ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
הפוסט הזה מתבשל אצלי כל כך הרבה זמן שאני כבר מפחדת שהוא יתפספס לי מרוב דברים שאני רוצה להגיד. לפני כמה ימים ישבתי בבית קפה עם כותבת מוערכת והיא חילקה לי תובנות. אחת מהן הייתה, במילים כאלו או אחרות, להפסיק לכתוב על סקס בצורה כל כך בוטה. יש בך יותר מזה, כבר שמעתי את המשפט הזה פעמים כה רבות, כבר אמרתי אותו לעצמי בהזדמנויות כאלו או אחרות, ועדיין אני מנפנפת בחיי המין שלי לכל דכפין. כמו שהסקס בנה את ליאת הוא הרכיב את דודה מלכה ויצר את דמותה המוחצנת והנרגנת, האדישה אפילו, ואני ניסיתי לענות לה, וניסיתי להיות כנה, לומר לה שזה קצת בגלל רייטינג וקצת בגלל שהקהל שלי מבקש את זה, למרות שאני יודעת שזה לא בהכרח נכון. רייטינג יש בשפע גם כשאני כותבת על פרויקט בטטות או על הכתיבה עצמה. אולי הייתי צריכה לומר לה את האמת, אולי הייתי צריכה לומר לה שאני אוהבת לפעמים לתת לעצמי סטירה. אבל היא צודקת, וכבר אז היא ידעה שהיא צדקה.
|
אופירבר יוסף
בתגובה על דה מרקט
singlelove
בתגובה על נס בקפה
הולך בגשם
בתגובה על שח-מת בשני מהלכים
הולך בהרים
בתגובה על סוכרזית פנויה בקפה נשוי
tamir yosef
בתגובה על מילון פלצנות תל-אביבית
יבוא אישי
בתגובה על דברים שחייבים לעשות לפחות פעם אחת
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (72)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מיה , חנה וכל יתר הכותבות והכותבים...
כמה מילים ..מלאן מילים , מיליון מילים , ים של מילים
נשפכו כאן מעלי...ולא החמצתי אף אחת.
אנילא יכול לתרום הרבה לויכוח המרתק הזה שאין לו סוף
פרט לעובדה שאני כסבא חד הורי ...תתחילו להתרגל לעוד
מושג ....אבי נפטר בגיל 80 לפני מס שנים , משקיף עליכן מהצד
לומד , נהנה ומתרשם מכושר הביטוי המרשים שלכן ומהדעות
--הבלתי פופולריות (והבלתי מובנות למס אנשים) ,אך האמיתיות.
מחלק לכן 7 כוכבים
גידי
יש שם יש תמונה ויש....
"חד-הורית" או "אם חד-הורית" הם שיבושים לשוניים שמשמעם: אם שיש לה הורה אחד. מבחינה לשונית ותוכנית עדיף להשתמש במונח "משפחה חד הורית". ולדעתי, המונח "משפחה חד הורית" מתאים רק כשבאמת יש רק הורה אחד. יש הנוהגות לכנות אם שלילדיה אין אבא (למשל במקרה של תרומת זרע): אם יחידנית (כדי לא להשתמש בשיבוש: חד-הורית).
גרושה אכן אינה "חד הורית" בשל הרבה סיבות ובעיקר משום שהיא אינה ההורה היחיד: לילדים יש שני הורים. כשמתגרשים האבא אינו חדל מלהיות אבא וברוב המקרים הוא גם ממשיך לתפקד כאבא.
אבל כל אחת רשאית לכנות את עצמה ואת מצבה המשפחתי באיזה מונח שנראה לה מתאים.
א) לכל בחירה (לכתוב בצורה גלויה או בצורה יותר סגורה) יש היתרונות והחסרונות שלה, התגמולים והמחירים
ב) זו הבחירה של הכותבת באיזו דרך לבחור בכתיבתה ואיזה תשלומים היא מוכנה לשלם
ג) משום שדודה מלכה ילדה גדולה, לא לוקחת עליה אחריות ולא אומרת לה באיזו דרך כדאי לה לבחור. מתארת לעצמי שהיא יודעת טוב ממני מה המחיר/ים של בחירותיה
ד) מנקודת המבט האגואיסטית שלי כקוראת, יותר מעניין אותי לקרוא טקסטים גלויים ככל האפשר
אולי גם נזרוק איזו מדליה מהמשאית לעיסקה ?
