כותרות TheMarker >
    ';

    פרי יצירתי

    פרי יצירתי הוא בלוג על מוזיקה וכתיבה יוצרת. אתם מוזמנים להיכנס לפוסטים לקרוא , לשמוע ולטעום מעט מעולמינו. נשמח לתגובות והערות, ביקורת ופרגון :)
    נשמח להכיר עוד יוצרים מכל תחומי האומנות ובכלל אנשים בעלי אהבה חזקה לתחום כזה או אחר.

    "קליפה"

    3 תגובות   יום חמישי, 13/6/13, 06:02

    ''

    ''

    ''

    הקדמה קצרה- 

    הטקסט של הקליפה מהווה בסיס להצגה מתחום תאטרון תנועה שעומדת לעלות בקרוב. המוזיקה שמצורפת כאן הנה טעימה בלבד, והיא תעבור תזמור מלא. 

     

    "קליפה"

    רוב ימיה היא הייתה שקופה, קליפה שקופה שמתהלכת מפה לשם, שמתעוררת בבוקר ללא מטרה, ללא משמעות, מצחצחת שיניים, עושה את יומה האומלל ונכנסת אל תוך המיטה. שוקעת לתוך עולם החלומות, שבו היא יכולה להיות כל דבר, כל אחד, שבו היא יכולה להיות עצמה. אך כשהיא מתעוררת בבוקר, שוב אף אחד לא מבחין בה, והיא הקליפה השקופה , מתהלכת מפה לשם, מפה לשם.

    היא ראתה אותו יושב בתחנה, שקט , שקוע במחברותיו, נושם את האוויר. הנחישות שלו לשרוד היא שמשכה אותה אליו, את הקליפה, אפילו כשרוחה זעם, והכעס זרם בעורקיה הבלתי נראים. " אפשר לשבת?" היא שאלה, בתקווה כי הוא אחר, כי הוא רואה. האדם הביט למעלה, הסתכל אל תוך הלילה, וחייך. גל של חום ריחף על כל גופה, והיא הרגישה, הרגישה.. כך, כל לילה מחדש, פגשה הקליפה באדם. השיחות הארוכות והסוערות עד עלות השחר, ויכוחים בלתי פוסקים, דאות, דאגות , כאב ואושר. הוא נגע בצווארה, והתפעל, כי כלל לא התנגדה לו. צמרמורת עברה על גופה, ומבוכה קלה הציפה באודם את פניה.

    גם הוא היה שונה. לא ברור במה, או למה- אדם ככל יצור נושם, אך היה שונה. הם חייכו אליו בחיוך חברי, אך בתוכם פחדו, סלדו ממנו ואף שנאו. ידעו כי בו כל אותם דברים שעליהם יכולים הם רק לחלום...ולקליפה, כל זה היה כמעט בלתי קיים. אומנם כאב, אך לא הפחד , או שנאת אחים, הם אלו שייקחו מזרועותיה את מקור החום, האושר והאהבה, את הדבר המועט , שנותן תקווה לקיומה העלוב. כל לילה , כל רגע , הפיחו רוח נושמת אל תוך גופה, בכל מילה, בכל מגע.

    אומנם הדברים טובים ויפים , אך גם בסיפור הזה יש פגם.

    הוא לעולם לא יהיה שלה, הוא האדם, עצמאי וחזק, מאמין בעצמו ואלוהיו, אינו זקוק לקליפה. הוא נאמן לחוקים עתיקי יומין, שלו זכור מדוע הומצאו ומי המציא אותם, ואולי הוא בעצמו , האדם. יתכן והקליפה הייתה אתגר, אולי הציתה את ליבו לרגע, ואולי הרגיש רחמים, חמלה לקליפה המסכנה והאומללה שאין לה מטרה, שאין לה עתיד. העתיד שלו של האדם פרוס לפניו כארוחת בוקר שגרתית- יש לו התחלה ויש לו סוף. מסתבר שהקליפה, היא כלל לא חלק מאותה ארוחה, אלא הקוקטייל המקדים שמשאיר טעם טוב בפה לזמן מה, וסימנים קלים על דפנות הגביע... היא ידעה, וקיבלה בהכנעה את הקפריזות הילדותיות והלועגות של הגורל. האמינה, כי אם ראה, הבחין בה, לא לשווא. נתנה עבורו הכל, יותר משיכלה, יותר משחשבה כי יש בה. והוא- הלך. פשוט הלך ונעלם, חמק , ברח, או סתם עזב, כל זה כבר לא חשוב. עקר מתוף ליבה התימהוני את כל אשר נתן, ואף יותר, הרבה יותר.

