אז מה קודם? טוב או רע?

הדברים הנוגעים ביותר קורים במקומות המעצבנים ביותר.

רמי לוי, הסשן החל רק עם סיום העמסה.
עמדנו נחילי עגלות בדרך לקופה, כבר ממש לא ברור היה מי לאן.

וכבר התחלנו להיקשר רגשית, יחסים שלמים מתחילים ונגמרים בפרק זמן קצר מזה.

ואז הם עמדו שם, ההוא וה'זה'.

את 'ההוא' זיהיתי היטב מהיסודי, הוא חשב שלא. רק שאז הוא היה חרא קטן והוא גדל נורא יפה להיות ....

והקופאית שלחה אותי בגלל קוד מוצר לאיזה מדף שרק מלהגיע אליו אוכל להגיע בכושר שיא אל מסע מלכת המדבר הבא.

אז 'ההוא' מהעממי ישר החל: "את לא עושה לנו את זה"....מאנייק גם פה רצה לעשות עלי חרם...לנו...עאלק 

ואז ה'זה', גבר נאה ושקט, לובש חולצה לבנה ועוטה כיפה שחורה, אמר פתאום: "אני אלך להביא לך"...

"מה?" נדהמתי.

"אין בעיה, תגידי לי לאן ואלך" אמר והלך, והתארך לחמש דקות

ושב עם רדיד אלומיניום אחד ולב זהב ענק.

ואני חשבתי לי כמה נפלא שלפעמים יש מחקרים סוציולוגים מרתקים כאלו בחסות רמי לוי.

בן אדם, אתה שווה כל תור, הייתי מוכנה לקנות אפילו כרטיס לתור כזה אם הייתי יודעת שאפגוש שם כאלו מלאכים.

תודה