כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      29/6/13 07:48:
    הקיפאון המדיני קיים כי הוא נוח לשני הצדדים. לנו זה נוח כי זה מקבעאת הסטוס קוו ולהם זה נוח כדי לטפח את תדמית הקורבן הנצחי. לדעתי אין שום קשר למסיבה זו או אחרת של פרס או של אדם אחר.
      24/6/13 20:15:
    מסיבת הטפיחה העצמית של איש השלום פרס כל כך מזיקה לאותו שלום שהוא רוצה לקדם.- היטבת לומר, אני ממש מסכימה . תודה לך
      24/6/13 08:39:

    לא מסכים. בעייני יש הבדל מהותי בין ביקורת על מעשה מסוים (או אפילו על תפיסת עולם) מאשר להפוך אדם (לא משנה מי) למטרה. יש מנטרה ששווה תמיד לחזור אליה על החשיבות לדעתו של האחר גם אם היא לא לרוחנו. אפשר להוסיף לה על שמירה מינימלית על כבודו של אדם (למרות שהחגיגות הללו הוציאו למילה כבוד שם גנאי) גם אם הוא נבחר ציבור וגם עם מדיניותו לא לרוחנו. 

     

    אם כל הכבוד לחגיגות המגלומניות הללו (שבהחלט ראויות לגינוי), הדבר היותר חשוב מבחינתי הוא האופן שבו מנהיגנו מתייחסים לתהליך השלום, במקרה הרע ככלי יחצנות, ובמקרה הגרוע ככלי טקטי נוסף במלחמה בפלסטינים כאשר המטרה היא לא לפתור את הבעיה אלא להוכיח שהפלסטינים הם הבעיה. (יש מספר רב של עיתונאים וגם דעת קהל שלמה שהוציאו מסקנה - ברגע שמנהיג פלסטיני לא מסכים להצעותינו הנדיבות משמע הוא מתנגד לשלום). לטעמי הלך המחשבה הזה הרסני הרבה יותר ממופע הראווה של פרס (שגם הוא כאמור בעיה בפני עצמה).

     

    לגבי הטענות הפרטניות - יכול להיות שלפני 20 שנה עדיין לא נפל לפרס האסימון על המדינה הפלסטינית. אפשר לומר שיש כאן יכולת ראייה מאוד מאוחרת של תהליכים. מצד שני הוא הקדים את רוב נבחרי הציבור כמעט בעשור בראייה הזו (ובטח את רוב הציבור). כל מקרה אני לא כל כך בטוח שבזמנו הרעיון של קונפדרציה ירדנית היה גרוע, ואילולא יצחק שמיר היה מבטל את הסכם לונדון עם המלך חוסיין יכול להיות שהיינו חיים במציאות אחרת לגמרי. 

     

    לגבי הטענות על חוק ההסדרים ועל תהליכי הקפיטליזציה ב-85... כאן אני די חלוק אליך. לבעלי הזיכרון הקצר - 8 השנים מ-77 עד 85 נקראים בעגה הכלכלית ה"עשור האבוד". בשל תהליכי קפיטליזציה לא מבוקרים שנעשו באותם שונים האינפלציה עלתה למעל 400 אחוז, לא רק זאת אלו רצף השנים היחיד בתולדות המדינה שהמשק רשם גידול שלילי, לא רק זאת בועה בורסאית התפוצצה ב-85 והטילה צל כבד על המשק הישראלי (למעשה מרבית הבנקים קרסו), לא רק זאת המעסיקים הכבדים במשק (כמו כור) עמדו בפני פשיטת רגל, לא רק זאת - הממשלה החליטה לצאת במשא בזבוזים (בזכות שר האוצר יורם ארידור) והשאירה את קופת המדינה ריקה. על הרקע הזה מה שנעשה בתחום הכלכלי ב-85 הוא בגדר נס. למיטב ידיעתי המהלכים שנעשו היו קיצוניים כאילו דובר במדינה קומוניסטית. מלבד עסקאות החבילה (בהם ההסתדרות הייתה שותפה כפי שלא שותפה 8 שנים), המדינה הטילה חוק דרקוני שמי שמעלה מחירים ייקנס, ופקחים הלכו ורשמו דוחות למעלי מחירים (אולי האנטיטזה הכי מובהקת לשוק חופשי), יתר על כן במקום לתת לבנקים הקורסים לפשוט רגל המדינה הלאימה!!! את הבנקים - ולקחה על עצמה את החובות שלהם. וזו רק תחילתה של רשימה. לי באופן אישי יש בעיה עם תפיסת עולם שמאמצת מפתח אחד לכל פתרון (יהיה זה גישה סוציאליסטית\ קומוניסטית\ קפיטליסטית וכו). אבל אם מישהו רוצה הוכחה ניצחת לבעייתיות של הקפיטליזם, ולחשיבות של דריסת הרגל של המדינה בשוק - המשבר שאתה מדבר עליו הוא הוכחה מצוינת.

