נכנסנו לתחנת הדלק לתדלק.הלכתי להביא לנו שניים קפה.משחזרתי ראיתי כי יושבת בכסא האחורי אשה.זאת שושנה אמר לי אמיר .היא מבקשת טרמפ לתל אביב.

אמיר מעולם לא סירב לאשה שביקשה טרמפ.הנסיעה שלנו לאוניבירסיטה מדי ערב הייתה חוויה .בדרך חזרה היינו זוכים לפינוק בקפה הפאנקייק. הקופאי היה חברו של אמיר.כל ערב היינו מרביצים ארוחות .וקפה בהנחה גדולה על חשבון המקום.אמיר טען כי ההנחות לסטודנטים מגיעות בכל מקום.היינו מביאים החשבון מהמלצרית ונגשים לקופאי חברו של אמיר.הקופה רשמה סכום סמלי שלא כסה אפילו מחיר הסיגריות שהיינו מקבלים כמנה אחרונה.כך זה עבד.וזה נמשך עד שסיימנו את הלימודים.המקום החליף בעלים וצורה.מאז שסיימנו ללמוד אני לא יודע לאן עבר לעבוד חברו של אמיר.

סיגריות בחינם.אמיר כבד את האשה הטרימפיסטית בסיגרייה והחל אתה את השיחה.אמיר טען כל הזמן כי אנשים הנם סיפורים והוא מצדו אהב  לשמוע סיפורים.

שושנה אמרה כי  תרד מול הכניסה הראשונה לאוניבירסיטה. היא לא גרה שם אלא עובדת הסבירה לאמיר .

הסיכויי של שושנה לצאת מהעניין בתשובות מתחמקות לשאלות של אמיר היה קלוש ביותר.באמצע הדרך כבר התוודתה .היא עובדת בתל ברוך מול האוניבירסיטה .שושנה עובדת בזנות.נערת ליווי - רכך אמיר את המלה.לא ,זונה .זונה אמיתית ,צחקקה שושנה

שושנה צחקקה ואמיר פרץ מצדו בצחוק.שמח על המציאה.אני לא אמרתי לך שתל אביב זו המדינה של כולם.סטודנטים ,זונות ,פועלים ,צעק אמיר.מדינה של כולם

מאותו יום ,שושנה נסעה אתנו לת אביב .הלוך וחזור.בחזרתנו הייתה מצטרפת אלינו לחגיגות בפנקייק.אמיר ביקש ממנה בקשה אחת .להוריד את האודם הצעקני.ולהתלבש בצניעות

לא חלילה בזמן עבודתה .רק בחברתנו.

כל פעם שאמיר הלך לשלם בפנקיק שושנה בקשה להשתתף .אך אמיר תמיד סירב.ושושנה מעולם לא ידעה על הסוד של אמיר והקופאי.היא הייתה בטוחה בדבר אחד .אמיר זה אחיה שלא ילדה אמה.הגבר הנדיב ביותר בעולם.והגבר היחידי שלא דבר על זיונים בנוכחתה של זונה .......

לשושנה היה טעם טוב בלבוש.היא ידעה את המידות של אמיר.הביאה לו חולצות וסוודרים משגעים ביופים.אהבה להרעיף עליו מתנות .והוא לקח הכל בצחוק והיה צועק לה -אמא מספיק כבר

אמיר למד כלכלה.במסעים שלנו האלה בכביש החוף דבר הוא ושושנה עסקים.אמיר הסביר כי מעבודתה היא צריכה לחסוך הון לעסק קטן .שושנה אהבה את הרעיון.ושושנה אהבה את אמיר.הנה לכם אהבת איש לאשה ללא כל מחשבות על מין.תקראו לזה אחווה.תקראו לזה חברות משניהם לא תעלם האהבה.

אנחנו סיימנו את הלימודים.הלכנו לדרכינו ובמשך שנים אני ואמיר לא פגשנו את שושנה

אתמול עברתי ברחוב.אשה קראה לי .הסתכלתי ולא זיהיתי אותה .אשה עם שיער בלונדיני  מעיל פרווה ועקבים גבוהים  קוראת לי מרחוק ואני לא מזהה אותה .היא התקרבה וראיתי את הדמיון בינה לבין שושנה .אני טעיתי היא הסבירה שהיא שושנה בעצמה.הזמינה אותי לקפה ,סיפרה לי כי לפני מספר שנים פתחה חנות בגדים .העסק שגשג .לא שאלתי אותה  אם היא עדיין עובדת בזנות .היא שאלה על אמיר.ואני סיפרתי לה כי הוא נהרג בתאונת דרכים.צווחה הרעישה את המקום והיא פרצה בבכי .בכי עמוק כנה ומרגש .כאילו עכשיו מת אמיר.כאילו עכשיו שכלה אחיה .הבכי שלה לא נעצר ואני הרגשתי חום הדמעות שלי על פניי .המלצרית רצה לשושנה עם כוס מים ומטפחת .ואני דימיתי לעצמי שאני שומע  קולו המצחקק ומהדהד של אמיר .חברה די הכל יהיה בסדר