| "את לא מאמינה מה קרה, הזמנתי לנו כבר מקום לארוחת ערב ואז התקשרו אלי מהיחידה. צוו שמונה. אני אורז וזז.""אוי לא! איזה עיתוי!" עניתי לו. "אני יודע חיכיתי כל היום לפגוש אותך".לא האמנתי למשמע אזני. הוא הזמין מקום לארוחת ערב? מעניין איפה, זו בטח המלחמה. גברים בתל אביב לא מתנהגים ככה ובטח שלא מודים בזה שחשבו עלי כל היום. אני חייבת לנצל את המומנטום: "רוצה שאסיע אותך לתחנת רכבת או משהו?" אמרתי ענוגות כשתמונות מתוך קזבלנקה רצות לי בראש שחור לבן. כל כך רציתי להשתתף במאמץ המלחמתי. נזכרתי בדברי בוגרט לברגמן: "לעולם לא אשכח את פריז. הגרמנים לבשו אפור את לבשת כחול"."לא, חבל שתצאי מהבית, אל תדאגי בטח ישחררו אותי תוך יום יומיים, אני אהיה בקשר, ביי". איזה בעסה. דווקא כשאני פוגשת גבר מושלם בשבילי שמחובר לצד הנשי שלו ופנוי לקשר משמעותי, קוראים לו לקרב. גיל ניסה לנחם אותי בכך שדווקא השהייה בשדות הקטל תחזק לו את הגבריות ותהדק את הקשר, אבל אני מיאנתי להתנחם ושקעתי בחבילת בן אנד ג'ריס מול נחמן שי ואיתי אנגל.למחרת היה צלצול ראשון מהחזית: "הכל בסדר, אנחנו ליד הגדר מחכים להיכנס, אל תדאגי בכלל, אנחנו סתם בהמתנה פה. מתים משעמום. מה איתך? איך בתל אביב?" הרגשתי כמו חברה של חייל. חזרתי לגיל 18. בתל אביב כמו בתל אביב, רמת ההורמונים עלתה ככל שהקרבות התקדמו ומספר ההצעות לדייטים שקיבלתי היה רב מכפי שיכולתי לנהל במיטב כישורי המולטיטסקינג המשופרים שלי. אבל אני התרכזתי בפנטזיה שלי שנבנתה והלכה: רם. כל יום שחלף הגביר את עצמת הפנטזיה, והגעגוע. חלבתי מגיל כל פרט על חייו הסודיים של רם והוא סיפר לי כל מה שידע. הוא יתום מהורים, יש לו אחות אחת שחיה בארצות הברית. הוא מאוד מצליח בעבודה שלו, ומאוד קרוב לבוס שלו, שהוא איש סודו. גיל לא מכיר אותו זמן רב כי הוא רק נכנס לעבוד במשרד הזה לפני חודשיים אבל רם נחשב שם לכוכב עולה. לגבי נשים הוא לא יודע הרבה, אבל הוא ידוע כרווק וחובב חיים טובים. זה כל מה שהעלה בחכתו. זה לא הרבה אבל זה מה שיספק אותי בימים הקרובים יחד עם כמה אס אם אסים וטלפונים מהחזית. בשבת הראשונה שלאחר הגיוס צלצל אלי רם: "מיכלי, ממש לא נעים לי אבל אני צריך כמה דברים מהבית ואין לי ממי לבקש. תוכלי לארגן לי קצת גרביים טי שירטים לבנים ותחתונים? נשארתי בלי כלום. יש מפתח של הדירה במשרד אצל הבוס שלי."איזו הזדמנות פז נקרתה לפני. גם לפגוש את הפטרון והבוס איש סודו, שממש לא חייב לדעת שכל ההיכרות בינינו היא בת מספר שעות, וגם אפשרות מוכרת לחדירה חוקית למרחב הפרטי שלו. הוא פשוט לא מבין איזו טעות של טירונים הוא עשה. לפגישה עם הבוס התלבשתי במיטב בגדי כדי לשדר רצינות ואמינות קלאסית כאילו אני מגיעה לראיון עבודה. הוא באמת ניצל את ההזדמנות לשאול אותי על מהות יחסי עם רם שאותם ערפלתי בכוונה. נתתי לו את התחושה כאילו רם ואני יחד בקשר רציני ביותר, שאחרת מדוע הוא ביקש דווקא ממני לשלוח לו את הדברים למילואים? ויצאתי בתחושה שרכשתי את חיבתו ובהבטחה שלי שאיך שהמלחמה מסתיימת אנחנו נפגשים ברביעייה: "את מבינה, מיכל, אבא של רם ואני גדלנו יחד, ולפני שהוא נפטר הבטחתי לו שרם יהיה בשבילי כמו בן, לכן אנחנו למעשה המשפחה המאמצת שלו כאן". נפלא! לא יכולתי לצפות ליותר. לאחר שהרשמתי את הבוס הגעתי לדירה במטרה ללמוד ככל היותר על בעליה בלי להשאיר עקיבות. הדירה החביבה גילתה לי רבות על רם שלי, וכשישבתי בה עם כוס אספרסו קצר שהכנתי לעצמי סקרתי במהירות מספר אלבומי תמונות, מה תלוי על הקירות, מה יש במגירות הבגדים, אילו חמרי טואלטיקה יש בחדר האמבטיה ושאר בדיקות בסיסיות הנמצאות בשגרת הפק"ל של כל רווקה מצויה. מאחר והיה לי ניסיון רב כל הבדיקה כולה יחד עם אריזת הפריטים המבוקשים, השקיית העציצים ושטיפת הכלים בכיור לקחה לי לא יותר משעה. אבל משהו באווירה משך אותי להישאר. החלטתי להיכנס למטבח ולהכין ארוחת ערב כאילו רם עומד להגיע בכל רגע מהצבא. הדלקתי נרות ודמיינתי שאני והוא יושבים על הדלפק במטבח וחולקים ארוחת ערב פשוטה של יום יום עם שיחת ערב נעימה. ככל שהארכתי לשבת שם כך נעשו חיינו המשותפים מוחשיים יותר, ומאחר ובארוחה שתיתי בלי להתכוון את בקבוק היין שהכנתי לשנינו, נכנסתי לנוח קצת בין הסדינים שעדיין נשאו את הריח של אהובי שבקרב בעודי לובשת טי שירט שלו. התעוררתי בבוקר בבהלה מסוימת אבל ישר הבנתי שבעצם אני בבית וללא היסוס פתחתי כהרגלי את חדשות הבוקר בטלוויזיה: "היתקלויות חמורות של כוחותינו עם חיזבאללה, יש נפגעים לכוחותינו, אזעקות ביישובי אצבע הגליל נהרייה וחיפה, יותר ממאתיים נפילות...." מתי כל זה ייגמר כבר?!. |
לירוןקורל
בתגובה על ירח דבש בקוסטה ריקה
y2work
בתגובה על קרואסון אחרון ופרידה
ייטי
בתגובה על
אבנר רג
בתגובה על SKI
צילום בזמן אמת
בתגובה על
ron-coaching
בתגובה על
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רייצ'
הצצתי ונפגעתי
נ ה ד ר
ממש לקנא -גם ברם.
מקווה שההמשך טוב לפחות כמו.....
נתראה.
רן.
יפה , מחכה להמשך
ירוק
תודה, יגגיע בקרוב, מבטיחה!
ממש לא, בעת החופשה נכתב סיפור חדש שבקרוב אעלה אותו
תודה!
לא מבין עוד באם הסיפור הוליד את החופשה או להיפך.
בכל אופן, נקרא שוטף. מחכה לפרק הבא.
לרונית
תודה חברה!
המשך (מפתיע) יבוא בקרוב...
רייץ'
על תאילנד אין מילים..אבל יש תמונות
בקרוב
ואווו איזה יופי של כתיבה
גמעתי אותך
רונית