מוסכמה מקובלת היא שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא... נמוך למדי. במילים אחרות, שטעם המוני אינו מתוחכם (בלשון המעטה), ולכן, כשמבקשים מקהל גדול לקבל החלטה – לרוב מתקבלת פשרה בינונית ובאיכות ירודה. הספר "חוכמת ההמונים" (בהוצאת כתר) מראה, שבמקרים רבים, דווקא כשמדובר בנושאים מורכבים מאוד ובתנאי אי-ודאות ועמימות, ההיפך הוא הנכון. כשמספר קבוצות עצמאיות ובלתי-תלויות של מומחים, פותרות בעיה קשה, הממוצע של הפתרונות שהן מציעות טוב יותר מהפתרון של כל אחת מהקבוצות בנפרד. וציבור של הדיוטות, כך מסתבר, מסוגל לפתור בעיות סבוכות יותר ולקבל החלטות נבונות ושקולות יותר מאשר מומחי-תוכן ספציפיים, חכמים ככל שיהיו.

את הספר כתב ג'יימס סורוביצקי, בעל טור כלכלי פופולרי ב"ניו-יורקר". סורוביצקי מבהיר שכדי להפעיל כהלכה את השכל הקבוצתי, יש לוודא שמדובר בקבוצה מגוונת של אנשים, ולאפשר לכל משתתף בקבוצה לקבל החלטה באופן עצמאי ולא מושפע מאחרים בקבוצה. בתנאים כאלה, של גיוון ועצמאות, וכשקיים מנגנון לאיסוף ההחלטות של כל חבר בקבוצה, הבחירה הממוצעת של כלל הקבוצה לא רק שלא תהיה פשרה דהוייה, אלא אף תוביל לפיתרון מלא, מקיף וחכם יותר. כך למשל, כשקהל אקראי שהזדמן ליריד כפרי התקבל לנחש את משקלו של שור מסויים, התוצאה הממוצעת של 787 נשאלים היתה כמעט זהה למציאות, ומדוייקת בהרבה מחוות הדעת הממוצעת של כמה קצבים מומחים.

הספר מתאר איך ניתן לנצל את חכמת ההמונים (או את המומחיות הקיימת בקבוצות שאינן תלויות זו בזו) לפתרון 3 סוגים שונים של בעיות נפוצות, וממחיש זאת בעזרת עשרות דוגמאות מרתקות ומגוונות. לבעיות מהסוג הראשון יש פתרונות מוגדרים כמו משקל השור, שהנוכחים ביריד הכפרי הצליחו לנחש במדויק. דוגמא מרתקת נוספת היא איתור הצוללת האמריקאית סקורפיון שטבעה בשנת 1968. שלוש קבוצות מומחים נפרדות המליצו לחפש אותה בשלוש נקודות ציון שונות ומרוחקות מאוד זו מזו. הצוללת אותרה במפתיע בדיוק באמצע בין שלושת הנקודות שהוצעו.

בעיות מהסוג השני  דורשות תיאום המוני. לדוגמא –  תנועה של מאות אלפי הולכי-רגל ברחובות ניו-יורק הצפופים בהפסקת הצהרים. התנועה מתנהלת היטב, חלקה וזורמת, הודות לעשרות החלטות קטנות שמקבל בנפרד כל אחד מהולכי הרגל המציפים את הרחובות.  דוגמא נוספת - הבר הפופולארי אל-פרול בסנטה-פה, שלקוחותיו הרגישו שכשיש בו מעל 60%  תפוסה הוא צפוף מדי ולא וההנאה נפגמת. בפועל, בערבי שישי מסוימים הייתה בבר מעל 60% תפוסה, ובאחרים פחות מ-60% תפוסה. אך, למרבה ההפתעה, התפוסה הממוצעת באל-פרול (במשך 100 ערבי שישי בהם בוצעה המדידה) היתה בדיוק 60%, כלומר התפוסה המירבית שעדיין מהנה. התיאום בין הבליינים בפאב התבצע באופן מושלם, למרות שכל אחד מהם קיבל החלטה עצמאית ובלתי תלויה באחרים מידי ערב שישי.

בעיות מהסוג השלישי מחייבות שיתוף פעולה. לדוגמא – שיתוף פעולה בין 11 מעבדות שונות (ומתחרות זו בזו בדרך כלל), אפשר לבודד תוך חודש את נגיף הקורונה שהיה אחראי למגיפת הסארס שפרצה לראשונה בסין ובהונג-קונג בפברואר 2003. לפי הספר, בשלושת סוגי-הבעיות שפורטו דווקא מגוון זוויות הראייה העצמאיות מוביל לפתרון מהיר ויעיל יותר של בעיות סבוכות.

"חוכמת ההמונים" הוא ספר נעים לקריאה, כתוב באופן קולח, ומכיל דוגמאות מתחומים רבים נוספים. בספר מוצעים גם מנגנונים מעשיים לרתום את חוכמת ההמונים או את כוחן של קבוצות מומחים בלתי-תלויות ונפרדות לטובת העשייה העסקית והארגונית. כך לדוגמא – מתוארים בספר מנגנוני ניהול המאפשרים ביזור ובחירה המונית של העובדים במטרה לקבל החלטות מושכלות יותר, ובורסות פוליטיות בהן הקהל הרחב מיטיב לבחור פתרונות מדיניים מעשיים. תולעת ספרי הניהול, שלרוב מתרחקת מטעם המוני מדי, ומסתייגת מקבלה של החלטות "ממוצעות", גילתה שיש לה הרבה מה ללמוד, וממליצה גם לכם!