היום הלכתי לבית קפה של מגניבים.

היה שם מלצר שהיה נראה כמו בחור בן 17. ראיתי אותו כזה  מהצד, וניסיתי למשוך את תשומת ליבו כדי להזמין קפה,  "סליחה אתה יכול להביא לי הפוך?.....ישר התעשטתי ותיקנתי "סליחה את..." היא הלכה משם דיברה כמה מילים עם אחת המלצריות פתאום הגיעה מלצרית אחרת ואמרה "אפשר לעזור?"... אתם קולטים מה קרה שם??? המלצר היתה, מתברר, מלצרית!!  חברה שלי שהיתה איתי פשוט רצתה לקבור את עצמה באדמה. שתינו את הקפה מהר שילמנו ת'חשבון ויצאנו משם, בדרך החוצה אמרתי למלצר/מלצרית תודה והיא לא ענתה לי.

בעקבות הסיפור החלטתי לכתוב פוסט על הפאדיחות הגדולות שלי בחיים. 

אז הנה...

לפני שנה בערך הלכנו למסעדת סושי נחשבת, היתה שם מארחת יפיפייה ומושקעת שהיתה בעצם גבר. חברה שלי ואני עמדנו בכניסה, היא ניגשה אלינו והיתה מאד נחמדה (חברה שלי היתה באותה תקופה עם גבס ברגל) ועשתה מאמץ מיוחד בשביל להושיב אותנו במקום טוב שיאפשר לחברתי להניח את רגלה בנוחות, אחרי כל האירוע , היא באה ללכת  ולי יצא ..(ואל תשאלו אותי איך) "תודה אחי!"

פאדיחה או לא??????

חברה טובה שבאה לאכול במסעדה שלי הרבה פעמים הזמינה לפני כמה זמן שולחן שבוע מראש, והכינה אותי "אני באה עם כל המשפחה שלי לאכול אצלך, אז תכין לי שולחן טוב."

באותו יום הגעתי מאוחר מהרגיל למסעדה ואותה חברה כבר היתה ישובה עם כל משפחתה, שהתקרבתי היא אמרה "אורי, זאת המשפחה שלי, הצביעה ואמרה.. תכיר זאת..."אמא שלך...!" השלמתי אותה, בהתלהבות גדולה. "לא..., אני אחותה" אמרה האחות... "אני אמא שלה." אמרה האמא שהיתה באמת הרבה יותר דומה לדמות אימהית.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.  התחלתי לגמגם, להזיע...

 פאדיחה או לא?