יעל, הבנת מה כתבה מיא? או נבהלת ויצאת לקרב? ואת ההומור, הבנת?
אגב, הא/נשים הכי יציבים בעולם הם אלו הערים למנעד הרגשי שלהם, על פסגותיו ועמקיו. "נשים על סף התמוטטות עצבים" זו ציטטה מסרט של אלמודובר. צאי וראי.... מה נאמר, מה (לא) קראת, מה (לא) הבנת וכיצד הגבת. אני סוברת שמגיעה למיא קריאה רצינית יותר והתנצלות...
את אישה אינטלגנטית, ללא ספק.
היחידה בעולם.
דרך חיים סבבאית אינה הולמת את קו החשיבה האינטלקטואלי שלך.
ואני בהחלט לא מתווכחת עם אחת שמכנה עצמה "על סף התמוטטות עצבים".
הרבה בריאות
בעיקר נפשית.
שבתי ממשרד הפנים ברגעים אלו. החלפתי ליעל סיירת מטכ"ל. אחרי הכל, חובה להיות פה בטופ של הקרביות....
תסלחי לבור ,עילג, שמתעקש להיטפש .....
אבל אנשים שמאוד בטוחים בעצמם ,או בדרכם (גם של אחרים) .
מפחידים אותי.
אבל אולי זה רק כי יש לי IQ של תולעת מחוננת .
ושיהיה לך ערב טוב .
מההוא, שברור שהוא לא רשום במשרד הפנים .
אתה מתעקש להיטפש?
אני רק אומרת, שכל דרך שבה בוחר האדם, או מתלבט לגביה, חובתו כיוצר לשקף אותה ללא כחל וסרק, בלי חישובים של מה יגידו ומה נכון לגלות ומה כדאי.
במילים אחרות, שהכנות היא תנאי ליצירה.
זה הכל.
אתה מתווכח עם זה?
כמובן שמה שעולה כאן מהמטיפה בשער...
זה שיש רק דרך אחת .
בבחינת
My Way Or The Highway
אחלה יום שיהיה גם לך
האלמוני
אבל אילו היית קוראת בתשומת לב את הדיון, היית מבינה שהשאלה היא לא למי מתאימה דרך חיים זו או אחרת, אלא על חופש ההבעה. האם לגיטימי לאשה/יוצרת לאוורר בבלוג - שמצד אחד הוא יומן אישי, ומצד שני חשוף לעין כל - את כל מחשבותיה ותחושותיה, גם השנויות ביותר במחלוקת או החריגות לנורמות החברתיות. חברה שלה, וגם אנשים כאן בדיון"הציעו לה מטוב לב" לא לעשות זאת, כי זה לא יאה, ואילו חנה ואני ודפנה לוי כתבנו שחובה לעשות זאת כי אחרת ליצירה אין כל ערך.
לא מתווכחים עם תפיסת העולם שלך המתגלמת במשפט המבריק - סבבה, העיקר שלכולם יהיה טוב. אלי פשוט שמעת או קראת, או למדת בבית הספר, שכיוון שאנחנו חיים בחברה, ושטופים בערכיה ובנורמות שלה, לפעמים יש סתירה בין צרכינו ומאווינו האותנטיים לבין המכבש החברתי, והניגוד הזה עלול למנוע את המצב הסבבאי שאת מייחלת לו.
אחלה יום לך.
מיא
תעשי לי טובה. איך בחורה עם השם "גולני"
מעלה על דל שפתותיה את המילה "מפחיד"
וואוו
מפחיד פה.
תגידו, סליחה על השאלה התמימה אבל אולי לכל בנאדם מתאימה דרך חיים מסויימת?
