אז לפני חודש בערך החלטתי לעשות מעשה

כבר היה לי כבד

הראש הפסיק לעבוד מרוב שהוא נמשך אחורה

לנהוג נהיה מטלה קשה

ובאופן כללי הרגשתי הרעה ביחס האנושי שאני מקבל

אני מניח שהעולם הוא מקום חומרני

ולאנשים יש דעות קדומות

אם אתה ילד אפשר להתעלם מזה

אפשר לחשוב שאתה רק זמני כאן... ולהמשיך הלאה

אבל בהיותי אדם קשור לרקמה חברתית מסוימת

ורוצה להשאר ולפתח את עצמי במקום בו אני קיים

הורדתי את הרסטות

מאז באמת אני מקבל חוות דעת חיוביות מאוד מהמנחים שלי

המשפחה נותנת יחס טוב יותר

האנשים בתחנה המרכזית מתייחסים אליי כמו אשכנזי אליטה

סוג שונה של אנשים מסתכל עליי כשאני הולך ברחוב או יושב בפאב

והכי חשוב

המוח יכול לחשוב.

המשך יבוא?