עטור דמות ומסכה

מאת יוסי מזרחי

לכאורה שתי תערוכות מקריות תחת קורת גג אחת. גם על ההזמנה לא היו שמות התערוכות. אני יודע שמדובר בשתי אמניות רציניות שכל אחת מהן השקיעה את כל כולה ושתיהן לא חסכו בחשיבה , ברגשות , בכאב ובמאמץ כדי להביא לעולם את הילוד שלהן . באופן טבעי כל אם רוצה לתת שם לרך שילדה ולכן תמהתי לעצמי האם יש סיבה לכך. פניתי לכל אחת מהן בנפרד והתברר לי שלכל אחד משני התינוקות יש שם גם יש . ולא רק זאת לכל אחד מהם יש אילן יוחסין מכובד שנבנה היטב במחשבה ובדמיון של אמו. שתי אלו הן האמניות יעל הולצמן ורותי מנדזיצקי הראשונה ציירת והאחרת פסלת. השתיים לא חשבו לרגע שיש נושא שיכול להיות מכנה משותף לתערוכותיהן כל אחת ראתה שיד הגורל היא ששילבה ביניהן כשלאחת יש תערוכה על הקירות ולשנייה החלל הוא מצעה. לכן הן לא חשבו לקרוא לתערוכה בשם וכך שוגרו ההזמנות לאירוע חסר שם.

לדעתי היה כאן שילוב מנצח של שתי חזיתות  בזירת הפולחן. אני מדגיש כאן שזוהי דעתי בלבד על פי התרשמותי הבלעדית ואני מניח שצופים אחרים יכולים לפרש זאת בצורה שונה לחלוטין. אני גם מניח ששתי האמניות עלולות לחלוק עלי ועל תפיסתי. לכן אשתדל לפרט ולהסביר .הפסלת רותי מנדזיצקי כתבה " צורת העבודה בה אני יוצרת הינה אסוציאטיבית כשנקודות המוצא הינם חפצים או אובייקטים המקיפים את סביבת העבודה  שלי ,או ניזונים מדמיוני. למעשה ,אני ממשיכה את הצורות המופיעות בטבע ע"י הקשר שבין המציאות לדמיון-הרחבה של הנושאים שבטבע."

כאן אזכיר שתרבויות פרימיטיביות עתיקות האמינו באנימיזם שעל פי ויקיפדיה " אנימיזם - מהמילה הלטינית anima שפירושה נפש או נשמה, מונח בתחום האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה המייחס נשמה לטבע בכלל כולל החי והדומם המרכיבים אותו. " כידוע – הלא נודע מפחיד יותר מהסכנות הגלויות לעין. אותן תרבויות חיפשו אמצעים להגן על עצמן בסכנות אלו ולכן המציאו את המסכות שיגנו עליהם ויפחידו כל זומם נגדם. רותי בעשייתה האמנותית יצרה את היש מהאין ו"האנישה" חפצים סתמיים לדמות ומסיכה. כך שיצרה את הסכנה הלא נודעת יחד עם ההגנה מפניה- דמות ומסיכה שהן חלק מהפולחן של אותן תרבויות. החרדה מול התקווה .

לעומתה נחשפת  אצל הציירת יעל הולצמן גישה יותר פסימית של געגועים וערגה לעבר "הכמעט מושלם" לעומת הווה חומרני ושטחי. למעשה עבודותיה משדרות מין פולחן של אבל וזיכרון מתמשך . ברוב העבודות ניתן גם לחוש את אפסותו של האדם מול עוצמתו של הגורל . יעל כתבה " מצרים, יוון, רומא, נצרות, אסלאם, יהדות. תרבויות משנות פנים משך ההיסטוריה ומשאירות מאחוריהן זיכרון. המוטיבים והסמלים המלווים משך התקופות משקפים ומייצגים את אותן תרבויות.התרבות של היום שטחית , רדודה (דולרים, יורו). אני חוזרת להיסטוריה מתאבלת על מה שהיה ואיננו עוד."

רוב המסרים שיעל רוצה להעביר בציוריה , מובעים בפרטים קטנים שניתן לראותם רק כשמביטים בבד מקרוב מאוד והם מובאים בתוך בד ציור גדול . זהו ניגוד שמאוד מייחד רבים מציוריה של יעל וממחיש היטב את אפסותו של האדם אל מול הגורל וסדרי העולם. דוגמה מצוינת נמצאת באחד הציורים שמכיל את שבעת המינים ורק מקרוב רואים שיש גם שדה המכיל את המין השמיני . שדה זה מכיל מגיני דוד רבים המסמלים קברי נופלים למען המולדת. על אף הפסימיות השלטת ברוב העבודות מבצבצים פתאום כמה ציורים שמביעים ערגה והשתוקקות .

מטרות הפולחן היא הרחקת הרוחות הרעות כדי שיהיה סוף טוב תוך התחושה שהנה עשינו את המוטל עלינו לכן אנו זכאים לטוב וליקר.

שתי התערוכות מוצגות כעת בגלריה העירונית בבית אמני הרצליה ברחוב בן גוריון 7 הרצליה. הכניסה חופשית הציבור מוזמן.

המבול ציירה יעל הולצמן               צילם יוסי מזרחי

ציירה יעל הולצמן                              צילם יוסי מזרחי

חיזור ימי פיסלה רותי מנדזיצקי                     צילם יוסי מזרחי

המלכה פיסלה רותי מנדזיצקי                  צילם יוסי מזרחי