כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יורקת

    ארכיון

    פולניזם

    4 תגובות   יום שבת, 22/6/13, 11:47

    שני אנשים הצליחו להגחיך בצורה מושלמת ומלאת הומור עצמי ומשפחתי את הפולניזם: יאיר גרבוז בספרו המצוין "תמיד פולני" ומרים קוץ בטור ישן נושן מבית "10 משפטים שאנשים אומרים".

     

    וזהו.

     

    פולניזם, ויסלחו לי כל מכריי ומוקיריי בני התפוצה, הינה מחלה כרונית שמשבשת את תפקוד בלוטת יחסי האנוש החיונית לקיומנו. משפחות וחברויות נמחקות תחת הסימפטומים הקשים שלה.

     

    בבסיס ההפרעה הכרונית הזו, יכולת נעלבות מפותחת במיוחד. "אפילו כוס מים לא הציעו לי", "לשבת לבד בחושך" והמוטו הפולני "אם אתה לא סובל משמע אתה לא קיים", מיטיבים לתאר את הסימפטום. החולה מרגיש "בלתי נראה וחסר משמעות", ותחת ההפרעה מפתח זהות קורבנית, שתוצרה נעלבות קיומית.

     

    החוויה הקורבנית המדוברת לוחצת חזק על דפוסים תרבותיים שמקורם בשורשים, במולדת האם של הנשאים. שנים של הדחקה רגשית, מובנת ולגיטימית ככל שתהיה, הן ברמת התפקוד האישי והן ביחסים עם קרובים ואהובים מעצימים שתיקות ומונעים יצירת שסתום פריקת לחץ נורמטיבי.

     

    בהעדר שכזה, הפולני המצוי צובר בבטן. כדורי נעלבות שסותמים עוד יותר את היכולת לנהל תקשורת רגשית תקינה ותומכת יחסי אנוש. הסתימה הזו, שמשבשת את פעילות הבלוטה בסופו של דבר יכולה לגרום למוות. מוות של יחסים.

     

    סבא שלי, שהיה האיש הקרוב אלי מאז מעולם, אמר לי פעם שאני מאד מזכירה את אחותו, נחמה, שהיתה מרדנית ופורצת מסגרות בדרכה שלה, ביחס לתקופה בה חיה. זה מחמיא לי. אני מאמינה שאנשים שמוכנים להסתכל למציאות חייהם בלבן של העיניים ולבחור לעשות דברים אחרת, מתוך הבנה ומודעות עצמית, יוכלו לחיות טוב יותר.

     

    אני בוחרת להקיא מחיי דפוסי פולניזם, וגם אני, כמו הניצולים האחרים מהשואה וניצוליה, עושה את זה כדי לשרוד.

    אני כותבת את עצמי לדעת קבל עם ועולם, נחשפת, מדממת, מכבסת לא פעם כביסה מלוכלכת בכיכר העיר זה משחרר. אני משתדלת לא לצבור בבטן ולא לאפשר לקומקומים להפוך לדודי ענק מבעבעים. תקשורת יזומה ותיאום ציפיות הם דרך נפלאה למזעור הסימפטומים.

     

    זה קצת כמו לעבור לאכול רק אורגני, אבל רגשית.

     

    אני לא יודעת איפה אני נמצאת על סקאלת ההחלמה. יש מצב שאני בטוחה שאני מתקדמת הרבה יותר ממה שאני באמת, ואולי אני רק מספרת לעצמי סיפור כדי לא להתייאש. כך או כך, אני מנסה. על אמת.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/13 08:29:
      אני כן. מנסה למזער נזקים.
        22/9/13 01:33:
      אי אפשר להיפטר מה"פולניות" ואחד הסימפטומים הקשים הוא ההכחשה , כלומר אני לא,
        23/6/13 09:19:

      ככה זה אצלנו בפולניה....סתם.
      הידעת?
      כל הנשים ,מכל העדות,  הופכות לפולניות אחרי החתונה. 

      בארצות הברית נכתבו ספרים על  איך להיות האימא הפולניה...:) 

        22/6/13 22:26:

      זה מנגנון בריא מאד מה שתיארת וגם אני מנסה לנהוג כך. ושותף מלא לאמונה שלך..