     

     

    צטט: Mosheshy 2013-06-23 16:29:59

    כמה הערות על שימון פרס.זה שחגגו לו קדם יום הולדת ראוותני לא מזמן. (דרך אגב, חגיגת ימי הולדת היא מנהג מגונה ביותר ביהדות. הראשון המוזכר בכתובים שחגג את יום הולדתו היה פרעה הרשע.ככתוב:” וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה ,וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו “…מתאים לו לשימון להדמות לפרעה ) שימון, אשר הכריז ב-‏1975: “ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון לא נעשית על חשבון הערבים.מבצע ההתנחלות ביהודה ושומרון הוא מבצע גאולת אדמת טרשים’’.
    שימון פרס ,שאמר למשה קצב ב 17 בנובמבר 1993 :"אתה חירש? אני אומר לך: לא תקום מדינה פלסטינית.” שימון פרס ,זה מיום ההולדת, שאמר בראיון על הסכם “עזה ויריחו תחילה” את הדברים האלה: “"ההסכם הזה הוא הסכם על עזה ועל יריחו. באשר למה שיהיה להבא, אני מתנגד למדינה פלסטינית נפרדת. אני בעד קונפדרציה ירדנית־פלסטינית. אמרתי את זה אלף פעמים, ולא שיניתי את דעתי."
    אזזז,גם אני לא שיניתי את דעתי על שימון פרס. הנה ציטוט ממה שכתבתי עליו בקפה ביום ה 19/12/09


    הנה חלק מהתגובה שנכתבה ביום ה 19/12/09.

    שימון הוא אחד מאדריכלי הקלקלה הניאו-ליברלית שהושתתה כאן בעשורים האחרונים.שימון הוא אחד הארכיטקטים של חוק ההסדרים הידוע לשימצה.

     

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=5189418

     

     של השתתת ה

     Washington Consensus


    http://www.cid.harvard.edu/cidtrade/issues/washington.html 


     

    שימון הוא שרלטן עם יחסי ציבור מצויינים.הוא יכול להיות זה שגם דחף לביסוס הקלקלה הניאו-ליברלית ,גם לצעוק קפיטליזם חזירי,וגם להיות בו זמנית סגן נשיא האינטרנציונאל הסוציאליסטי העולמי.שימון הוא האיש לכל דבר ולכל זמן.ננוטכנולוגיה?הוא האיש.מכונית חשמלית? הוא האיש.יוטיוב ? פרס שם.השר לפיתוח הנגב והגליל? הנה הוא כבר מפתח את שני האיזורים הללו ע"י הודעה לתקשורת שמשרדו ישקיע 17 מליארד שקל ( וירטואלים. ) אנשי הפרסום שלו משווקים את שימון כאנרג'ייזר שידו בכל.

     

    סוף ציטוט.

      24/6/13 08:33:
    למי שרוצה לראות נכון את המפה - החגיגה לשמעון פרס הראתה קודם כל אטת אפסותו של נתניהו. אבל באופן פראדוכסלי היא היוותה את האות להתנפלות חסרת רחמים עליו מצד כל אלה שלא יכלו להתגונן על גילויי הבזבזבנות האישית והמשפחתית של נתניהו על חשבון המדינה...
      23/6/13 16:29:

    כמה הערות על שימון פרס.זה שחגגו לו קדם יום הולדת ראוותני לא מזמן. (דרך אגב, חגיגת ימי הולדת היא מנהג מגונה ביותר ביהדות. הראשון המוזכר בכתובים שחגג את יום הולדתו היה פרעה הרשע.ככתוב:” וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה ,וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו “…מתאים לו לשימון להדמות לפרעה ) שימון, אשר הכריז ב-‏1975: “ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון לא נעשית על חשבון הערבים.מבצע ההתנחלות ביהודה ושומרון הוא מבצע גאולת אדמת טרשים’’.
    שימון פרס ,שאמר למשה קצב ב 17 בנובמבר 1993 :"אתה חירש? אני אומר לך: לא תקום מדינה פלסטינית.” שימון פרס ,זה מיום ההולדת, שאמר בראיון על הסכם “עזה ויריחו תחילה” את הדברים האלה: “"ההסכם הזה הוא הסכם על עזה ועל יריחו. באשר למה שיהיה להבא, אני מתנגד למדינה פלסטינית נפרדת. אני בעד קונפדרציה ירדנית־פלסטינית. אמרתי את זה אלף פעמים, ולא שיניתי את דעתי."
    אזזז,גם אני לא שיניתי את דעתי על שימון פרס. הנה ציטוט ממה שכתבתי עליו בקפה ביום ה 19/12/09


    הנה חלק מהתגובה שנכתבה ביום ה 19/12/09.

