כותרות TheMarker >
    ';
    0

    שיקום אסירים - איך זה עובד בפועל?

    2 תגובות   יום ראשון, 16/6/13, 17:43

    בשנת 1983 עת נחקק חוק הרשות לשיקום האסיר, תקוות רבות ואמונה רבה היו טמונות במטרתו העיקרית והיא - גיבוש מדיניות לשיקום האסיר במדינת ישראל בשיתוף פעולה עם שירות בתי הסוהר. בזכות החוק הוקמה הרשות לשיקום האסיר שמטרותיה, על פי החוק, הינן "לסייע למשפחות האסירים בעת המאסר ואחריו...", "לפעול לקליטת אסירים לשיקומם בקהילה, לרבות בתחומי התעסוקה, הכשרה מקצועית, הבטחת הכנסה, דיור ושירותי בריאות", "לגבש מדיניות שיקום לאסירים..." ועוד.

     

    על פניו, החוק ראוי, הולם ודרוש. לצערנו, שלושים שנה אחרי חקיקתו מצב יישום החוק בכי רע. תקציב הרשות לשיקום האסיר נגזר מתקציב משרד הרווחה. הוא הולך ומצטמצם משנה לשנה ומצב שיקום האסירים מתדרדר מדחי אל דחי, בכי אל נהי.

     

    ממחקר שנערך בשירות בתי הסוהר ובדק את חזרתם לכלא של כלל 5,958 האסירים שהשתחררו בשנת 2004 וחזרו למאסר פעם נוספת בתקופה של חמש שנים עלה כי למעלה משליש חזרו למאסר בשנה הראשונה לשחרורם.

    לא פחות מ-2,267 אסירים שנכלאו בישראל בשנת 2011, נכנסו אל בית הכלא בפעם השישית ומעלה.

    70% מאסירים קטינים חזרו אל הכלא לריצוי מאסר נוסף. והיד עוד נטויה בנתונים מכמירי לב.

     

    למקרא נתונים קשים אלה, נשאלת השאלה – היכן הייתה הרשות לשיקום האסיר המשוחרר? האם כשלה בתפקידה? ויותר מכך – האם לא ניתנה לאסיר בעת מאסרו הזדמנות לשקם עצמו, או לכל הפחות להתחיל במסע לשיקום עצמי, על ידי מתן טיפול, חינוך ועוד?

     

    בישראל עשרות בתי סוהר המשמשים לכליאתם של למעלה מעשרת אלפים אסירים פליליים אך רק בית סוהר אחד משמש כבית סוהר שיקומי, והוא – בית סוהר חרמון. זהו הייעוד של בית סוהר חרמון ומופעלות בו תוכניות ספציפיות לשיקום בהתאם לסוג העבירה בה הורשע האסיר. כך למשל קיימות בו תוכניות לשיקום עברייני מרמה והונאה, שיקום עברייני מין, מופעלת בו קהילת גמילה לטיפול בהתמכרות לסמים ועוד. לסגל של בית הסוהר שייך צוות רב תחומי מגוון, החל מתחומי הטיפול השונים, תחומי החינוך ועוד. בית הסוהר הוא ייחודי בתחומי. יחד עם זאת, מקומות הכליאה בו הינם ספורים ולא כל אסיר נמצא מתאים לכליאה וטיפול בו.

     

    בפועל, בבתי הסוהר הרגילים, שרובם מוגדרים כבתי סוהר "ענישתיים", כאשר לאסיר נשארה יתרת מאסר ארוכה לריצוי, עדיפותו להשתתפות בסדנאות שונות נדחית. פעמים רבות הוא אף אינו זכאי כלל לשיקום והוא צריך למצוא בדרכו שלו את הדרך על מנת לא לשקוע במרה השחורה של הכלא.

