זה התחיל בבניית העסק, עבר לשיפוץ בית, הרחבת העסק,חתונה, שיפוץ חנות..אה והפרוייקט הרציני ביותר הפסקתי לעשן!!!

ראוי לזקוף לזכותי שהפסקתי לעשן עוד לפני החתונה!!

ועכשיו אני עוצרת רגע לנשום, רגע להירגע מכל הלחצים, רגע לפרגן לעצמי במקום לבקר את עצמי.

כבר שנים אני מייחלת לעצמי לפתוח בלוג.

לשתף ולפרוק מהרהורי ליבי. גם עכשיו שאני כותבת, אין לי מושג אם אני באמת כותבת בלוג.

במרץ הבא אהיה בת 30.

מן גיל כזה שחותם תקופה.

גיל כזה שנשים פוחדות ממנו בעיקר, כי אם את רווקה אחרי גיל 30 זה אומר שמשהו לא בסדר אצלך.

ואם את נשואה ועדיין בלי ילדים, אז גם משהו לא בסדר אצלך.

גיל כזה שכולם שואפים להספיק לעשות את המיליון הראשון.

כי אם לא עשית עד גיל 30, סביר להניח שלא תעשה עוד לעולם.

בולשיט.

זה נכון שכל עוד אנחנו צעירים ויפים, רצוי שנכבוש..אבל לאן אנחנו ממהרים?

אנחנו יוצאים להרפתקה כל יום מחדש במסלול המהיר הזה שנקרא חיים, פוחדים לקחת סיכונים, פוחדים ממלחמות, מודאגים מאלף ואחת דברים ולרוב בעניין כלכלי..ושוכחים שבכל רגע נתון משהו יכול לקרות, משהו יכול להשתנות ואין לנו שום שליטה על זה.

לא משנה אם אם אני בת 27 30 או 55...יש דברים שאין לנו שליטה עליהם, ובכל זאת אנחנו דואגים.

ומאידך, יש כ"כ הרבה דברים שיש לנו שליטה עליהם ואנחנו לא עושים דבר בנדון.

אנחנו מפחדים להיכשל, ונשארים תקועים במשרד מרובע עם חלון, ועושים הרבה מאוד כסף(במקרה הטוב) בשביל שמישהו אחר יתעשר.

אנחנו עסוקים בלהתבכין שגוזלים אותנו, ולא עושים דבר על מנת לצאת מקופסת הטמטום הזו.

אנחנו ממשיכים לעשות אותו דבר ומצפים שמשהו ישתנה..זה נוגד את חוקי הפיזיקה.

אנחנו ממשיכים לבקר את כל העולם ואשתו, ממשיכים לשבת לצפות בעוד קופסת טמטום בחיים של אחרים..בזמן שבחיים שלנו אף אחד לא מתעסק.

אני חושבת שבתור אחת שתמיד נמנעה מהעדר, אני עומדת בקריטריונים של גיל 30 הקרב ובא..אמנם בלי ילדים, ובלי המיליון הראשון אבל עם הרבה אהבה לעבודה שלי ועם הרבה רצון להעז לשנות ולהשתנות.