זיגמונד פרויד ואלאן גרינגוד נסעו ברכבת לג'נבה. הראשון הוזמן להרצות על תיאוריה חדשה שלו בעניין גילוייו בנושא ההיסטריה או התקפי פאניקה.

אלאן לא הודיע מראש לפרויד שגם הוא רוצה לנסוע. לא פעם ראשונה שהמאסטר הגדול מקדים אותו בתיאוריות חדשות.אז כל אחד ישב בתא אחר ופרויד אפילו לא הבחין באלאן כאשר עלה לרכבת.. היה זה יום חורפי של 1897.פרויד אהב לנסוע ברכבות. זה היה הזמן להירהורים על הדברים שכבר הספיק לעשות, ולא פחות אותם פלונטרים שהתקשה לפצח.

הוא השקיע רבות בנושא ההיסטריה בעיקר אצל נשים. הם עלו אליו לרגל לוינה כי שמעו ששחרר לא מעט בחורות מסיוטי פאניקה. באו מארצות שונות. מצרפת, מרוסיה מאנגליה, וכל אחת שידה היתה משגת את ההוצאות

פרויד כבר איש בן 40 עם כריזמה גדולה, ועם הרבה העזה למחשבה מקורית וחדישה.

הסיפורים שרוב הנשים היו מספרות שבילדותן הן עברו הטרדה מינית על ידי אנשים קרובים , אבא, דוד, או אח גדול. הסיפורים די חזרו על עצמם, ופרויד די מהר הסיק זאת מה יכולה להיות הסיבה להיסטריה בשנות העשרים לחייהן. מה גם שחלק הסיפורים שסיפרו לו התרחש -לדבריהן- בגיל 9-8 ויותר והיה סכוי סביר שהן מספרות משהו שזוכרות היטב.

אלאן, ידידו ומתחרהו שמע על שברי סיפורים מן הטיפולים שלו על מקרי היסטריה, ובעיקר התקנא בו שאחרי האנליזות של פרויד הם נרפאו או לפחות חזרו לתפקוד סביר.

דברו רבות בחוגי הרפואה בוינה על הצלחותיו של פרויד.

היו כאלה שרצו לטרפד את השגיו של האיש, והפיצו שמועות שיש מה שהוא לא הגיוני בתיאוריה של פרויד. אם ילדה בת 3 או 4 עברה התעללות מינית על ידי אביה, לשם דוגמה- איך היא תזכור בגיל 20 שקרה לה הדבר.

פרויד היה מודע לחלק מן השמועות ובינו לביו עצמו, הוא ניסה למצוא טיעונים להגנה על התיזה שלו. כך הוא קיווה שבכנס בג'נבה הוא יסביר לעמיתיו את ההיגיון שמאחורי התיאוריה. יתר על כן, הוא יאמר שהטכניקות שהוא אימץ באות דוקא לטפל באותן חרדות שנוצרו בעקבות ההטרדות המיניות בגיל צעיר מאוד ועל ידי אנשים קרובים לילדה הקטנה.

הרכבת המשיכה לדהור , אבל פרויד כבר לא עקב אחרי הנוף המתחלף, אלא כולו היה שקוע בהגנה על התיזה שלו, שהוא ראה בה פריצת דרך לטיפול במקרים קשים של פרעות פאניקה.

עוד הוא מחבר בין מקרה אחד למשנהו, פתאום בעצמו חש איזו התנגשות בין סיפוריהן של חלק מן המטופלות שהציגו גרסאות שונות לפעמים למה שהן קראו"הטרדה מינית של ילדותן" הוא ניסה בזמנו להתעלם מן הסתירות האלה , כי התיאוריה היתה כל כך יפה ומושלמת שכל הטלת ספק במרכיב זה או אחר יטיל ספק בקרב עמיתיו שגם ככה חיפשו אצלו "חורים" בתיאוריה.

במשא ומתן עם עצמו, פתאום הבזיק לו רעיון שחלק מן הבחורות הצעירות ספרו על פנטזיות שלהן על התעללות מינית מצד מבוגרים קרובים אליהן, ולאו דוקא על מה שהתרחש בפועל.

מזל שפרויד היה לבד בתא כי פרץ בצעקות שמחה" ככה זה !! ככה זה!!"

ומיד הוסיף בקול רם, ש"הגלוי החדש" לא גורע במאום מהתיאוריה שלו שהתעללות מינית אמיתית או מפונטזת בגיל הצעיר מאוד שבבוטא העת,  יגרום יותר מאוחר להיסטריה.

עכשיו חשב פרויד גם אם יירדם קצת לא יקרה דבר, אלא אפילו יגיע יותר רענן לכנס בג'נבה ויסביר לנוכחים על "הרחבת התיאוריה " שלו על ההיסטריה.

פתאום שומע דפיקות בדלת

אדוני הפרופסור , אתה לא היית צריך לרדת בג'נבה?

פרויד שואל חצי מנומנם להיכן הם הגיעו עכשו?

הכרטיסן - האיש ששאל וגם בישר לפרויד שכבר עברו את ג'נבה, אמר לו שהם דוהרים לכיוון איטליה.

פרויד חייך והוציא שטר ונתן לכרטיסן , אל תגיד לאף אחד שהכרטיס שלי כבר נגמר ואנא תודיעני כאשר מגיעים לאחת הערים השקטות ונחמדות של האיטליה. הכרטיסן לקח את השטר והבטיח שיודיע לפרופסור בזמן.

כאשר הכרטיסן יצא מן התא, חיוך רחב כיסה את פניו של פרויד.

בטח אלאן ירד בזמן כדי לא לפספס את הכנס בג'נבה.

באיטליה יוכל לשבת בשקט ולהרהר למה הבחורות נזקקו לפנטזיות אלה מן הילדות. אולי יהיה לו נושא לכנס אחר.

זכויות שמורות צבי הרטמן