     

    אני מייצגת למשל אסיר ששפוט עתה למאסר עולם וערעורו על הרשעתו תלוי ועומד בבית המשפט העליון. האסיר מרצה את עונשו מזה כחמש שנים בכלא המוגדר כ"כלא ענישה". בעבר האסיר הגיש מספר בקשות לטיפול פרטני על ידי עו"ס הכלא ונענה בשלילה מאחר שמרצה מספר נמוך של שנים וכן מאחר שהוא מצוי ב"כלא ענישה" שאינו ערוך להעניק שירותי שיקום וטיפול. בעצתי, האסיר הגיש באופן חוזר ונשנה בקשות לטיפול פרטי, וכמו כן שלחתי אני מספר מכתבים בנושא לגורמים הרלוונטיים, עד שהאסיר נענה בחיוב.

     

    בעבר ייצגתי אסיר אחר אשר ריצה את מאסרו בכלא צלמון, כלא ענישה רגיל, ואשר הביע עניין לעבור טיפול ושיקום. באמצעות קצין האסירים בכלא הוא הופנה לועדת בדיקה ומיון בכלא חרמון אשר מצאה אותו מתאים לאחת מתוכניות הטיפול בכלא. אולם, כלא חרמון היה מלא. הוסכם, כי בו ברגע שיתפנה מקום בכלא יועבר האסיר לכלא חרמון על מנת להתחיל בשיקומו. האסיר המתין והמתין, נודע לו שבזמן הזה השתחררו אסירים מכלא חרמון אולם העברתו לא התבצעה. הגשנו עתירת אסיר בנושא. בית המשפט, על פי ההלכה הקיימת בעניין, דחה את עתירתנו מהטעם שהוא לא רשאי להורות לשירות בתי הסוהר היכן להציב כל אסיר ואסיר, אך כעבור מספר ימים, ככל הנראה, שירות בתי הסוהר הבין את המסר והעביר את האסיר לכלא חרמון.

     

    דוגמאות אלה הינן דוגמאות מייצגות. כיום, אסיר לא זוכה לשיקום כחלק ממאסרו. אם הוא מעוניין בשיקום וטיפול עליו להילחם על כך, ורצוי שיהיה לצידו עו"ד חזק ואסרטיבי. שירות בתי הסוהר אינו אשם במצב זה. מצב זה נובע מחוסר תקציבי הגובל בהזנחה פושעת. מקבלי ההחלטות לא משכילים להפנים כי את האסירים לא ניתן לטאטא אל שולי החברה. גורלם אינו הפקר.

     

    כך גם באשר להפקרת התקציבים הרלוונטיים לשיקום אסירים לאחר שחרורם. מטרות חוק הרשות לשיקום האסיר הינן כמעט אות מתה כיום. הרשות, מי שאמונה לטפל באסירים משוחררים ואף במשפחותיהם, מטפלת כיום רק בקמצוץ מהאסירים הפונים אליה. לרוב מדובר באסירים שזהו להם המאסר הראשון, שיוצאים לחופשות ושיש באפשרותם לספק לה את כל המסמכים אשר היא דורשת, ואין היא ממש מסייעת להם אופרטיבית בעניינים שונים.

     

    על פי חוק שחרור על תנאי, תשס"א-2001, רשאי אסיר שריצה לפחות שני שליש ממאסרו שעניינו ידון בפני וועדת שחרורים, וזו רשאית להמליץ על קיצור יתרת עונש מאסרו.

    בפועל, על מנת שוועדת שחרורים, המכונה גם "וועדת שליש", תדון בבקשתו של אסיר לקיצור עונש מאסר, על האסיר להציג בפני הוועדה "תוכנית שיקום". תוכנית שיקום הינה תוכנית שהוכנה על ידי איש מקצוע (עו"ס, פסיכולוג, קרימינולוג) ומפרטת מה יעשה האסיר כשישתחרר – היכן יעבוד, היכן יטופל ועוד. לעתים מפרטת התוכנית את הסיבות בעטיין יש לדעת כותב התוכנית לשחרר את האסיר. כמו כן, לתוכנית יצורף אישור מצד המעסיק העתידי של האסיר על כוונתו והסכמתו להעסיק את האסיר.