    והיא- התמוטטה, נפלה לרגלי הגדול מכולם וביקשה סליחה. ביקשה סליחה, כי חטאה, כי הושיטה יד לגעת במה שלא שייך לה, סליחה כי העזה להיות מאושרת, סליחה כי ביקשה משמעות.

    אך גם חוכמה בה: למרות שלא השאיר דבר מלבד זיכרונות והריסות, החביאה בקפלי בגדה את המבט , אותו מבט ראשון, שבו השתקפה דמותה. ..

    ולא שקופה היא! חומר, גוף ונפש.

    ולא קליפה יותר, רק אישה, אישה, אישה.

     

     

    נכתב ע"י אלכסנדרה כתריאל

    כל הזכויות שמורות לאלכסנדרה כתריאל

     

    פרידה- עתיד להישאר פסנתר סולו

    http://cafe.themarker.com/video/2927245/

     

    הכרות עם אדם- עתיד לעבור תזמור מלא

    http://cafe.themarker.com/video/2927244/

     

    שיר ערש ליובל- עתיד להיות אקאפלה

    http://cafe.themarker.com/video/2927117/

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/13 22:06:

      כשהאזנתי למוזיקה תוך כדי קריאה התחושה הייתה, שהמוזיקה היא כקליפה (במובן החיובי )שעוטפת את החיים במשהו רך במשמעות, ממשהו שמגן עלינו. רואה את המוסיקה הן כמשהו שבוקע מבפנים ואחרי בקיעתו עוטף.

      צטט: אלצ'קה 2013-06-14 17:59:30

      צטט: debie30 2013-06-14 16:25:03

      אלכסנדרה, אוהבת את הקטעים המוסיקליים שהצגת בפוסט, יש בהם רכות רבה. לעומת הסיפור שהיה לי קשה עם המשמעות שלו - תחושת הקליפה השקופה, שגם בה יש מעין רכות מתוך צורך התאמה, שמחה שסופה של הקליפה הוא סוף טוב -אשה, אשה, אשה

      את צודקת דבי בהרגשה שלך- הקטעים המוזיקליים הם יותר בשלים ורב גוניים במשמעותם- על תשכחי שהטקסט נכתב לפני כארבע עשרה שנה, אך המוזיקה לפני כשנה. היופי במחזה עצמו שהוא מאפשר לדמות להתפתח ולחשוף את עולמה הפנימי שהוא לא כל כך קליפתי כמו שהיא חושבת בהתחלה. ההתפתחות של המחזה ואירועים בו הוא  מילוי "הקליפה" עד להפיכתה אישה. 

        14/6/13 17:59:

      צטט: debie30 2013-06-14 16:25:03

      אלכסנדרה, אוהבת את הקטעים המוסיקליים שהצגת בפוסט, יש בהם רכות רבה. לעומת הסיפור שהיה לי קשה עם המשמעות שלו - תחושת הקליפה השקופה, שגם בה יש מעין רכות מתוך צורך התאמה, שמחה שסופה של הקליפה הוא סוף טוב -אשה, אשה, אשה

      את צודקת דבי בהרגשה שלך- הקטעים המוזיקליים הם יותר בשלים ורב גוניים במשמעותם- על תשכחי שהטקסט נכתב לפני כארבע עשרה שנה, אך המוזיקה לפני כשנה. היופי במחזה עצמו שהוא מאפשר לדמות להתפתח ולחשוף את עולמה הפנימי שהוא לא כל כך קליפתי כמו שהיא חושבת בהתחלה. ההתפתחות של המחזה ואירועים בו הוא  מילוי "הקליפה" עד להפיכתה אישה. 

        14/6/13 16:25:
      אלכסנדרה, אוהבת את הקטעים המוסיקליים שהצגת בפוסט, יש בהם רכות רבה.לעומת הסיפור שהיה לי קשה עם המשמעות שלו - תחושת הקלפה השקופה, שגם בה יש מעין רכות מתוך צורך התאמה, שמחה שסופה של הקליפה הוא סוף טוב -אשה, אשה, אשה

      ארכיון

      פרופיל

      אלצ'קה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין