לאחר אינספור שיחות / שטיפות מוח והמון חיזוקים חיוביים, שנשאו תוצאות רק בשעות האור יש לציין, אז המוח הקטן הזה עסוק במיליון גירויים ,אבל איך שהאור יורד כך הדודה מתפתחת וכל רצון או שארית גאווה עצמית מתבטלים ואני מחזקת שהוא היחיד שיחליט מתי להיפרד מהקטנציק שמפרק לו מתחים בסוף כל יום... (מובן בהחלט) !!
10.6.13 לילה ראשון בלי מוצץ...גולגול נשך את הלשון חזק ולא הצליח לקחת מוצץ כי הוא הכאיב לו.מאז הבחור מרייר המון ולא מבקש אפילו מוצץ..
אנחנו כבר ביום השלישי והוא הוא אפילו לא מזכיר אותו.. טפו טפו טפו חמש חמש..הגננת אומרת שבגן הוא כן לוקח בשעות הצהריים. אמרתי לה שתנסה לווסת את זה עד שנדפדף אותו לגמרי.סורי מוצץ.. תם זמנך בטל קרבנך!!! ודיא בלאק עשית טעות עם השיניים של גולגול!!! לא תהיה לך כניסה לפה בילד השני..
טוב אז בעה נעשה ונצליח!!!
הגיע יום המשבר...
אחרי ארבעה ימים גולגול קם בדודה אש על המוצץ. בכי זלעפות וכמיהה קשה ליוו את כל היום לסרוגין עם תקווה גדולה בלב שאם אבד המוצץ בבית, לפחות יש את המוצץ בגן.
בציפייה איסופית הוא חיכה לגן והאכזבה לא אחרה לבוא... החלטנו שאין דרך חזרה ואפילו שזה ומעציב לראות אותו נלחם בשיניו בגמילה הקשה, כך עדיף והמוצץ לביתנו לא יחזור.
זאת הזדמנות חגיגית שרכבנו עליה כאילו אין מחר!!!
לאט לאט ירדה הדרישה של הארור הסרחי ורק מדי פעם הנוסטלגיה מעוררת בו ערגה וגעגועים...
|