המראות אצלי מכוסות;
שלא אראה אף שערה לבנה מבצבצת בראשי,
שלא אחזה בשיני הזמן חורצות קמטים בעורי,
שלא תחלוף דמותי מול עיני לפתע,
כדמותה של אמי.
סדינים לבנים מכסים ממני את השנים החולפות,
שוליהם מתנופפים ברוח,
כמו בית עזוב מיושביו
עזבתי את ליבי,
עד הודעה חדשה. |