בימים האחרונים, כמו גם בעבר, שוב מתפרסמות בתקשורת ידיעות באשר לנגיף הפוליו שנמצא בביוב במקומות שונים בארץ. בהדרגה מכניסים את הציבור לפניקה כדי שיתחסן. זה התחיל מידיעה שנמצאו נגיפים בדרום, זה ממשיך בכך שנמצאו במקומות נוספים, ומכאן התקשורת מוצפת בראיונות עם מומחים למינייהם שמספרים לציבור כמה המחלה מסוכנת ושמאד מומלץ לחסן את הילדים שלא חוסנו, ושאין מה לחשוש כי החיסון בטוח ויעיל. מזכירים לנו את מגיפת הפוליו שפגעה קשות בילדים רבים בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. גם במדינת ישראל נפגעו ילדים רבים שהפכו לנכים לכל ימי חייהם או נפטרו. ובהמשך לזאת, מרמים אותנו בכך שמדגישים את עצירת המגיפה כתוצאה מהחיסונים שניתנו בסוף שנות ה – 50. מאחר ואני מאד חשדן בנושא הזה (לאור ניסיון העבר), אני חש ששוב מנסים למכור חיסונים ובכך לקדם עסקים של גורמים אינטרסנטיים בתחום, ואלה בוודאי קשורים למימסד ופועלים איתו בשיתוף פעולה. הקשר בין יצרני ומשווקי התרופות לבין המימסד הרפואי הוא ידוע. ד"ר יוסף רזון ז"ל נהג לספר שלמעשה תעשיית התרופות שולטת במימסד הרפואי והפוליטי הודות לכספה, והיא גם זאת שמממנת את רוב המחקר הרפואי המקובל. מכאן ש"מחקרים" שנעשים ע"י התעשיה הזאת ומהלכים שהיא מבצעת במסגרת המערכת הרפואית, נועדו לקדם את מכירותיה ולא בהכרח לשפר את בריאות הציבור. יצחק בן אורי נהג לומר: "האינטרס של תעשיית התרופות להרוויח אינו תואם את אינטרס הציבור להיות בריא". איזה משפט חזק. בשנת 1988, כמו בימים אלה, נושא הפוליו עלה לכותרות. יצחק בן אורי הירצה אז בנושא, ואני, שמאד אהבתי להקשיב להרצאותיו המרתקות, נסעתי לביתו בנתניה, שם התקיימה ההרצאה, ולאחר מכן שוחחנו ארוכות בנושא. מקצת מדבריו אביא לקורא בשורות הבאות. גם בשנת 1988 נמצאו נגיפים במערכות הביוב. גם אז מישהו דאג להכניס את הציבור לפאניקה בנושא. יצחק בן אורי אמר לי אז: "בוודאי שישנם נגיפי פוליו בביוב, הרי מחסנים ילדים כל הזמן והחיסון הזה מגיע לאסלות שלהם, ומשם לביוב. המחלה לא מוגרה בשנות ה – 50 כתוצאה ממתן החיסונים. היא נעלמה עוד לפני שפותחו החיסונים, ולא רק בארץ. רק בסוף שנות ה -50, כאשר המחלה מוגרה, פותח החיסון והחל להינתן לכולם במדינת ישראל. במקומות שונים בעולם, כולל במדינות שכנות לנו, המחלה פרצה ונעלמה באותם זמנים פחות או יותר, ובחלק ממדינות אלה כלל לא ניתנו חיסונים. מכאן שהעלמות המחלה אינה קשורה למתן חיסונים. לא מספרים לנו שבתחילת שנות ה – 60 פרצה המחלה שנית, ודובר על למעלה מ – 1200 מקרים חדשים של מחלת הפוליו. (על כך אמר בן אורי שהם נגרמו בגלל החיסון). גם לאחר מכן היו מקרים רבים של ילדים שחלו במחלה בעקבות קבלת החיסון, אך משרד הבריאות אינו מפרסם זאת." זה מזכיר לי את שקראתי על הגברת מתן חיסונים נגד פוליו בהודו בשנת 2011. כתוצאה מכך חלו בפוליו למעלה מ – 47000 ילדים, שזה עליה של כ – 1200% ממה שהיה קודם לכן. בוודאי שמישהו דאג שזה לא יופיע בתקשורת העולמית, אבל בתקשורת המקומית לא הסתירו את העובדות. מכאן שיש לחשוד שהחיסון נגד הפוליו דווקא משמר את קיום המחלה בעולם, וכדי למגרה יש לחסל את הסיבות שגורמים להתפרצותה. קיים וויכוח באשר לצורך במתן חיסונים ובאשר ליעילותם. לא