המראות הנפלא. החליט לבקר שם בעצמו ולראות במו עיניו את אלף החתלתולים החברותיים. איך שהחתול עבר את הסף חושש, רוגז ונרגן ולא מאמין לדברי ההבל ששמע. נשקפו אליו מכול עבר חתולים חמוצי פנים ורוגזים. הוא העווה את פניו כלפיהם, כשמבט מאיים בעיניו. כול האלף הסתכלו עליו חזרה בפרצופים מאיימים הנכונים אלי קרב. "איזה מקום מחריד ומאיים!" אמר לעצמו בפחד החתול הזועף והנרגן. "לעולם לא אחזור למקום הזה שוב!" מוסר השכל: כול הפנים בעולם הן מראות. כדברי שרי: מה שאתה מקרין החוצה, זה מה שאתה מקבל בחזרה. |