    שימון הוא אחד מאדריכלי הקלקלה הניאו-ליברלית שהושתתה כאן בעשורים האחרונים.שימון הוא אחד הארכיטקטים של חוק ההסדרים הידוע לשימצה.

     

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=5189418

     

     של השתתת ה

     Washington Consensus


    http://www.cid.harvard.edu/cidtrade/issues/washington.html 


     

    שימון הוא שרלטן עם יחסי ציבור מצויינים.הוא יכול להיות זה שגם דחף לביסוס הקלקלה הניאו-ליברלית ,גם לצעוק קפיטליזם חזירי,וגם להיות בו זמנית סגן נשיא האינטרנציונאל הסוציאליסטי העולמי.שימון הוא האיש לכל דבר ולכל זמן.ננוטכנולוגיה?הוא האיש.מכונית חשמלית? הוא האיש.יוטיוב ? פרס שם.השר לפיתוח הנגב והגליל? הנה הוא כבר מפתח את שני האיזורים הללו ע"י הודעה לתקשורת שמשרדו ישקיע 17 מליארד שקל ( וירטואלים. ) אנשי הפרסום שלו משווקים את שימון כאנרג'ייזר שידו בכל.

     

    סוף ציטוט.

    הקשר בין חגיגות הנשיא לקיפאון המדיני

    5 תגובות   יום ראשון, 23/6/13, 06:45

    האנומליה של פרס

    מעבר לרתיעה מהמגלומניה והרהבתנות, יש למסיבת יום ההולדת של פרס גם פן חיובי. אחרי הכל מנהיג של איזו מדינה בעולם יכול לאסוף ליום הולדתו מפגן כל כך מרשים של מנהיגים מהעולם החופשי. מנהיג של איזו מדינה יכול לקבל ברכה מצולמת גם של נשיא ארצות הברית וגם של נשיא רוסיה? וכפי שהעיד פרס בעצמו, החיבה הזו חורגת מן האיש פרס עצמו ומשליכה גם על מדינתנו.

     

    ובעצם מה בדיוק פרס עשה שזיכה אותו בחיבה עולמית כל כך גדולה. נכון שבתולדות מדינתנו יש לו לא מעט קרדיטים כמו רכש הנשק במלחמת העצמאות, הברית עם צרפת בעשורים הראשונים למדינתו, תע"ש, הקמ"ג, עצירת האינפלציה וזו רק התחלתה של רשימה. אך עם כל הכבוד למעשיו בזירה המקומית – מה שנתן לפרס את ההילה הבין לאומית שלו הם הניסיונות שלו לקדם את תהליך השלום במזרח התיכון ובמיוחד בשל הסכם אוסלו עליו קיבל פרס נובל משותף עם רבין וערפאת (אותו הסכם שבגינו הוא נחשב בארצנו כדמות שנויה במחלוקת). לכן פרס מייצג בצורה כל כך משכנעת את הדימוי שעל פיו אנחנו רוצים להיתפס בעולם. אופטימיים, מלאי אנרגיה, מלאי דעת ובמיוחד שואפי שלום. ואכן המילה "שלום" כיכבה לא מעט בברכות ובתשבוחות לנשיא.

     

    מרוב מילים על שלום נשתכחה העובדה שגם להסכמי אוסלו יש יום הולדת – 20 שנה, וגם אם נסינו להתקדם מאז לעבר השלום, נראה שדרכנו במקום. בעצם כבר למעלה מארבע שנים איש לא מנסה ללכת לנתיב הזה, ואולי הראיה החותכת לכך שבאותן חגיגות מופלאות לא היה ניתן למצוא אפילו מנהיג פלסטיני אחד לרפואה, אפילו לא מנהיג ערבי. הרי למה לקלקל את השמחה? למה לכער את הפרצוף דורש השלום שלנו?