אעסוק בזאת במאמר הזה. אך בן אורי, בדרכו המיוחדת, ידע להמחיש לציבור את הבעייתיות שבגישה המעודדת מתן חיסונים. להלן ציטוטים מהרצאתו: "יעילות החיסונים לא הוכחה מעולם. כן הוכח שתינוקות ובוגרים שחוסנו נגד מחלה מסויימת כן לקו בה זמן קצר לאחר מכן (בגלל החיסון) או מאוחר יותר בגלל חוסר יעילותו... אין ספק שתעשיית התרופות היא זאת שמדרבנת את המימסד הרפואי להרבות בחיסונים, כולל כאלה שגם מזווית ראיה של הרפואה הקונבנציונאלית אינם נחוצים... אנשים לא יודעים ממה מייצרים את החיסון, אז אני אספר לכם. הוא מיוצר מרקמות של בעלי חיים, כמו סוסים, קופים ואחרים וממוגלה שנוצרת על פצעיהם כשהם חולים במחלות...חיסון המוזרק לדם הינו חלבון זר המסכן בריאות וחיים, והגוף מתאמץ לסלקו (לכן ישנן תופעות לוואי), ואם הוא מצליח אז הוא ניזוק מעט. אם נכשל, יגרם נזק ואפילו מוות. מה שמכונה "מוות בעריסה" הוא תוצאה ישירה של מתן חיסונים לתינוקות... אין איש בעולם שבאמת יודע מה יקרה לגוף בטווח ארוך כאשר מוזרקים לו חלבונים זרים. בטווח הקצר עוד אפשר למדוד את הנזק, שבמקרה הטוב הוא חום גבוה, פירכוסים, שלשול, הפרעות שינה וכד', ובמקרה הרע זה יהיה שיתוק ומוות". ואם הזכרתי את המוות בעריסה, "אגנוב" ציטוט מהאתר של ד"ר אריה אבני: "מות עריסה לא היה בנמצא ברשימת האבחנות העולמית. כל תינוק שהיה פעם בעריסה המשיך לגדול ועבר למיטת ילדים, אחר כך למיטת נוער. אף ילד לא מת בעריסה. זה פשוט לא טבעי. ב 1960 החלו להחדיר חיסונים המוניים, בהסברה מסיבית ועם לחץ אדיר מצד כל בעלי עניין, כולל הבהרה שהחיסונים הרבים מונעים המון מקרי מוות (שעד אז כמעט ולא היו). פעם הראשונה בהיסטוריה ``נדרשו`` התינוקות בארה``ב (ובנותיה) לקבל כמה מנות של DPT ושל פוליו וחצבת וחזרת ואדמת. זמן קצרצר אח``כ, ב 1969, כבר בישרה וקבעה הרשות הממונה כי נמצאה מחלה חדשה, תסמונת קטלנית חדשה, שמחסלת ילד כהרף עין, בטרם מצמצתם- Sudden infant death syndrome או בקיצור, כנהוג בעת החדשה, SIDS. התסמונת הוגדרה כמוות של תינוק שלאחר חיטוט בסיבות אפשריות, לא מצאו כל סיבה נראית לעין. פתחו את גופות העוללים המתים- ומצאו בצקת בריאה וקצת תאי דלקת בדרכי הנשימה. זה הכול. תנוק בריא שנפח נישמתו סתם כך, ללא סיבה בנתיחה אחר המוות. האבחנה החדשה החלה לטפס במָעָלות הָשְכיחוּת. עוד ועוד גופות קטנות עברו הטמנה באדמה, מחקרים נכתבו ולא גילו כלום ותוך 20 שנה מתחילת החדרת החיסונים המסיבית זכתה SIDS, בעזרת השם, לטפס למקום הראשון בתמותת התינוקות בגילאי חודש ועד שנה. מה שלא היה בנמצא ובידוע עד אז, מות העריסה, הפך לבון טון של הפתולוגים, הקברנים ובוני המצבות הקטנות. איש לא התעניין בגורל אמהות שקברו את פרי בטנן. שיעשו עוד אחד, למה לא, וישכחו מהעניין. שהרי לא מדובר פה בפצצה שלא התפוצצה שמחייבת בירור למה ומדוע. מה קרה לפצצה שלא השיגה מטרתה? אבל ילדון שמת? הרי ממילא יום אחד הוא ימות, לא?
המוות הזה מיותר לחלוטין". עד כאן דברי ד"ר אריה אבני. מספר ימים לאחר הרצאתו הנ"ל, בן אורי התקשר אלי וסיפר לי על כתבה מעיתון מסויים בה פורסם שמספר שבועות לפני שהחלו לייצר את הפאניקה בתקשורת (להזכירכם ב – 1988) מישהו רכש וייבא לארץ מאות אלפי מנות חיסון נגד פוליו... |