מה זה כל הבלגן הזה על זוגיות ? יש כאלה שטוב להם/נוח להם/שמאוהבים בבני זוגם ועוד ועוד או הכל ביחד ויש כאלה שלא.
סבבה. העיקר שלכולם יהיה טוב.
מה זה חשוב איך?
אין דרך נכונה אחת.
אני מסכימה לחלוטין עם תפישות העולם של מיא וחנה- תכתבי מה שאת רוצה ואיך שאת רוצה.
אם היית גבר, אף אחד לא היה מרים גבה על כך שסקס משמש לך מקור מזין ליצירה, אלא להפך (ויש המון דוגמאות בקפה לכותבים מוצלחים ומוערכים שכותבים כמעט רק על סקס).
וגם כיכבתי :-)
אני עם מיא, את כותבת נפלא ואני נהנית לבקר אותך בכל פעם מחדש בין עם את מזיינת שכל, מישהו שווה או סתם מלהגת על בטטות.
איזה ענקית את ! זה בדיוק מה שמייחד אותך.
יושבות שלוש פקצות ומזיינות את השכל.
(שדרך אגב זו מחמאה גדולה כי מאוד אהבתי לקרוא את הדיון )
ואת בדרכך הייחודית לוקחת את הנחש מזנבו (ואל תתפסי לדימויים אחרים)
מרימה אותו לאט ושמה בתוך צנצנת לשימור.
הכישרון הייחודי שלך היא/הוא היכולת לתפוס את הרגע בכתיבה ובמיוחד בצילום.
נעם.
המשחררת כפי שמעולם לא אחווה.
מחזיקה לך אצבעות עד הסוף, אחותי.
ואני דווקא נורא מקנאה. בגלל השחרור.
לעטוף את עצמך באגומאניה בשל האמנות, ושכולם ידעו, ושכולם יזדיינו עם הידיעה הזו, ולאף אחד לא אכפת, אבל בעצם לכולם אכפת, כי כולם קוראים פה.
החשיפה שמפחידה אותי כל כך; ההתרועעות בחיים האמיתיים בין אלה שמתקראים בני-תרבות, חבריי, משפחתי.
ומן הצד השני, את. התגלמות הכתיבה
כן גם לי
:)
אני ? ... מתלהם ?
אני שא תמים לעומת מה שהלך כאן .
וחבל להוסיף בכלל בנושא כי לעולם אף אחד לא משתכנע ממילא
וחוץ מיזה ,
אפשר להוסיף משהו בקשר למדפים ?
חביתה גם הולך ?
עיניים שלי...לא יפה ככה להתלהם כאן .
ואת זה אומר גבר שאין לו ביצים לכתוב עם שם מלא ותמונה אמיתית? תמהתני. חמוד, תנסה להבין את הדיון, תירשם בשם מלא,תגיב לדיון ולא להמייה הפנימית שלך, ואז תקבל (ממני לפחות) זכות (מוגבלת - חובת ההוכחה עליך) להביע את דעתך מולי.
i love you
נכון !
הפוסט נחתך בצד ימין, וחוץ מזה, חותך בכנות וברגש שלו. יפה מאוד
אוף איזה ערמה של מתוסבכות יש כאן ...
ותתפלאו, יש גברים שיודעים לעשות עוד דבר או שנים חוץ ממדף .
(2-3 מדפים הולך ?)
אם מישהו שיורה לעצמו ברגל זה אתן הנשים בעצמכן .
וחנה בית הלחם היא דוגמא מעולה לירי בצרורות בלי כל אבחנה .
אילנה, סוף סוף השתכנעתי שאת באמת לא מבינה מה המשמעות של דבריך.
חנה.
חנה , אני הרבה פחות מתוחכמת ממה שאת חושבת .
בלי שום ציניות - אני אשכרה לא מבינה בכלל מה הקטע כאן עם "מוסרנות מסרסת"
ואיזה גטו יש כאן ולמי הוא הוקצה .
את הבורות הנשית הדרומית שלי בואי ונעזוב . אני לא מצויה בטרמינולוגיה הזאת כי אני
אדם פשוט שבא ממקומות פשוטים א ב ל
הצלחתי להפיק מהדודה-ליאת- מלכה-בר-און תגובה בגוף הפוסט . את לא חושבת שזה השג בפני עצמו?
לאוף, הקונפליקט היחידי שמתקיים פה הוא בין מוסרנות שמסרסת נשים, בהגדרה, לבין גישה המאפשרת להן מרחב ביטוי שחורג מהגטו שהוקצה לנו. תראי, את השיפוט המוסרני שאת מטילה עליה, את הרי תחווי בחזרה, אישית, במקומות אחרים - כרופאה, אם, בת זוג ואזרחית.
זה לא ברור לך?
לליאת יש התלבטות שהיא "מאווררת"בכתיבה, על מנת לקבל מן הסתם דיעות ומחשבות על העניין. לא עליה. אשה בריאה, עם יכולת חשיפה בריאה. כן תירבֶּנָה
מיא
אין בתגובה הזו שום ניתוח פסיכולוגי
מהסיבה הפשוטה
שאני בכלל לא יודעת לעשות ניתוחים פסיכולוגיים והם גם מעולם לא עניינו אותי .
ציטטתי פוסטים והדגשתי קונפליקט .
בדיוק הקונפליקט שעליו אנחנו דנות כאן -
כן/לא סקס בבלוג - כן\לא זוגיות וכו.
בכל אופן - הנפח הוא מופרז , הבלאגן חוגג בה ולכן היא איבדה את מטרתה . כאמור ביקשתי מליאת שתמחוק אותה .
הקונפליקט הוא לא לא שלי - כי לי אין
וגם לא של שאר המגיבים כאן - כי גם להם אין .
הקונפליקט הוא של כותבת הפוסט הנוכחי והוא עובר כאן בכל הפוסטים האחרונים שלה באופן ברור .
מצטערת על התגובה הארוכה - אבל בכל זאת כדאי להתרענן:
הפוסט הנוכחי : הפוסט הזה מתבשל אצלי כל כך הרבה זמן שאני כבר מפחדת שהוא יתפספס לי מרוב דברים שאני רוצה להגיד. לפני כמה ימים ישבתי בבית קפה עם כותבת מוערכת והיא חילקה לי תובנות. אחת מהן הייתה, במילים כאלו או אחרות, להפסיק לכתוב על סקס בצורה כל כך בוטה. יש בך יותר מזה, כבר שמעתי את המשפט הזה פעמים כה רבות, כבר אמרתי אותו לעצמי בהזדמנויות כאלו או אחרות, ועדיין אני מנפנפת בחיי המין שלי לכל דכפין. כמו שהסקס בנה את ליאת הוא הרכיב את דודה מלכה ויצר את דמותה המוחצנת והנרגנת, האדישה אפילו, ואני ניסיתי לענות לה, וניסיתי להיות כנה, לומר לה שזה קצת בגלל רייטינג וקצת בגלל שהקהל שלי מבקש את זה, למרות שאני יודעת שזה לא בהכרח נכון. רייטינג יש בשפע גם כשאני כותבת על פרויקט בטטות או על הכתיבה עצמה. אולי הייתי צריכה לומר לה את האמת, אולי הייתי צריכה לומר לה שאני אוהבת לפעמים לתת לעצמי סטירה. אבל היא צודקת, וכבר אז היא ידעה שהיא צדקה..
ואולי אני אמשיך ככה ואולי אני כבר לא, בגילי כבר אין לדעת. האופי הוא אופי, להילחם בו לא כדאי ולנצח אותו גם אין טעם. אני אוהבת לשמוע את האצבעות שלי על המקלדת ואת הטראנס של הכתיבה שמתקבל אצלי במחיר כבד וכל כך בחינם, זו ההרגשה הטובה ביותר בעולם. וגם הצביטה הקשה הזו בבטן כשאני יודעת שטעיתי, שאולי לכתוב את זה לא באמת הייתי צריכה, גם היא טובה לי כי היא מביאה פוסטים כאלה ואיתם מגיעה ההקלה. "ליאת מלכה" אני עוברת משהו בזמן האחרון. ... אני מתרגמת סדרה מצוינת על זוגות נשואים והיחסים ביניהם, משהו שרק עושה לי חשק להישאר ברווקקות שלי...... אבל ככל שהשנים עוברות ואני מחזקת את העמדה העקשנית שלי בבדידותי המזהירה והנוצצת, הקטבים שלי הולכים ומתרחקים. כי אני מרגישה כל כך מוכנה לזה, רקובה כמעט מרוב שאני בשלה, ומצד שני אני מסתכלת על החיים שלי והם טובים, ואני טובה לי, ואני לא רוצה שזה יגמר, אני לא רוצה להתעורר ממשהו שהוא בעצם חלום שהיה לי כשהייתי לכודה במערכת יחסים. אתמול מישהו שאל אותי למה בעצם אני רווקה ובבת אחת ארזתי את כל התירוצים הקבועים שלי והתלונות והזיונים והמוח ואמרתי לו כמעט בלי לחשוב שנראה לי שזה פשוט מה שאני רוצה. ופתאום הבנתי שהרווקות הזו היא חיים, היא לא תקופה, ואולי אני כבר מזמן נמצאת פה, בעולם הבא "שקרנית"ואת מדמיינת שאת גרה שם איתו ושאת בחרת אותם, ואת חושבת על כותרות כשאתם יושבים ביחד במרפסת, רק כותרות, איך הזוגיות שהייתה לך מתחבאת בתוכן, בתוך סיסמאות, של מדפים וברגים ושל דירה שאף פעם לא תחזרי אליה. ואת חושבת, אולי רק תשכבו, הרי שכבתם פעם, מזמן, ומה אכפת לך שגם פעם מזמן היה מחורבן. ואת מדברת על מה שהיה, ועל השנים האלה שחלפו, ועם כל מילה שאת מוציאה על כמה-שעכשיו-את-כבר-שונה את מבינה שלא, את בדיוק אותו הדבר, ומה שבאמת השתנה זה שפעם לא ידעת שאת כזו ושעכשיו את סתם מבינה. ואולי כבר עדיף להיות טיפשה של פעם מחכמה שמרגישה מטומטמת כמו מדף......ובמדרגות למטה את אומרת לא נורא, אז קיוויתי, אז מה, ואת מבינה איך כל השטויות שאת תמיד אומרת, שנאת הזוגיות, הסלידה ממנה, הכול שקרים, ואלוהים, כמה זמן כבר לא חיבקו אותך, את חושבת, חודשים. "להרים את הסבון" תקוות לשנה החדשה: 1. הלוואי שאני אצליח בכתיבה ואוכל להתפרנס ממנה 2. הלוואי שאזכה בלוטו ואשים זין על הכתיבה 3. הלוואי שכל הבנים שטורחים להודיע לי מראש שהם לא מחפשים קשר רציני יחטפו מכה בכואב של המרפק "שובניסטמבליזציה" אני לא פמיניסטית. בחיי שלא. אין לי סבלנות לכל הנודניקיות האלה שכל הזמן מחפשות את הגברים בסיבוב רק כדי לסמן עוד וי במאבק לניפוח הדגדגן המצומק שלהן. כאילו, אני בעד שיוויון במשכורות ובזכות ההצבעה, אבל זהו, פחות או יותר. נשים טובות יותר בגידול ילדים ובניקיון, וגברים טובים יותר בהתקנת מדפים ובזיוני מוח. אין מה לעשות, ככה זה בחיים. כשאני אתקע עם פנצ'ר באמצע איילון ואיזו בלונדה תעצור כדי לעזור לי, סביר להניח שאני אניח את הג'ק בכפות ידיה הענוגות, אכנס לאוטו שלה ואתחפף משם. אבל כשזה מגיע למשפטים כאלה, החושים הפמיניסטיים האומללים שלי דופקים הופעה. עלובה, אבל הופעה. כן, אני רוצה להקים משפחה. למה לא? משפחה זה סבבה. עובדה, זה די תופס ברוב העדות. אפילו מרוקאים עושים את זה, בשם אלוהים, אני לא רוצה להיות זו שתתנגד לרעיונות שלהם. וכן, אני רוצה לעשות ילדים. בטח, ילדים זה כיף חיים. מיני-מי קטנטנים שיעשו לי טוב על הלב. קצת כמו כלב מדבר עם אגודלים מתוחכמים, סנופי דיסקו! אבל מה, גברבר נחמד שלי, מי בדיוק אמר לך שאני רוצה לעשות ילדים דווקא אתך? האם היותי רווקה בת שלושים פלוס אומר, באופן אוטומטי, שאני מוכנה לעשות ילדים עם כל אחד שישפיך לכיווני? אז זהו, שבגיל עשרים ושמונה חשבתי שכן, אבל מה אומר ומה אתעבר, הרצון הנואש הזה חולף עם השנים, ואני לא סגורה על זה שהוא חוזר..
