היא ישבה בביתה עם הילדה שלה. הן שיחקו ביחד והרגישו נהדר. כמו בכל לילה לפני השינה, הילדה שלה שרה את השירים שהיא הכי אהבה. למרות שהיא הייתה זייפנית לא קטנה, מדי פעם היא הצטרפה אל הילדה.

ההרגשה הייתה נפלאה. היא ישבה לידה כשהילדה פתאום אמרה לה: "אמא, אני מאוד אוהבת אותך, אפילו אם לפעמים את קצת עצובה". היא מאוד התרגשה וחשה איך דמעות של אושר מאיימות לפרוץ מתוכה. היא נשמה עמוק, חייכה ואמרה לה שהיא הילדה הכי נפלאה בעולם.

הילדה נרדמה והיא הלכה לסלון ביתה. הכינה כוס קפה, חשבה על ילדתה הנפלאה ואמרה לעצמה שיש מצבים שבהם לא חסר לה דבר, כאילו היא האישה הכי מאושרת בעולם.

ואז, באופן בלתי נישלט, היא ישבה על הכיסא, פתחה את המחשב, ולחצה על הe שבפינה של המסך, נכנסה למועדפים ובלי לשים לב נכנסה לתוך העולם האפל והנפלא. 

מבט למעלה: 0 הודעות , 65 כוכבים ללא שינוי. אוף!!

בלוגים - הבלוג שלי, אין תגובות חדשות, הוא עדיין לא הגיב, כמה זמן לוקח לו?  

בלוגים - פוסטים שהגבתי עליהם, לפני שעה היא הגיבה לחמישה אנשים. אחד בלבד החזיר תשובה, תשובה סתמית "תודה רבה". היא התאכזבה, לדעתה היא השקיע לא מעט בתגובה.

בלוגים - של חברים, הוא כתב פוסט חדש, קריאה ראשונה, ניסוח תגובה, לא טוב, צריך לקרוא שוב, העייפות קשה, קריאה נוספת, הפעם איטית יותר, יש מסר חבוי, צריך להבין אותו, קריאה שלישית, טוב, יש רעיון לתגובה, ניסוח, קריאה נוספת שליחה.

היא מביטה בערמות הכביסה שעל הספה, היא רצתה לקפל אותן הלילה ולהכניס לארון. היא מוותרת לעצמה, ומחליטה שמחר תקום מוקדם יותר ותעשה את זה. היא מאוד רוצה שהבית יראה נקי ומסודר.

מבט על המסך, 1 הודעות המעטפה הירוקה מהבהבת, יש הודעה! זה תמיד מרגש אותה מחדש, נראה לה כאילו שם נמצא הפתח לעולמה החדש. לחיצה על המעטפה - ספאם!

היא ישבה עם שתי חברותיה בעבודה, הן צחקו על התוכנית שהייתה אתמול בטלוויזיה ובמיוחד על הסיפורים של אחת החברות על בעלה ועל חוויותיהם מהלילה שעבר.

היא התרגשה כל כך כשנזכרה איך באותו הבוקר המנהל קרא לה למשרד ובדרך שממש לא אופיינית לו אמר לה שגם אם התפקיד שלה הוא לא הכי חשוב בחברה, עבודתה מאוד איכותית. אין לו ספק שהיא אחת הדברים הטובים שהתווספו לחברה לאחרונה.

היא אהבה מאוד את מקום עבודתה. את החברות שלה, את הלקוחות המצחיקים והמעצבנים, את המנהל הכללי, את כל הסגנים ובעיקר את בית הקפה הקטן שלמטה, אותו מקום שבו נהגו לשבת היא ושתי חברותיה לפחות שעה ביום ולהרגיש כאילו הן בתוך התוכנית  "סקס והעיר הגדולה".

היא ידעה שלא לכל אחת יש עבודה וחברות כמו שיש לה, היא הייתה מאושרת ואמרה לעצמה שיש מצבים שבהם לא חסר לה דבר, כאילו היא האישה הכי מאושרת בעולם.

ואז, באופן בלתי נישלט, היא הלכה לכיוון המחשב, ישבה על הכיסא, ולחצה על הe שבפינה של המסך, נכנסה למועדפים ובלי לשים לב נכנסה לתוך העולם האפל והנפלא.

66 כוכבים, יש כוכב חדש, היא עברה את ה50 ויכולה לדעת ממי. טוב, זה היה צפוי, היה חסר לה שלא תיתן, ברור לה שאם היא לא הייתה נותנת היא הייתה מוחקת אותה מחייה באתר.

בלוגים - הבלוג שלי, וואו איזה תגובה, מי זה? היא לא מכירה אותו. כניסה לפרופיל - נשוי. איזו אכזבה. היא מגיבה לתגובתו וכותבת "תודה רבה נשמה, שמחה שאתה כאן".

אנשים - ביקרו אותי - שניים בלבד. כולם אומרים לה שאם היא תשים תמונה תהיה אצלה מהפיכה. היא החליטה לשים, עדיין לא מצאה את העיתוי המושלם. היא נכנסת למי שביקרו אותה. ילדה בת 23, מעצבן אותה שהילדות האלו נכנסות לכאן. גרוש בין חמישים ושניים. טוב עד כאן. בכל זאת, מעבר אל - תמונות, יש לו שתי תמונות, דווקא נראה בסדר, היא מזכירה לעצמה שזו תמונה בלבד.

