כל הזמן חושב
האהבה כמו האש אינה יכולה להתקיים ללא תנועה מתמדת; והיא מתה למן הרגע הראשון שבו היא מפסיקה לקוות או לפחד.
בדרכי כשאני ניגש אל המקלדת, תהליך כתיבת הפוסט לא נעשית בצורה הזו - ראשית אני בוחר את הפונט הרצוי, אחר כך בוחר את הצבע ומיד לאחריו מתחיל - משפט הפתיחה בדרך כלל יושב במוחי מספר דקות, לאחריו איני יודע מה אכתוב.
הפעם זה אחרת, אתם קוראים אדום, מילותיי נכתבות בשחור, אתם קוראים מפוסק ומסודר, הטקסט אמורפי ומבולגן - אין פתיח, אני זורק אתכם לאמצע, עוויתי ופשעתי לאלוהי הכתיבה - אמשיך למרות שזה צורם לי, מוחי כמרקחה ואני חייב לפרוק.
את העיקר נעשה בזמנו, את הטפל נשאיר לזמן מאוחר יותר.
ומאז אותן התובנות אשר הסעירו את מוחי לפני שלוש דקות בלבד, חלפו להן מיליוני מחשבות במוחי, הופיעו ונעלמו כלעומת שבאו, מחשבותיי הופכות אורחות לרגע, תובנותיי מתפוגגות בחלל הריק. עסקתי בנושא האהבה, ראיתי תמונות עבר, עתיד. ההווה היה חסר, התמונה לא שלמה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אם יש עוד אהבה כנה?
כשאני שואל את השאלה הזו איני מדבר כאדם פגוע אשר אינו שם את מבטחו בליבה של אשה - השאלה נשאלת לגבי עצמי בלבד, עד כמה המילים כנות ואהבה באמת יכולות לדור האחת עם השניה? ניתן לומר אותן בנשימה אחת? האם זו לא עוד אשליה של המוח האנושי לנסות להנעים את זמני בעולם הזה? אין אגואיזם גדול מאהבה, אולי הבאת ילד לעולם עולה עליו במדרגה אחת, מעבר לזה אין לו תחרות.
רבים יבינו את אשר אני אומר, רבים וטובים ממני עסקו ודשו בנושא הזה יתר על המידה, אין בידיי בכדי לחדש לאחרים אלא לעצמי בלבד.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ אז מה התחדש אצלי? הרבה דברים אני חושב. נרד לרגע מבימת האנתרופולוגיה ה"נשגבת" ונחזור מטה - אל קרקע הראציונל, עד כמה שאפשר כמובן. ומי אני ומה אני אם לא חלק מאותם חיים אשר אני מרבה לנתח. האם אני לא מפספס את חיי במחשבות על העתיד? ומתי יהיה עתיד כאשר הקיום שלי מתקיים לו אך ורק בהווה ובעבר.
איש חכם אמר הרבה לפני בואי לעולם שהחיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנו מתכננים תכניות אחרות, אני אבוא ואחדש? אומר את אשר לא דובר בו? לא כרגע.
כשאני מתבונן בהווה איני רואה אדם חי, האמת שאיני רואה דבר, ומנגד הפוסט הזה. לא מכבר הגעתי למסקנות שהמחשבות חורגות מגדרן וראוי לצמצמן, ומה יום מיומיים?
ברגעים אלו אני רואה את הטוב אל מול הרע - אופטימיות ופסימיות משלבות ידיים ויוצרות חזית אחת, אכזבות העבר אל מול התקווה לעתיד - קדימה? טוב, אחורה? רע. על מה אתבונן? מי ייקח את הקרב? התקווה? או אולי זכרי זכרונותיי? האם הם ראויים לכבוד? לטעמי לא. עזרה ודאי שאני צריך - גם אני כמו שציינתי אותו האדם אשר אני מרבה לעסוק בו, גם אני זקוק לאשליות להיאחז בהן - בין אם ארצה בכך בין אם לאו, גם אני זקוק ליחס, אין טריויאלי מן הדברים האלו. כזה אני, ככל האדם - אני לא מכיר אדם שאינו אדם, לא פגשתי בכזה ואם הוא ישנו אז כנראה שהוא איננו.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------- לסיכומו של דבר - אני רוצה אהבה, אני צריך אהבה, הבדידות מוצתה, היא הייתה פה כשרציתי בה, אני לא רוצה בה יותר, ימיה ספורים. אז כן, גם אני נפגעתי מנשים, לא פעם, ובפעם אחרת פגעתי - כאדם כך היו חיי, וככזה מסתבר שאני גם שקרן כשאמרתי שאיני מדבר כאדם פגוע, תכונה ידועה ומצויה בכל אחד עד שאינה נראית בכלל, מסתתרת לה היטב בתוך תת המודע, מחליפה שמה ומתחפשת לאחרת, אך השקר יתגלה במועד כזה או אחר, או שלא. כולנו שקרנים. על חרדת הנטישה שלי דיברתי לא פעם, בחיבור בינה ובין הזכרונות - העתיד בהחלט הופך כהה מרגע לרגע, וההווה איתו יחד.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אני אדם בודד, חוויתי כארבע מערכות יחסים שמילאו את זמני בשנתיים האחרונות, תחושת הבדידות לא זנחה אותי. השאלות באות והולכות, סימני השאלה מרחפים מעל ראשי. מה יהיה עליי? ואולי זה מולד וגורלי נגזר לחיות בבדידות עד סוף? אני כל כך לא מאמין בזה, באמת שלא, אינכם מבינים עד כמה.
אינטואיציה, קארמה, מעגלים אנרגטיים, אלוהים - שכל אחד ייקח את מה שמדבר אליו, אין זה משנה לי את המסר, כולכם שווים בעיניי.
אני כאן בשביל לשנות, אני כאן בשביל להשתנות, אני אקום לתחייה. סיימתי בזמן עתיד, זה אומר לכם מי ניצח בקרב כמובן, איני רואה טעם בלהעביר את חיי במחשבות שווא ולמלא ראשי בהבלים. ומי אני אם לא מי שהייתי ומה שאהיה? אני בוחר להיות היום. אחרי הכל אני בחור ראציונלי, אבל ממש לא במקרה:-) לילה טוב.
ארקדי דוכין - אהבה
. |
