פיל המשפחה

שתי ידיעות העוסקות בשוק העבודה בישראל התפרסמו בתאריך 13/6 ב"הארץ" וב"דה מרקר". לכאורה אין ביניהן שום קשר, האחת מדברת על רפורמה בשירות הציבורי לפיה משרת האם תהפוך למשרת הורה ממנה יוכל להנות גם האב והאחרת מדברת על מחקר חדש לפיו ככל שנעבוד יותר שעות כך נהיה מאושרים יותר. ובכל זאת הקשר בין שתיהן קיים גם קיים בדמות פיל שעומד באמצע שוק העבודה הישראלי הסואן ואיש אינו מדבר עליו. לפיל הזה קוראים משפחה.

המושג משפחה נעלם כליל משיח העבודה בישראל. הוא טבע בין 1,899 שעות עבודה השנתיות שעובד הישראלי בממוצע בשנה (140 שעות יותר מהממוצע ב-OECD). הרפורמה בשירות הציבורי שגילתה פתאום שהאב הוא גם הורה, על אף היותה צעד חיובי, ממחישה עד כמה חשיבה על זמן איכות משפחתי באמצע השבוע הפכה למדע בדיוני. היא אמנם תאפשר לאבות לעבוד במה שנקרא עד עכשיו "משרת אם", אך תשלול מהאם את הזכות הזאת כך שבכל מקרה אין סיכוי שמשפחה תוכל לעמוד ביעד הדמיוני של לאכול פעם אחת בשבוע ארוחת ערב משותפת.

המחקר שיצר את המשוואה החדשה לפיה שעות מרובות בעבודה=משמעות=אושר מעידה על עוצמת הבעיה. על פי הממצאים הוטמעה בעובד הישראלי תפיסה מעוותת והוא מוותר מרצונו על זמן עם המשפחה או על, רחמנה לצלן, זמן פנוי לעצמו. הבוס כבר לא צריך לדרוש להישאר עד 20:00 בערב, אנחנו כבר עושים זאת בהתנדבות, ועוד מצהירים שזה גורם לנו אושר!     

צר לי להרוס את החגיגה הזאת, אבל הגיע הזמן שנדבר על הפיל. אז כמה עובדות: אי אפשר לבנות תא משפחתי חזק בשלט רחוק. ילדים לא יכולים לחנך את עצמם, הם צריכים את ההורים לידם. הגנים בישראל מותאמים לשוק העבודה של שנות ה-50, מסתיימים בשעה 13:30 ואז עוברים למתכונת צהרון, כך קשה עד בלתי אפשרי לקדם שתי קריירות בבית אחד. תא משפחתי חזק, הוא בסיס לקהילה חזקה, לחברה חזקה ולמדינה חזקה. כדי שיהיו לנו כמה שיותר כאלה לא צריך לסובב את שוק העבודה הישראלי ב-180 מעלות, אלא רק ליצור איזונים נכונים. זה אפשרי וזה עובד במדינות אחרות. המדינה צריכה לעודד את האיזון הזה הן בהעלאת המודעות, הן בהגברת אכיפת חוקי העבודה והן במתן תמריצים למקומות עבודה המאפשרים להורים לפתח קריירה בלי להזניח את הבית.

מחקר שערכה אחות סיעודית מארצות הברית בקרב אנשים שהגיעו לסוף ימיהם גילה כי הדבר שאנשים הכי מצטערים עליו שנייה לפני הסוף הוא שלא הקדישו מספיק זמן למשפחתם. כמעט אף אחד ממאות הנבדקים לא הצטער על כך שלא עבד יותר שעות. חבל שנחכה לסוף כדי להבין את זה.