לפני כמה שנים אבא שלי התקשר לחברת הסלולר שלו לשאול אותם למה מחייבים אותו עוד סכום מסויים בכל חודש על מוזיקה בהמתנה. זה לא בחוזה, הוא לא ביקש את זה, לא אוהב את זה ולא רוצה לשלם על זה. התשובה שלהם הייתה שצריך להתקשר ולבקש לבטל את זה. אז למה זה לא רשום בחוזה כחלק מהעסקה? הוא לא היה לוקח את זה אם הוא היה יודע שזה ככה. בגלל שנותנים את זה חודש מתנה אז שעשו את ההסכם לא חייבו על זה, אז למה לרשום את מה שלא מחייבים אותך עליו? בקיצור, חוץ מהחודש מתנה אתה תשלם על החודשיים האחרונים כי לא ביקשת לבטל את השרות וזאת בעיה שלך. מה שנקרא "שיטת מצליח".. היום אנחנו כבר אחרי מהפכה בתחום התקשורת ואין יותר את כל האותיות הקטנות ובאמת כל הכבוד לשר התקשורת לשעבר שהוביל את המהפכה.
אבל בעוד חברות הסלולר עשו לנו את התרגיל הזה בשיטת האותיות הקטנות המדינה עושה לנו אותו באותיות קידוש לבנה. לפי היוזמה של שרת הבריאות יעל גרמן, כל אדם ייחשב כמסכים לתרומת איברים באופן אוטומטי ומי שלא מסכים יוכל לבטל על ידי מילוי טופס. במילים אחרות, הגוף שלך שייך למדינה כל עוד לא ביקשת אותו חזרה.
לדבריה של גרמן "יש רבים בישראל שאינם חותמים כיום על כרטיס תורם איברים כי הם לא מוצאים זמן למלא את טופס הבקשה לכרטיס אדי ולשלוח אותו", אז כל אלה שמתעצלים למלא טופס לתרומה בטח יתעצלו למלות טופס לביטול התרומה וככה כבר לא יהיה מחסור בתורמי איברים... אז לא משנה אם אני בעד או נגד תרומת איברים, המדינה לוקחת מה ששיך לה.. טמטום |