
תגובה שכתבתי להתעללות המתמשכת באורלי רביבו ע"י התקשורת והחברה הישראלית (לינק לכתבה)
אורלי,
אני מאמין שיבוא יום ואומץ ליבך, נחישותך, עקשנותך וצניעותך יהפכו מושא הערצה בידי רבים. אני מאמין שיבוא יום ובלוח השנה הישראלי יהיה יום שיוקדש לך אני מאמין שיבוא יום ואנשים יפסיקו לאהוב לשנוא אותך ויתחילו לאהוב לאהוב אותך. אני מאמין שיבוא יום ואנחנו החברה הישראלית נפקח את עיננו ונוקיר לך תודה על המחיר העצום ששילמת. אני מאמין שיבוא יום ...
אבל עד שיבוא אותו היום, אני יכול רק להצטער על הסבל והכאב שאנחנו גורמים לך. סליחה ותודה
אורי |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי, היום הזה בוא יבוא אם א-נשים כמונו ימשיכו להאמין ולעשות.
תודה על הביקור המילים והכוכב
ותודה על מילותייך
תגובות הציבור הן רק גיהנום נוסף על הגיהנום שבגללו התפרסמה.
עצוב בעיני הבחירה לתקוף את הקורבן ולדרוש ממנה (או ממנו) להישאר קורבן
ואם היא בוחרת כמו במקרה זה להפסיק להיות קורבן, מיד להאשים אותה (שוב) גם בבחירה הזאת.
תודה על מילותייך, ושבת שלום
קראתי את שכתבת קראתי גם את התגובות
כל הכבוד לגברת רביבו על האומץ להחשף
מן הסתם תגובות הציבור הן גיהנום עבורה, וצריכה
היא אומץ על מנת לחשוף את השם מאחורי האות א'.
ואם קיבלה כסף עבור הופעתה התקשורתית או לא,זה לא עניינו של אף אחד,
מעניין אם הייתה פועלת בדיוק אותו דבר ללא תמורה כספית, האם המגיבים
היו מגיבים באותו אופן?!!!
יפה לך גבר המפרגן ותומך באישה!
ברשותך אשתמש במילים שלך "אנשים שונים, דעות שונות"
חן חן עבור איחוליך.
האם יש לך תשובה עניינית יותר פרט לאיחולים?
אנשים שונים דיעות שונות, אורי...
אני נוטה להסכים עם ערן.
כמובן שאינני מטילה ספק במצוקותיה של אורלי רביבו, וכמו כן, אני עושה הפרדה בין מה שאירע לה, לבין התנהלותה כרגע.
ויש משהו משונה בהתנהלות הזו. אשה שטוענת שרצונה לשכוח, ובכ"ז מפציעה תחת כל עץ תקשורת רענן, ומתראיינת היכן שרק אפשר.
כולל תמונה שבה היא מצולמת פרונטלית, בפוזה שלא מטילה ספק שהצילום לא היה מקרי, במלון ביוון. (והיא לא נראית שם כמי שנסה מהתקשורת. נהפוכו).
ואיך ייתכן שמבין כל הקורבנות הנוספים בפרשת קצב, היחידה שמופיעה השכם והערב היא גברת רביבו?
עכשיו, כמובן שזו זכותה המלאה, ושתעשה כרצונה, אבל נסיונותיך לטעון שהתקשורת "רודפת אותה", ולהפוך אותה לקדושה מעונה, הם לא לעניין, בלשון המעטה.
ערן,
אני יכול רק להצטער על כך שזאת דעתך
ולאחל לך שלעולם לא תצטרך לעמוד בנעליה.
יום טוב,
אורי
תודה רבה נחמה,
שמח שבחרת להיות חלק מהפרגון
תודה רבה ורדית,
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן של רקמה אחת חיה