יניב זוכרת שהיית התינוק הכי יפה בפגייה . זוכרת איך הלבשתי אותך בגן – כדוגמן. התאמתי לך כובע ,מכנסיים ,גרביים וחולצה ואתה - עוררת אטרקציה רבה לכולם. זוכרת את המאכל היחיד שאהבת - זה היה האורז הלבן מדי יום שלחתי לך בקופסא אורז טרי טרי - לגן ובהמשך לבית ספרך בחינוך המיוחד. אוכל קבוע אכלת ,כי קשה היה לך לשנות הרגלים. עד שיום אחד עברת לציפס. ואני מדי יום המשכתי באותו מנהג , לשלוח לך את הציפס באופן קבוע בקופסא הקבועה. לבית ספרך בחינוך המיוחד.
וכך עברו השנים אתה גדלת עם אורז לבן ובהמשך עברת לציפס. כשהגיעו ימים טובים יותר טעמת את הגמדים , בחנת ובדקת ואכלת רק איפה שברבעיית הגמדים הופיע מילה באותיות ג..מ...ד . אבא ואני קלטנו את חוכמתך לכן בקניות אבא היה מפצל את רבעיית הגמדים לשניים ומביא לך את החצי הרצוי הכתוב בו גמדים .כמובן בכמויות להורים לילדים רגילים זה בטח לא ברור. עם כל הקשיים לימדת אותנו דברים רבים בחיים היה לנו קשה להיכנס למחשבות ולרצונות שלך, כי הרי גם הדיבור איחר לבוא , גם הגמילה מטיטול שהופיעה רק בגיל 7 . בשנת המילניום בדיוק,זו הייתה תפילתי . ואכן באותו יום בדיוק הגשמתי את החלום . החיים איתך היו לנו כחידה אך עם הסבלנות והעזרה שקיבלת במסגרת החינוך המיוחד הצלחנו לפענח ולהבין את כוונותיך ורצונותייך . פסענו איתך הרבה דרכים זו רק אחת מהדרכים. כשמך יניב - איחלנו לנו ולך שתניב פירות . במסגרת החינוך המיוחד עם אנשי המקצוע מן השורה הראשונה קידמנו אותך לשביל הזהב היום אתה מדבר,שר ,משחק ,שוחה ,מצייר ובעיקר מנגן. אתה כבר בן 21 מסיים את הלימודים במסגרת החינוך המיוחד. כל כך הרבה יכולתי לכתוב ,כי אתה עולמי הגדול . לימדת אותי המון . המשך יבוא ואני אמשיך לספר ,לשתף ולכתוב , אולי בשירים אולי בסיפורים ואולי ?? אוהבת אמא
|