כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    האמן והבורגנית - פרק ראשון

    10 תגובות   יום שישי , 21/6/13, 10:33

    ''


    "החלום" מתי גרינברג, פסל ברונזה, 1986-7, אוסף פרטי, לונדון

    21.6.2013



    האמן והבורגנית - פרק ראשון
    קטעים מיומני

     

    כאשר נפגשנו גרתי בבית רחב ידיים ברעננה, מעוז הבורגנות, העיר בעלת תוחלת החיים הגבוהה ביותר בארץ. דירתך שָכְנה בבת ים, עיר מקלט של גלי מהגרים שהגיעו ארצה לדשדש קרוב לליבה הפועם של העיר הגדולה תל-אביב, מחוז התקווה הישראלית. כשביקרתי אצלך לראשונה טיפסנו בחדר המדרגות, אשר ידע ימים יפים יותר, נעצת את המפתח בחור מנעול, הסתובבת אלי ואמרת "את יודעת שאת נכנסת לדירה של רווק." הנהנתי בראשי. הדלת נפתחה. עיני התעגלו בתדהמה, באור העמום נגלו יצירות אמנות נהדרות מצטופפות, נשענות אחת אל רעותה, מציצות אחת מאחורי חברתה, מגובבות, נסתרות בערמות, כאוס מוחלט. פסלים, ציורים, ספרים וחפצים רבי יופי הביטו בי מכל עבר משתאים אף הם לגברת המהודרת שנכנסה למעונו של "נזיר האמנות." ואבק. המון אבק, פטינה של אבק אפרפר. "הרווק עם האבק" הפטרתי לעברך. ונשארתי. לדירתך הקטנה קראנו "הצימר שלנו בבת-ים." לימים, בתהפוכות החיים, הפכה דירתך הצנועה למשכן הקבע של שנינו.

    "דְרַנְגוּלִיָה" כינתה בֶּלָה, אימך, את האוסף העצום של חפצים חסרי שימוש שליקטת כל חייך. לא הסכמת להכניס מנקה לביתך. חששת שמא פריטי הדרנגוליה ינזקו מידיה של עוזרת שאינה מבינה אמנות, או גרוע מכך – יעלמו במקרה של מישהי שדווקא כן מבינה אמנות.  לגלגתי בחיבה על אוצרות הרוזן "מָטֵיאוֹ מוֹנְטֶוֶורְדִי" כפי שמכנים אותך האיטלקים, והבורגנית הנמרצת שבי הפשילה שרוולים כדי לנקות ולסדר. חרדה עצומה אחזה בך, האספן הכפייתי, שאינו מוכן לוותר אף לא על גרגיר אבק אחד, יצא לאור במלןא עוצמתו הבלתי מתפשרת. הבלתי צפוי החל להתרחש.

    אתה מתכופף לרצפה, מרים משהו, מגלגל אותו בין אצבעותיך ומתבונן בו בריכוז. אני מתקרבת. אתה מחזיק בורג. בורג פשוט.
    - מתי, זה בורג, בורג פשוט. ראית אלפים כאלו בחייך, אני אומרת.
    - את לא מבינה, אתה עונה.
    - מה יש כאן להבין? אני שואלת
    - הספירלה, הספירלה החכמה הזאת שהמציא ארכימדס. העבודה שהושקעה בעשיית הבורג הזה. מישהו חשב, תכנן, עיצב, רכש חומר גלם, הייצור – המאמץ. את לא חושבת על כל זה.
    זה נכון. לא חשבתי על כך.
    - זרקתְ את כל העוגיות שהיו בצנצנת? אתה שואל.
    - כן, אני עונה, הן עמדו שם מספר חודשים ולא נגעתָ בהן.
    - אז מה? אתה עונה, אלו היו "עוגיות וינטג''".
    שנינו צוחקים, אבל כל אחד מאתנו מודאג, מאותה סיבה. אתה חושש מיָדִי הקלה להיפרד מחפצים בלתי נחוצים, ואני מבוהלת מהאגרנות שלך, שרואה את המאמץ שהושקע ביצירת סיכת ראש מוטלת בדשא, ואת הפוטנציאל של כלוב ציפורים שנזרק על ידי בעליו של התוכי המת, ואת העלבון של כרכי האנציקלופדיה העברית שהושלכו לרחוב בזקנתם, ומלקט את כל אלה לביתנו להעמידם בשורה אחת עם יצירות האמנות
    המשך יבוא.....

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/9/13 11:55:
      אוי תודה נעמי:) כמה בקלות אני מתחברת לכל בורג וכל מילה בפוסט הנפלא שלך...אספנות והתבוננות זה כרוניקה שלא יודעת גבולות ואת מבחינתו משיגת גבול:)))) נהדרת הכתיבה! נהניתי
        12/7/13 23:04:
      אלך אחריכם... נראה לאן נגיע.
        24/6/13 18:50:

      אותה מילה.

      כל אחד רואה אותה מהצד שלו. ו//או שלה.

      כתבת נפלא!

      והעציץ. חרציה. נכון. הוא לא עציץ. הריש מיותרת בכלל. ועדיין יותר מ-נפלא!

        22/6/13 20:52:

      צטט: OCN 2013-06-22 19:53:19

      איכס מזכיר לי הומלס לפחות היה מתרחץ? :) אהבתי מאד את הפוסט מחכה להמשך

      מתרחץ מתרחץ, מכבס, מנקה - רק מהאבק לא אכפת לו, או שכן אכפת לו אבל בכיוון המנוגד למצופה

       

        22/6/13 19:53:
      איכס מזכיר לי הומלס לפחות היה מתרחץ? :) אהבתי מאד את הפוסט מחכה להמשך
        22/6/13 13:24:
      מרתק ומקורי. מחכה למשך
        22/6/13 10:57:

      צטט: אטיוד5 2013-06-22 10:47:20

      בשבוע שעבר היתה כתבה על אספן די כפייתי במעריב. זה היה במוסף ערב שבת ושם האיש בְּנו כָּלֵב.

      אבדוק, השאלה מה אומרת על כך הגברת בֶּנָה כָּלֶבָה

       

        22/6/13 10:47:
      בשבוע שעבר היתה כתבה על אספן די כפייתי במעריב. זה היה במוסף ערב שבת ושם האיש בְּנו כָּלֵב.
        22/6/13 09:42:

      צטט: פרח יפה 2013-06-22 09:28:37

      כשיש אהבה הכל מתקבל בהבנה ובחיבה

       

      צפי להמשך, לא "הכל" מתקבל בהבנה ובחיבה.

        22/6/13 09:28:
      כשיש אהבה הכל מתקבל בהבנה ובחיבה