א.חת ולתמיד, גברים יקרים, ממה אתם יותר פוחדים? מאיתנו, הנשים, או מילדיכם העתידיים? ותגידו עוד משהו, לו פתחו לכם את התחת ודחפו פנימה איזה רחם או שניים, הייתם עושים ילד לבד ונפטרים מהשטויות שמלוות אותו, כמו, למשל, אנחנו? למה במקום "אני לא מתכוון לעשות ילדים" אתם לא ניגשים לעניין ואומרים "צר לי, אחותנו, אינני מעוניין לקיים יחסי מין רק אתך במשך עשרים השנים הקרובות, סלחי לי נא"? מה הקשר לילדים עכשיו? למה שלא תגידו "בואי נצא לקפה, אבל רק שתדעי מראש שאני לא מתכוון לעשות כביסה בזמן הקרוב"? או כלים? או ללכת להורים? אז אנא, תחסכו ממני את המשפטים האומללים האלה ואל תקחו אותי כמובן מאליו. אני רוצה לפגוש גבר, להתאהב בו, ורק אז, אולי, אם יתחשק לשנינו, לעשות את ילדיו. כי בשבילי זו לא בעיה, את הציוד קיבלתי כבר מזמן. רחם, יצר אימהי וגנים פה ושם. לא נעים לי, מתוק שלי, אבל אני לא ב-א-מ-ת צריכה גברים, לפחות לא בשביל לעשות ילדים. אז אל תשכח, אמא יש רק אחת, והיא ממש המומה, כי אבא לא יורד על ברכיו ומודה לה שהכניסה אותו לתמונה.
______________________________________________________
וככה את מתעלמת מזה שאני כבר שנתיים חד הורית? קיצבה? משהו?
אהבה, מיא, או תשוקה?
כי אם את מדברת על המושג השני, הרי שהוא תלוי פרצי כימיקלים במוח ובאיברים חינניים יותר של הגוף, וזה עובר או תלוי בכימיקלים אחרים שנוטלים או צורכים, לא?
אהבה שאינה תלויית תשוקה, והיא עומדת, נצחית וקבועה היא אהבתי לחתולים שלי, למשל, או להבדיל לחברותיי, או לשוקולד...
ישהשקעה מורכבת ואינספור הדחקות בזוגיות "פשוטה". נו, באמת, זה מכמיר לראות את כולנו יחצ"נים של הדחקה...
זוגיות זה דבר נהדר כשחיים אותה. לא כשמתים אותה.
חנה יקירתי,
לדעתי יש בהחלט דבר כזה "חיים פשוטים". אני גם מאמין שבן זוג טוב עוזר לפשט את החיים ולכך, אני מניח, התכוונה לאוף באופן פשוט. את זה כולנו רוצים, באופן פשוט.
בטח שיש אינסוף וריאנטים של "רצון" אבל לכולם יש מכנה משותף, לא?... וזה נכון גם לגברים חד הוריים (במובן הפשוט של המושג).
תשובה מאמא "חדורית":
1. אין דבר כזה. אני לא חד הורית - יש לי שני הורים (אחד ז"ל, שניה שתבדל"א).
