על פרשת בשלח טו בשבט ו..יהורם גאון

"כי האדם עץ השדה".אין משפט מתאים מזה לתאר את מתפלל בית הכנסת.ותיק באי בית התפילה.אט אט מובל הוא למקום ישיבתו.כמעט ושאינו רואה דבר,והליכתו שפופה מיום ליום, זהיר בצעדיו כמו תינוק שרק נולד.ניכר על פניו שמאבקים רבים ניהל הוא בחייו ואף היום נאבק הוא ביכולתו שלו לשאת את הקור העז ששרר בבית הכנסת.שפוף כשעיניו עצומות וראשו נופל לפנים נעטף בטליתו ובמעיל שהובא לו על מנת לחזק את חום גופו.מהרגע שישב לא יכול היה עוד לקום.ולידו, ומאותה סיבה (של הקור) עמד כל התפילה בנו. עמידה זקופה הייתה לו, אך מבטו היה עצוב בכל פעם שהביט הוא על אביו.

משפחה וחברים יקרים, השבוע אנו חוגגים את טו בשבט. חג האילנות. וכמו האילנות והטבע כך גם מתפלל בית הכנסת שלנו, שאני משוכנע שבצעירותו היה הוא זקוף וחזק אף יותר מבנו. האילן אינו קמל עד שהוא מייצר "שלוחה" של ענף נוסף: צעיר, גאה ובעל יכולת להמשיך לצמוח ולהיאבק. כך נראו היום בבית הכנסת המתפלל ובנו.

לפני ימים מספר נכחתי בפגישה. בהמתיני לפגישה צד את עיני העציץ שהיה בחדר. העלים היו ירוק וחזקים ובאמצע העניו בין "הסבך" של העלים יכולתי לראות ניתן של עלה ירוק בהיר שרק פרח.והם, העלים "החזקים" הגנו עליו מכל פגע. אי אפשר שלא להיזכר בסבתי היקרה לי מכל, סבתא גרציה ז"ל, שדאגה לשמור להגן לטפח ולגדל את השלוחות וענפי המשפחה הרבים.והיום רגע לפני טו בשבט (חג שסבתא מאוד מאוד אהבה)  חובה עלינו להבין שכוחם של הענפים הבאים טמון ביכולת של כולם ביחד לשמר,לשמור, ולטפח את הניצנים שהחלו לפרוח.

משפחה וחברים יקרים,
השבת קראנו את פרשת בשלח ("ויהי בשלח פרעה"), בני ישראל חוצים את ים סוף, מעבדות לחירות.בסיום חציית ים סוף אנו עדים לשמחתם של ..הנשים. מרים הנביאה, אחות אהרון, והנשים שאיתה יצאו במחולות ופשוט פרגנו! כחוט השני אנו עדים למקומם של הנשים גם בקריאת ההפטרה בספר שופטים.

דבורה הנביאה, מנחה את ברק(לא אהוד) לצאת למלחמה כנגד סיסרא. ברק (לא אהוד)עושה כן מתכונן יוצא למלחמה ומכה שוק על ירך את צבא סיסרא . אך מי שהורגת בעצמה, ובעצם הביאה למפנה בלחימה, את סיסרא היא:יעל-אשת חבר הקיני שבעורמה עושה לה מלחמה ובסופו של יום קרב מזמינה את ברק   (לא אהוד) לראות במו עיניו כיצד היא הרגה את סיסרא. ברגעים אלו כל מה שעלה בראשי הוא שירו של יהורם גאון..: איפה הן הבחורות ההן....(-:   אין לי מושג אם היה להם קוקו או סרפן, אבל מה שבטוח בלעדיהן ניכר שהיינו קוראים רואים על היסטריה ששררה בהיסטוריה..

אישה נוספת המוזכרת בפרשה היא ..אימו של סיסרא:"בעד החלון נשקפה..ותייבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא.."
כן, גם בצד של האויב יש נשים, ילדים ואמהות ש..דואגות. אילו רק הנשים הללו יכלו להוביל את המערכה ספק אם היו לנו מלחמות. הפסוק מסיים במילים" ותשקוט הארץ ארבעים שנה". הפסוק מתייחס לכך שלאחר המלחמה עם סיסרא , מלחמה שהייתה שיא של "נקודת הרתיחה" ותשקוט הארץ ארבעים שנה..

והיום...מה בעצם השתנה?מלחמה-לצערנו מתנהלת בגבול של עזה ובגבולות נוספים. ברק- יש לנו את אהוד. סיסרא - בעצם יש לנו כמה כאלו (בעזה בלבנון והיכן לא?!) אמהות לא חסרות (4 , במחסומים, בירוק) מכל צד וגם מעבר לגדר.. וכל מה שנותר לי לאחל לכולנו הוא: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

ח ג טו בשבט שמח!

ליאור