
אני לא אדבר על מערכת החינוך, גם לא על מעמד המורה והקשיים שהוא חווה בעבודתו, ההופכים אותה לא אחת למאתגרת מעבר למה שהלב והנפש אמורים להכיל. אבל כן רוצה בהחלט לדבר על אהבתם של התלמידים, אלה שהצלחנו לגעת בהם. אלה שגם יודעים ומסוגלים לבוא ולומר תודה ואפילו לתת חיבוק ודמעה בקצה העין שאנו נפרדים.
לאורך השנים היו לי לא מעטים כאלה, והמכתבים שאני מקבלת מתלמידים הם אחת המתנות המרגשות ובעלות הערך עליהן אני שומרת במהלך החיים. מבקשת לשתף אתכם במכתב אחד, ולו מפאת האורך, מתלמידה אחת. מכתב ומתנה ותודה שקיבלתי וככתבו:
ליעל היקרה, רציתי להודות לך על כל מה שעשית בשבילי... את מורה שבאמת הצליחה להגיע לליבי! ולהקים אותי מהקרשים. תודה על שיחות ועידודים, תודה על תחושת הבטחון שהענקת לי, תודה על החיזוקים והאמונה. בשבילי את הרבה יותר ממורה, את מעין משענת, או אמא שניה, אדם שאני יכולה לסמוך עליו ולפרוק את כל ליבי.
יעל, את בן אדם מיוחד במינו, ואני לא אשכח אותך! הנתינה שלך, והאהבה ללא גבול, החיוך שלך והרגשת החיוביות שאת משרה כשאת נכנסת לכיתתנו. בזכותך אני מרגישה חזקה יותר, בטוחה בעצמי יותר ויכולה להתמודד עם כל קושי שצץ. לא כל מורה עושה את מה שאת עשית בשבילי, ואני מעריכה את זה מאוד! זה באמת דבר שלא מובן מאליו, ואני מודה לך על כך בכל ליבי.
אני מאחלת לך המון הצלחה בדרך שתבחרי, ושתמשיכי לחייך, כי החיוך שלך מכניס אור לאיפה שאת הולכת. אוהבת אותך המון! תלמידתך
"I'll spread my wings and I'll learn how to fly, I'll do what It takes till I touch the sky, And I'll Make a wish Take a chance Make a change And breakaway…
ותודה לאהוב לבי, שאהבתו נוגעת בי ואהבתי באהבתו, שהביאה אותו להעלות בעבורי מכתב זה שכולו אהבה, ובעיקר ביום זה, בו נולדת, באותה השנה בה נולדתי אני, במרחק כמה חודשים ספורים, במרחק כמה ערים, שמרגיש כה קרוב, כמו היית פה תמיד עמדי. שלך.
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגש ברמות !
חיוש
כמה מחממת. איזה כיף..
עמי אתה רואה? שומע?
כבר הצלחתה!!
חיוש תודה על ההכרות,
אני כבר זכיתי.
יעל יקירתי
נהדר שזכיתי להתוודע לכתיבתך בזכות התחרות של עמי חברינו המשותף
קראתי אותך וגם אני התרגשתי בשבילך
וכמה ניפלא שאת נוגעת באהבה ואהבה נוגעת בך
תודה מעומק הלב שביקרת אצלי
תחרות או לא אשמח מאוד להימנות עם חברייך
ועל השידוך המיקרי הזה התודות לעמי חברינו
אבייתי האחת, יודעת שלימדתי גם גימלאים ונהנתי מכל שניה.
חושבת ברצינות, כבר הרבה זמן על הוראת ספרות גם בגילאים
שלך ושלי ובכלל. ספרות לכל, לראש ולנשמה.
תודה יקרה לפירגון והרוח התמידית.
אני יודע שאת אוהבת שירים וללמד ספרות, אבל מתאימה יותר להיות מחנכת בכיתה. אולי למסד תפקיד חדש - "מחנכת ספרותית"..