     

    כאמור, בפועל, סיכויו של אסיר שזהו לו המאסר השני ויותר לזכות בתוכנית שיקום של הרשות לשיקום האסיר הולך ופוחת. ישנה לכך משמעות מכרעת שכן תוכנית שיקום של הרשות זוכה להערכה ו"יוקרה" בוועדת השחרורים הרבה יותר מאשר תוכנית פרטית עליה שילם האסיר מכספו. במידה והאסיר סורב, והרשות לא הסכימה לקבלו על מנת להכין לו תוכנית שיקום, הוא ייאלץ לפנות לאחד מרבות המשקמים הפרטיים הפועלים בשנים האחרונות על מנת שתוכן לו תוכנית שיקום (בעלות של אלפי שקלים לתוכנית), שכן בלא תוכנית סיכויי השחרור בוועדה הינם קלושים ביותר.

     

    ומה יעשה אסיר אשר הממון אינו מצוי בכיסו? לא יוכל לשלם למשקם פרטי וכך יצמצם את סיכוי שיקומו, וסיכויי שחרורו לאפס.

     

    אסירים שאינם זכאים לצאת לחופשות נאלצים גם הם לפנות למשקמים פרטיים שכן רק בפעמים נדירות נציגי הרשות לשיקום האסיר יגיעו לפגוש את האסיר בכלא. האסיר נדרש להגיע בחופשותיו לפגישה במשרדי הרשות לשיקום האסיר.

     

    הרשות לשיקום האסיר, שאמונה על הכנת תוכנית השיקום, ובכלל זה על סיוע לאסיר בשיקום תעסוקתי (חיפוש אחר עבודה לאחר השחרור), השמה בהוסטל או מתן טיפול פרטי ברשות הרווחה הקרובה למקום מגוריו של האסיר ועוד, בכל בהתאם לצרכיו הפרטיים של כל אסיר ואסיר, מטילה את מירב האחריות על האסיר עצמו. כך למשל, היום האחריות על מציאת מקום עבודה מוטלת על האסיר עצמו עוד בהיותו במאסר, דבר שגורם קשיים רבים לאסירים רבים מטבע הדברים. כאשר האסיר המשוחרר נתקל בקשיים כאלה ואחרים, הרשות לא באמת מהווה כתובת אמיתית לייעוץ והכוונה ופתרון בעיות והאסיר נועץ ונעזר בעורך דינו, אם עורך הדין מאפשר לו זאת (ופעמים רבות הדבר תלוי בשכר הטרחה ששולם בתיק). ושוב, העדר בתקנים, צמצום בתקציבים, חוסר במשאבים גרם לכך שחוק נפלא אינו מאפשר לרשות לפעול למטרה החשובה שלשמה הוקמה.

     

    אחוזי החזרה אל בתי הסוהר בישראל מאיימים על כולנו. פשיעה חוזרת היא לא בעיה פרטנית של האסירים השבים והחוזרים אל הכלא, אלא היא בעיה חברתית קשה שמקורה בראש ובראשונה בבעיה תקציבית קשה שאינה מייחסת חשיבות מספיקה לתוכניות השיקום – בבית הסוהר ולאחר השחרור.

    מחקרים לימדו שאסירים שלקחו חלק בתוכניות שיקום בכלא ולאחר השחרור הצליחו להיטמע בחברה כאזרחים נורמטיביים ולא לחזור ולפשוע. אם נייחס לכך חשיבות עליונה נוכל לשפר את חיי כולנו, נוכל ליצור לעצמנו חברה בטוחה יותר וערכית יותר. במצב הנוכחי כיום האסירים המוחלשים ביותר, העניים ביותר, נפלטים אל השוליים, אינם זוכים כלל לשיקום מכל סוג שהוא ונתונים בסיכון גבוה ביותר לשוב אל בית הכלא. אסור לנו כחברה להשלים עם המצב הזה.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/7/13 00:11:
      תודה רבה
        20/6/13 22:51:
      מאמר חשוב

      ארכיון

      פרופיל

      עו"ד יערה רשף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין