| אני מתנגד לשביתות. מאז קיום המדינה היו המון שביתות ועיצומים ולמרות זה העוני עדיין קיים ומחמיר, גם המשכורות הדלות ישנן. עלו ההכנסות של מספר אנשי מפתח והפערים בין שכבות האוכלוסייה גדלו. אני מתנגד לעקרון המאבק. לא אוהב הצגת השלטון כאויב העם. כל הביטויים השליליים, כל העלבונות, הפרעות הסדר מופנים נגד אנשים עם תפקידים לא קלים. בעצם מחייבים את השלטון לפתרונות של כיבוי שריפות, עם חסרונות אשר פוגעים במוקדם או במאוחר בכולם.לא מסכים עם ההשערה אשר ביסוד הדרישות, שלמדינה יש שק ללא תחתית מלא כסף. לא לרוחי השימוש במושג ה "עדיפות עליונה". אין ספק בחשיבותו של החינוך, אבל מה המצב של בתי החולים העמוסים, של סל התרופות, איזה עדיפות צריך להיות למחקר מדעי, למשטרה ולצה"ל, (זאת אומרת לביטחון האישי של כולנו), ואיזה עדיפות יש למשכורות באיחור של מכבי האש. במיוחד מפריע לי המאבק של כולנו נגד כולנו במילים, הפגנות סוערות ולפעמים גם אלימות פיזית. לא מזלזל בחשיבותם של תנאי העבודה. אף פעם לא ניתן לקבל את כל הרצוי. במידה רבה יכול לעזור,- סליחה על הביטוי הגס- "אהבת מולדת". לא מתכוון לתוספת דגלים, אלא להתמסרות למקצוע, יצירתיות, יוזמה, נתינה אשר מתחשבנת למעלה בשמיים ועמוק בתוך הלב. נכון, יש הרבה כאלה, אבל יש גם התבטאות ומעשים הפוכים: לא לתת שום דבר בלי תמורה. מפריע לי שמקבלים כלגיטימי את המאבק לפתרונם של סכסוכים ובעיות שגרתיות. יש לזה חלק לא קטן בהתפשטות האלימות לסוגיה בחברה הישראלית. קשה לקבוע, עם בכלל אפשרי, את גבולות הצדק. אנשים עם נטייה לאלימות מוצאים הצדקה למעשיהם באווירת המאבק ובבלגן שהיא יוצרת. יתכן שחלק מאנשי השלטון לא צדיקים. יתכן שהמדיניות הכלכלית שגויה. צריך לאבק בחטאים ידועים, בדוקים, גם בתקשורת, וגם באמצעים משפטיים. את מדיניות הכלכלית השגויה אפשר לבקר , עם נימוקים מושכלים. אלה יכולים להיות מאד יעילים. חייבים להעלות משכורות מאד קטנות, אבל ללא שביתות, ללא מאבק. השיטה הנוכחית בקבלת ההחלטות לפי עוצמת הצעקות וההפרעות גרועה ביותר (כולל שביתות רעב). יש לעבור להדברות עניינית, מושכלת. צריך לבדוק שוב את מדיניות השכר על ידי אנשים מוסמכים, מיצגים את כל הגורמים המעורבים, עם ידיעה מיטבית של העובדות. על סמך הממצאים של הבדיקה הזאת יש לקבוע קריטריונים לשחר, תוך התחשבות בהבטחת רמת חיים סבירה, יכולות של המדינה, הצרכים שלה ואתגריה. שלא נשכח שאנחנו במלחמה בלתי פוסקת והבלגן מחליש אותנו. |