2. אני עומדת לכאורה בראש תא משפחתי חד הורי, אבל...
3. לילדים שלי יש גם אמא וגם אבא, כך שהם לא חד הוריים.
המשפחות החד הוריות היחידות, בעיני, הן אלו שייצגה ויקי קנפו: אלו שממחשכי האי-תקווה אזרו באומץ רב כוחות והפרידו את התא המשפחתי מהאב, altogether.
פעם ניסו לגייס אותי לארגון מופרך של "חד הוריות מבחירה". אחרי שהסברתי להן שויקי קנפו בחרה - הן פשוט עשו כי הן יכלו (רקע, תמיכה, משפחה, מצב כלכלי, חברה סובלנית), לא בחרו כלום, הן החליטו לבטל את ההזמנה ;)
לאוף יקירתי, אין דבר כזה "לרצות חיים פשוטים ומשפחה".
1. אין חיים פשוטים.יש או חיים או פשוטים. תבחרי.
2. מרכיב ה"לרצות" מאוד שנוי במחלוקת. זו התנייה חברתית. ככל שאנשים יותר מפותחים ביכולתם לבחון באופן ביקורתי את "אמיתות" המציאות, כך הם מגלים שהמשפט הזה הוא אולי חלק מקמפיין המיתוג של התא המשפחתי, אבל כל קשר בינם לבין מליון הוריאנטים של רצונותיהם של אנשים - מקרי בהחלט.
לגבי השאר: מפתיע אותי לקרוא עמדה כזו, שמזכירה מוסרנות דתית מהסוג הנמוך ביותר בעיני, זה שהוא הבסיס לכל הפשעים שנעשו נגד נשים מאז ומעולם ("השואה הגדולה של הנשים" - מכירה? הנימוקים היו דומים) ושעושה דה לגיטימציה לנשים ולחירות הביטוי שלהן, באשר הן. אני מזמינה אותך לחשוב מחוץ לקופסא, ולפני כן - להגדיר אותה אולי מחדש, בשטח רחב יותר?
את חופשיה לא לבקר בטקסטים מיניים בוטים (גם אני ממעיטה לבקר בהם), אולם בין זה לבין הדברים שאת אומרת כאן - המרחק רב.
הבהרת מושגים בסיסיים בבקשה:
שאלה לאילנה (לאוף) ולאחרים: למה מתכוונים כשאומרים "חד הורית"?
האם כל גרושה היא היום חד הורית?
גם אם לילדים שלה יש אבא, שלוקח אותם אליו ומשלם עבור מחייתם?
איך זה קרה?
האם אפשר להתחיל לקרוא לעצמי חד הורית גם אם רק רבתי עם האבא והוא ישן לילה או שניים בסלון?
אנא הבהירו.
(נ.ב. אישית, אני אם חד הורית חשוכת ילדים, אבל אני מודיעה ראשי הזעיר בסוגייה)
זה בדיוק שורש המחלוקת בינינו.
בעיניי, אין דבר כזה הבעה עודפת, ואני מרגישה שאת מנסה לדחוק את ליאת (ואת הדיון הזה) כל הזמן למשבצת האשה בעוד שאני רואה בה אדם יוצר.
ליצירה בעלת ערך, כנות היא תנאי הכרחי, אם גם לא מספיק.
וכמו שדפנה לוי (עש לילה) העירה בחוכמה - גם במערכת יחסים כנות היא ערך, כיוון שללא כנות תהיה ודאי מערכת יחסים, אבל אושר וסיפוק לא יהיו בה.
ואגב, השערותייך שגויות. אני עצמי - בלי בלוג - הייתי בוטה ונחרצת כל חיי. הייתי עיתונאית, וגם בטורים שלי לפני שנות דור, בעיתון תל אביב של ידיעות, כתבתי על סקס, על גברים ועל כל מה שבא לי.