בלוגים - פוסטים שהגבתי עליהם, תראו אותו, איזה חוצפן! הוא החזיר תשובה למי שהגיב לפניה וגם למי שהגיב אחריה, ואותה שכח! שכח? לא. הוא פשוט התעלם!! זהו, היא החליטה, היא לא מבקרת אצלו יותר, אפילו אם הוא כותב נהדר!

בלוגים - בלוג שלי - הוספת פוסט, יש לה רעיון לפוסט חדש. קצר ומצחיק, לא משהו מיוחד, היא כתבה אותו אתמול בלילה ולא שלחה. זה נראה לה הזמן הנכון. היא מעתיקה אותו, מסדרת קצת, מוצאת כותרת, מעלה יו טיוב מתאים ולוחצת "שליחה" המחשב ניתקע. באג בקפה.

שישי בערב, היא לקחה את הילדה שלה והן נסעו ביחד לארוחת ערב עם כל המשפחה. יש לה משפחה גדולה ונהדרת. האווירה שם נפלאה. הרבה אחים ואחיות, צוחקים ומדברים בלי סוף. לכל אחד סיפור מדהים וכולם, מקבלים אותה בדיוק כמו שהיא. בהתחלה היו מנסים לסדר לה שידוכים בלי הפסקה. עם הזמן השאירו אותה לנפשה. קצת עצוב לה, אבל לא נורא.

הארוחה הסתיימה, כולם שתו קפה ודיברו על כל מיני נושאים, היא לא ממש התעניינה.

ואז, באופן בלתי נישלט, היא הלכה לכיוון המחשב, ישבה על הכיסא, ולחצה על הe שבפינה של המסך, נכנסה למועדפים ובלי לשים לב נכנסה לתוך העולם האפל והנפלא.

69 כוכבים, אין שינוי. טוב עברו רק שלוש שעות מהפעם האחרונה. היא החליטה לשוטט ולנסות למצוא משהו חדש.

בלוגים - פוסטים חדשים. פוסט מוזר - רק כותרת "נמאס לי מכולם" - איזה אנשים מוזרים. לפוסט הבא. שיר אהבה. קיטש, נחמד, לא יותר. לפוסט הבא. וואו. איזו הפתעה, איזו כתיבה אמתית וכנה. מזמן היא לא נתקלה בדבר כזה, היא ממש מתרגשת.

מעבר ל - פרופיל, גרוש, בן שלושים ושניים, בדיוק בשבילה.

מעבר ל - תמונות, אין. גם התמונה בפרופיל אפורה. אין לה מה להתלונן, גם אצלה זה כך. היא קוראת את שאר הפוסטים שלו. יש רק שמונה. מזל. איזו איכות מדהימה! היא כותבת לו לפרטי. איזה כיף, יש למה לצפות, הוא בטח יחזיר תשובה, ו..אולי...

מבט למעלה, 68 כוכבים. מה???? נעלם כוכב!! מישהו נתן לה אדום!!! זה עוד לא קרה לה אף פעם. היא בשוק. איך זה יכול להיות? היא עצבנית, רואה מי זה, רוצה לשלוח לו לפרטי - למה??? היא לא יכולה הוא חסם אותה. המשפחה קוראת לה, הם רוצים אותה איתם, היא צועקת "רגע!!!" ומבחינה שהצעקה הייתה כל כך חזקה. היא נסערת ולא מבינה. תוך רגע היא כותבת על זה  פוסט. היא לא שולטת בעצמה ושולחת אותו בפרטי לכל חבריה. היא זקוקה לעזרה. פתאום זה קורה, מבט למעלה, 69 כוכבים, 70, 71, 72. וואו, היא כל כך אוהבת את החברים שלה. עכשיו יש לה דמעות של שימחה. היא כותבת במהירות מדהימה פוסט של תודה וסוגרת את המחשב.

לילה, הילדה שלה נרדמה, היא שותה כוס קפה בסלון ביתה וחושבת על כל מה שעובר עליה לאחרונה. היא לא ממש מבינה מה הביא אותה להתמכרות הזו. היא לא מבינה איך זה שגם כשהיא מחוץ למחשב, זה כל הזמן בראש שלה. היא לא מבינה איך אותם החברים שאת רובם אף פעם לא ראתה ועם רובם אף פעם  לא דיברה, כל כך חשובים לה. היא ממש אוהבת אותם. הם יקרים לה.

ואז, אחרי לא מעט מחשבה, היא מבינה.

זה המקום היחיד בעולם שבו כשהיא אומרת משהו אף אחד לא עוצר אותה באמצע המשפט.

זה המקום היחיד בעולם שכשמישהו מגיב למשהו שהיא אמרה, התגובה שלו בעיניה היא מתוך הנשמה.

זה המקום היחיד בעולמה שבו היא זוכה לאמפתיה מלאה.

כן, ברור לה לחלוטין שזו אשליה, ברור לה לחלוטין שהכול ב"כאילו", שהאתר הוא בסך הכול  "ווירטואליה לשמה". אבל זה לא ממש משנה לה. היא עוצמת את עינה למציאות האפורה. עוצמת במודעות מלאה ואומרת לעצמה עם כל הקושי: "פה, גם אם אני אפורה, אני אף פעם לא לבד".