צטט: דוריתבני0 2013-06-23 23:14:59

 

 עשיתי אתמול עיסוי לאישה שמנה, עבדנו על החוף בכנרת והיה אירוע לעובדים של חברה מוכרת. היא התיישבה לי על מיטת העיסוי, והתחילה
להתנצל, על זה שהיא עם חולצה, על זה שחברים מהעבודה רואים אותה ככה (עם בגד ים), על
זה שהיא צריכה עיסוי חזק, ועל ועל ועל..., עם חיוך נבוך מרוח על פניה...

למה? קיבינימט? למה היא צריכה להתנצל?

אמרתי לה שהיא מהממת וסקסית וגדולה ונשית ושהיא מתנצלת יותר מידי.

אח"כ נגעתי בה בדרך הכי אוהבת וחושנית שיכלתי. רצה הגורל, ו5 דק' אח"כ, הצטרף אלי מטפל נוסף לעיסוי ב 4 ידיים...

אבל גם אחרי, נשארתי עם השאלה... למה קיבינימט היא צריכה להתנצל על מי שהיא? אולי כי אנשים לא יודעים לשמור את הפחדים והביקורות שלהם לעצמם?

בסעודת המצווה של הפטירה של אבא שלי, יושבת מולי דודה, ובאמצע השולחן, כן? מול עשרה אנשים, מתחילה להרצות לי על הרגלי אכילה, למה קיבינימט? זו היתה הפעם הראשונה שבקול לא יותר נמוך משלה, כדי שכל השולחן כמובן, יוכל להיות חלק מהדיון, הבהרתי לה שענייניה הפרטיים הם שלה וענייני הפרטיים שלי, ושאם ארצהאת דעתה, אשאל אותה, ושכל עוד לא פתחתי את עניין בפניה, היא מוזמנת לשתוק. ובלב אמרתי, אמנם אוכל, אבל לא חרא ולא ממך.

זה עבד. עבד עד כדי כך, שהצלחתי לאהוב אותה תוך כדי ואח"כ. עבד עד כדי כך שהיא הבינה. היא הבינה. אולי אפילו עד כדי כך שלשבוע היא ירדה פחות לחיי ביתה המדהימה, שבמקום לשמוע מאמא שלה תלכי, תתפתחי, תעשי את הדברים שחשובים לך, שאת אוהבת, שיגרמו לך לפרוח ולשמוח, שיגרמו לנשמה שלך להיות שבעה ומרוצה, שומעת שנים את הבולשיט הזה ממנה.

ובאותו עניין, פעם הייתי בסדנה של מודעות, היה שם בחור אחד, שפלט כמה פנינים לגבי הרגלי אכילה, ענייני מודעות, הדחקות ועוד, כמובן, אמר לא בצורה ישירה, כי כשאתה רוחניק בעייני עצמך, אתה תשמע לא מואר אם ישתרבב שביב של שיפוט לנימת קולך, אבל עדיין אמר באופן די מופגן. מיותר לציין שככל שהסדנה המשיכה, ואני נותרתי מתבוננת בו עם חיוך קטן על דבריו, הצלחת שלו גדלה וגדלה וכך גם סיפוריו על אוכל נחמה ואמא. הוא דרך אגב היה איש רזה, אבל לא נראה לי פחות מתוסבך מהרבה אנשים כבדי משקל בענייני אוכל (ואמהות, יש לציין אם כבר).

אני הכי מתה על תופעת האנשים הרזים שיודעים הכל על ענייני אכילה מופרזת ולא בריאה, מדהים, אם היית רואה אדם שנראה לך שקשה או כואב לו משהו (נניח), למשל, אדם שעבר גירושין, או נפטר לו אהוב, ואתם בסיטואציה אחרת או כמעט זרים, כמה אדיוט היית צריך להיות כדי לנסות לייעץ לו, ללמד אותו, או במילים אחרות, לתקן אותו. בלי בכלל שהוא שיתף אותך או ביקש ממך עצה בנושא. כמה יהירות, כמה טפשות, כמה חוסר יכולת להכילה עצמית של האדם המייעץ.

איכס.

אז למה הם עושים את זה המייעצים? למה? הגברת מהעיסוי לימדה אותי למה. מצאתי את עצמי מתחילה לייעץ לה אחרי שהיא התנצלה על... ועל...ועל...., אמרתי לה שהיא מתנצלת יותר מידי, והופ, שניה אחרי זה הבנתי שיוצא לי מהפה משפט שמתחיל ב: "אני יכולה לומר לך משהו ....?" וכשהבנתי לאן השפתיים שלי הולכות, סגרתי אותן, ושאלתי אותה, "את באמת רוצה לשמוע? הרי באת למסאג'." למזלינו שתינו, היא חייכה בהתנצלות, אבל אמרה "לא". ואני חייכתי וניגשתי לעבודה.

אנשים יקרים, לא הגיע הזמן להפסיק להתנצל?                  נישוקים

 

דרך פנימה:

טיולי מדיטציה, וסדנאות חקירת מושגים בטבע,

                               https://www.facebook.com/pages/%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%94/159402564114470?ref=hl