המראות אצלי מכוסות;
שלא אראה אף שערה לבנה מבצבצת בראשי,
שלא אחזה בשיני הזמן חורצות קמטים בעורי,
שלא תחלוף דמותי מול עיני לפתע,
כדמותה של אמי.
סדינים לבנים מכסים ממני את השנים החולפות,
שוליהם מתנופפים ברוח,
כמו בית עזוב מיושביו
עזבתי את ליבי,
עד הודעה חדשה. |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את יודעת, שירים מבוססים על אסוציאציות. חלק מהן אישיות מאד וחלק משותפות לציבור שלם. עדיין, עם הוצאה של שיר לאור, אני למעשה נותנת רשות לכל אחד לקחת אותו למקום הפרטי שלו, לפרש אותו כראות עיניו ולראות אותו דרך המשקפיים הפרטיים שלו. אחד הדברים שמדהימים אותי כל פעם מחדש הוא שאת תמיד קולעת בול לאסוציאציות שלי, אלו שגרמו לי להשתמש בדימויים כאלו ואחרים. אין עלייך. תודה.
ואל האוורסט, כידוע, לא כל אחד מגיע...
תודה יעוז ושבת נפלאה.
ראית מה זה? כזו הברקה היתה לי ואתה אפילו שמת לב. איזו הצלחה מסחררת. אין עלינו, ג'יי, אנחנו צוות מנצח.
כושר הסתגלות הוא בהחלט תכונה חיונית להישרדות אבל העובדה שאין לשנות מציאות מסויימת לא תמיד עוזרת לקבל אותה.
אולי הזמן יעזור...
יש כאלו שהזמן מרפא את הכאב שלהם ויש כאלו שהזמן הוא הכאב שלהם...
ואני? אני רק כותבת עליו, על הזמן.
תודה אלי.