     

    האנומליה של תהליך השלום

    הטענה "הפלסטינים אינם רוצים שלום" קיבלה בשנים האחרונות חיזוק משמעותי. פעם אחר פעם מפציר ראש ממשלתנו בנציגים הפלסטינים לחזור לשולחן המשא ומתן (ללא תנאים מוקדמים), ופעם אחר פעם מנהיגי הפלסטינים מסרבים להיעתר. האין זו הוכחה ניצחת לאי הרצון הפלסטיני בשלום? בהקשר זה שווה לציין סקר מפתיע שנערך ברשות שעל פיו – יותר מ-60 אחוז מהאוכלוסייה הפלסטינית בעד הסכם שלום עם ישראל, לעומת זאת פחות מ-30 אחוז בעד התהליך המדיני. האם הפלסטינים "עיוורים" מכי להבין ש"תהליך שלום" ו"שלום" קשורים זה בזה? האם הם לא תופסים ששלום תלוי בעצם בתהליך השלום?

     

    ההתנשאות הזו כמובן שאינה במקומה – שכן גם במחוזותינו נעשתה בדיוק אותה הבחנה בין "תהליך שלום" ל"שלום". זכות היוצרים שייכת כמובן למחנה שהתנגד ליוזמת השלום מלכתחילה (מתוך ההנחה שעדיף שטחים בלי שלום מאשר שלום בלי שטחים). אחת מאסטרטגיות השכנוע שלהם הייתה שלא מדובר כאן באמת בשלום. לדידם כל תהליך השלום מבוסס על הרצון הפלסטיני בקבלת שטחים ובפועל אין להם שום עניין בשלום אמת. כאשר פרצו סבבי האלימות ובמיוחד אינתיפדת אל אקצה, ההנחה הזו הפכה להיות כמעט למוסכמה בחברה הישראלית.

     

    תהליך מאוד דומה עבר על גם על החברה הפלסטינית – אלא שהוא החל כמה שנים לפני אינתיפדת אל אקצה. אי שם בשנת 98 חלחלה לרחוב התחושה – שאנו הישראלים כלל איננו מעוניינים בשלום המבוסס על פתרון הבעיה הפלסטינית. לדידם נקטנו בתהליך הפיוס רק כדי לשפר את המעמד הבינלאומי שלנו, ולהזניק את כלכלתנו (על ידי ביטול החרם הערבי על כל השלכותיו) והם יישארו תקועים עם הפירורים שנתנו להם. בעקבות הלך הרוח הזה הוקמה הועדה לאנטי-נורמלציה (בראשות עומר ברגותי) שיצרה סוג של חרם על פלסטינים שמשתפים פעולה עם ישראלים בפרויקטים של שלום (משום שלדידם הם נותנים לגיטימציה להמשך הכיבוש הישראלי).

     

    את הדברים הללו בגנות תהליך השלום שמעתי ממספר פעילים פלסטינים לפני יותר מעשור. בהתחלה הם נשמעו לי מופרחים – עוד סוג של סטייה מזרח תיכונית. אבל כיום אני לא בטוח אם הם טעו. שכן המשיכה לשלום שנושבת ממסדרונות שלטוננו (והכוונה באלו שדווקא כן דוחפים למשא ומתן) ממש יוצרת ציפיות. היטיב לנסח זאת העיתונאי דן מרגלית (הכותב בשופר של מפלגת השלטון) שאנו צריכים ללכת למשא ומתן "כדי לספק לעצמנו אליבי”!!! לראש ממשלתנו יש חזון אפילו יותר נחרץ: אנו צריכים ללכת למשא ומתן כדי שכישלון השלום ידבק באבו-מאזן ולא חלילה בנו. ואם לא די בכך צריך להזכיר את "ההישג" הגדול על פי ראש ממשלתנו לשעבר אהוד ברק בכישלון ועידת קמפ דויד שהוא הוביל. הרי הכישלון "קרע את המסיכה מעל פניו של ערפאת” והוכיח לכל העולם מי רוצה שלום ומי לא. לאור כל זאת האם אפשר להאשים את הפלסטינים בספקנותם לגבי כוונתנו?

     

    אני כמובן רוצה להאמין שמנהיגנו אינם משקרים לעולם, לפלסטינים ובעיקר לנו – ומי שטוען שברצונו למצוא את הדרך לשלום עם הפלסטינים אכן מתכוון לכך. אבל כל "ראייה" שאנו מספקים לתפיסת העולם הפלסטינית שתהליך השלום עימם נועד רק למטרות יחצ"נות, היא מקל נוסף בגלגלי העגלה המקרטעת (שלא לומר תקועה) של תהליך השלום. לכן מסיבת הטפיחה העצמית של איש השלום פרס כל כך מזיקה לאותו שלום שהוא רוצה לקדם.

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין