של דניאל יונגר ז"ל .
בעקבות ביקור בדף של חני , ידידה שלו שהפנתה אל האתר הזה באחד מהפוסטים שלה ... (אגב ... תודה לך ...) מאיתנו ... בין אמונה להגיון וראיה מושכלת על החיים ועל המוות . אז זה הצית מחשבה , שכמו אצל כולם , גם אצלי , תפס את השעה האחרונה עם מחשבה עמוקה מאוד. להשאיר אחרינו לאחר לכתנו ?
אז כן , לאחר שנמות , לא ישאר מאיתנו כלום פרט לאיזו מצבה יפה , מקום שיקירנו וחבירנו יגיעו אחת לשנה לבקר ולזכור ... אבל זה רק בקטע הפיזי ...בקטע שלא בשליטה שלנו . מיכן , שם , מעבר לכאן , בחושך , אולי באור , אולי לא בכלל ... אבל לא זה העניין . מה אנחנו משאירים כאן אחרינו ? מה נרצה שישאר אחרינו מלבד הזיכרון שנשאיר ליקירנו ... מה הדברים המשמעותיים שנרצה להנחיל , להשאיר ? במה שהוא שלנו , שלנו לבד ... הסודות , הדברים שהסתרנו , הדברים שרצינו להגיד , הדברים שמנענו מאחרים לדעת , הסיסמאות לעולם הפרטי שלנו , לתיבות המייל , לבלוגים , כתובות האינטרנט הפרטיים , כונני הרשת שאגרו את כל התמונות שלנו ... מה על כל אלה ? כשמישהו מחכה לסופו , הוא נערך , הוא מכין רשימות , הוא מסדר את כל הדברים כך שלא ישארו דברים נסתרים , שכל מי שצריך לדעת משהו ידע לפני לכתו , לפני שיהיה מאוחר ... לכן כל ההולכים אל קץ ימיהם עושים את הטיול הגדול בין כל החברים והמשפחה , בין כל המכרים הרחוקים וכו' . אבל מה קורה למי שנעלם באחת ... בהפתעה , בלי להתכונן ... מה עם כל הדברים האלה ? מי ימצא אותם , מי יגלה אותם , מי יודיע בבלוג שהכותב כבר לא כאן יותר כי הוא הרחק מעבר למימד הזה ? מי יגלה את הסודות שכבר לא ישנו כלום , מי יגלה את כל מה שהוסתר וכבר לא חשוב ? מי יענה למיילים שימשיכו להגיע מצד שני ולא יקבלו מענה ...
מחשבה עצובה ... אבל מטרידה ... כי למי אין סודות כאלה ? למי אין תיבת מייל נוספת ?
למי אין משהו שמחכה לרגע הנכון להיאמר למישהו חשוב ?
למי אין ... ?
וזו סתם מחשבה שמעסיקה אותי ... |