דרור בהחלט יש השפעה, וההשפעה היא הדדית, כי כשאתה מגיע לאנשים
קרוב ללב, וללא שיפוטיות, אלא מתוך קודם כל רצון להקשיב, לתת להם הרגשה,
שיש מי ששומע, שיש מי שאיכפת לו מהאני שלהם, גם ואולי בעיקר במקום המקדש
הישגים חומריים (וציונים הם הדבר המנוכר ביותר שקיים, והרבה פעמים גם אינו מעיד
על היכולת האמיתית של התלמיד בתחום.. אבל זה נושא לדיון נפרד), אתה או במקרה זה
אני, גם מושפעת, ולומדת ומתרגשת ועוד
ואת ההשפעה הזו והיכולת להקשיב מתוך הלב ולסייע אני לוקחת לעבודה,
עם כל הגילאים. אין הבדל. אדם הוא אדם, והצורך הבסיסי הזה שיקשיבו לנו,
שיבינו אותנו, שלא ישפטו אותנו ויקבלו אותנו, כפי שהננו על הטוב ועל הפחות,
הוא צורך אנושי נטול גיל, שעם כל הסטנדרטיזאציה והטכנולוגיה של ימינו
(אנשים מתקשרים דרך מסכים, יותר מאשר זה עם זה, פנים אל פנים) - רק
הולך ומתעצם.
כן עמי, הקשר שאני יוצרת עם התלמידים (כמובן לא עם כולם מגיעים לרמות כאלה, אבל תמיד יש,
ותמיד קיימת התחושה הכללית ככיתה, כשנעים להם עם מורה מסוים) הוא בעיני לב ההוראה וקשור
לתפיסתי את ההוראה קודם כל ככלי חינוכי, ולא רק הקניית ידע תיאורטי נטו.
במקצוע כמו שלי, ספרות, קל הדבר אף יותר, מאחר ועצם העיסוק בתכנים העולים בשירים
ובסיפורים, מוביל לשיחות משמעותיות על טבע האדם, יחסים בין אנשים, ערכים (מילה שיש לעשות
לה העצמה בימינו), התמודדות מול אתגרים שונים שהחיים מעלים, כך שרואה, הכל קשור
והכל רלוונטי, ולכן אין בעיני הבדל בין האדם שאני למורה שאני, זו אותה יעל ואילולא החיבור הזה,
היה לי בלתי- אפשרי לשרוד במערכת הקשה הזאת, והבלתי- מתגמלת ורגישה, הרבה פעמים מצד
מנהלים או מנהלות מסוימות (אף יותר מאשר השכר הזעום).
ועל הפער הנפשע הזה שבין הערכת והוקרת התלמידים, ליחס מנהלים/ות כאלה או אחרים,
עוד אייחד את הדיבור, במקומות המתאימים..
ותודה לך כתמיד על תגובתך החמה.
יעל היקרה,
כאם לילד בן 11.5, שמסיים השנה יסודי ועולה לחטיבת ביניים, אני רוצה להגיד שזכיתי ויותר מכל הוא זכה..
למורות מדהימות שליוו אותנו לאורך השנים, שהיו שם ברגעים הקטנים והגדולים, שידעו לצלצל ולשאול למה יוני קצת עצוב.. כי הוא לא מחייך, למורות שהיו קשובות לחיינו המשפחתיים..
אני לא מאלה שחושבת שהמורים כושלים באופן נחרץ, אני מאלה שטוענת שאנחנו ההורים הם חלק מהבעיה...
אל תתן לילד גיבוי מוחלט לכל מה שהוא עושה, תקשיב למורה ותנחה את ילדך לכבד אותו.. הוא יגדל למציאות טובה יותר, לערכיות רבה יותר.. והמורה מעריך זאת מאד...
בכתיבתך לאורך השנים שאני קוראת, אני מוצאת המון חוכמה ועדינות, אין ספק שאת העברת זאת גם לתלמידייך..
סיגל
יעלי היפה
את הכי הכי מורה :)
כל כך מרגש היה לקרוא את שכתבה לך
בשביל לראות את החיוך שלך
מוכנה לחזור לספסל הלימודים
תודה ששיתפת
ערב נעים
* * *
מי שמצליחה להוציא מילים כאלו מנערה שהיא "בסך הכל" תלמידה, ברור שיש בה דבר מה מיוחד. עצם זה שהתלמידה שלך כתבה לך את זה מוכיח שהמורים האחרים שהיו לה הם לא כמוך. לשמוע ממישהי כמוה שאת כמו אמא שנייה לה זה בערך הדבר הכי חזק שמישהו יכול לומר למישהו אחר. מאחר והיחסים מורה-תלמיד הם מטבע הדברים די קצרים, אז כנראה שיש לך יכולת להטביע חותם מהר מאוד. מורה זה תפקיד שתמיד הערכתי והוקרתי כבעל שליחות, והנה הבאת הוכחה. ואני בנעלייך הייתי ממנף את ההשפעה הזאת שיש לך לטובת ולעבר אנשים רבים נוספים..