"אני מדברת אליך כאשה אל אשה"...

דרך הנייד 

יכולתי לשמוע את רעד קולה,

מהסס אך בטוח.

משבי הרוח

העבירו זרמים

שצימררו לי בגוף.

"מקווה שזה לא ישמע לך חצוף

וגם אם לא מכירה אותך כלל,

יודעת שזה חשוב.

לא רוצה שיהיה לך עצוב,

כדאי שתדעי - 

זה באמת וודאי".

לנתק את השיחה?

להקשיב לה נבוכה?

"מיד אחרי שנגע בך ברוך,

אחרי שנצמד אליך לילה ארוך,

הוא שב לחיקה.

מרפדת אותו בתשוקה

כי היא באמת שלו

ואת?

את ממש לא!

את יודעת,

הכל זה עניין של אמון,

ולא משנה אם עיתוי או זימון,

אלא רק האמת

ותוכלי לאמת

כל מה שאני אומרת.

בסופו של יום,

הרי תעשי

רק מה שאת בוחרת,

אז רציתי שתדעי,

קחי אויר,

תרגעי,

וזה לא שתחליטי עכשיו,

גם את בעצמך

לא היית מוכנה

להיות באותו המצב...

תבכי,

תצחקי,

עד שיעבור,

מימד הזמן יגן עליך,

שריון זוהר של אור

ותמשיכי קדימה

כשעמוק פנימה,

תרגישי שלמה

ובעיקר ראויה.

תביני,

הייתי חייבת

להיות איתך

גלויה.