כפקיד שמרן בעצמי, אני מבקש לצטט מי שגם היה פקיד ושמרן וגם יוצר בחסד:
"תמיד סירבתי לקבל את האפשרות שיבינו אותי. להיות מובן משמעו למכור את עצמך לזנות. אני מעדיף שייקחו אותי ברצינות בתור מי שאינני, שיתעלמו ממני באופן אנושי, בהגינות ובטבעיות"
(מתוך "ספר האי-נחת" של פרננדו פסואה בתרגומו של יורם מלצר)
..
ודרך אגב, סקס לא מוזכר כלל בספר הענק הזה....
מתפתח כאן דיון מענין.
מענין מה אומרת עליו ליאת בעצמה, שבאופן קונסיסטנטי לא מגיבה כאן ואני מכבדת את החלטתה .
אני חושבת שההבדל הגדול בינך לבינה הוא, שאת כבר "עשית את זה"
וכשעשית את זה
לא היה לך בלוג ולא היתה תפוצה כזאת של אנשים שקראו
את הגיגייך הכנים ותאורים על חיי המין שלך ותיסכולי הרחם שלך .
היית מן הסתם סוסה פראית, אטרקטיבית וקופצנית (בערך כמו שאני הייתי מן הסתם לפני 15 שנים) וזה שנדלק עלייך נדלק עלייך בגלל זה .
את הפחדנים והעלובים סיננת בתקופה אחרת . (גם אני סיננתי אותם).
אני קוראת כאן את הפוסטים ואין מה שנכתב בין השורות .
יש כאן יצירתיות נפלאה וכתיבה מעולה
וגם הרבה סבל ובדידות
ורצון למצוא איזו פינה שקטה . שמרנית . קונפורמית.
מי שיחבור לכותבת הבלוג הזה לעולם לא יוכל להיות זכר, עלוב קטן ושובניסט .
מה שכתוב בבלוג הזה, לא בהכרח משרת את מאוויה הלא כמוסים של יוצרתו.
אני לא "מאמנת דייטים" . אני אמא חד הורית, פנויה בדיוק כמו הרבה כאן
ומביעה את דעתי האישית
על הבעה עודפת - כאן.
מיא בהחלט צודקת - וזו נקודה חשובה, כאובה ודאובה אצל רבות מאתנו:
כשאת מנסה להסוות, להעלים, להעמיד פנים ולא להיות כנה לגמרי במערכת יחסים את אולי משיגה "מטרות" - הוא נשאר אתך, הוא מתחתן אתך, הוא חושב שאת האישה להכיר לאמא שלו וגו'
אבל המחיר, אוי המחיר -
מערכת יחסים שלמה שבה את לא עצמך, והעמדת פנים היא הרי דבר כה מתיש.
המחיר של כנות וחשיפה עצמית מוחלטת במערכת יחסים יהיה אולי ניפויים של אלה שלא יוכלו לעמוד בזה, אבל מי שכן יישאר בסביבה- אתו נוכל לייצר משהו שווה, לא?
גמאני.
בן זוג טוב הוא פשוט בן זוג טוב - ויש לי מן תחושה שאת דוקא יודעת מה זה.
זה לא ממש דביליזם לרצות חיים פשוטים ומשפחה ויש לי מן תחושת בטן שכותבת הבלוג הזה שאת מתיימרת לייצג - רוצה בדיוק את זה .
ללדת ולהקים משפחה - זה מה שרוב האנשים בסופו של דבר רוצים.
כתיבת בלוגים עתירי הסקס עם שוטטות והתבטאות יתר ברשתות החברתיות, מעבר להבעת כשרון ויכולות (ובבלוג של הדודה יש גם יש - שתינו יודעות) הן לעיתים ביטוי לבדידות .
וצר לי לאכזב אותך- אני גם לא פקאצה דבילית , ממש לא פולניה, בן הזוג שלי היה ממש לא אידאלי ובאופן כנראה לא תמוה - אני כאן .
איט מייקס דה טו אוף us.
בוקר טוב מותק
נו, מיותר לציין שאני עם מיא בויכוח שהתעורר כאן אתמול.
מי שאת המשפט הבא מסוגלת לכתוב
היא באמת מלכה.
"אולי הייתי צריכה לומר לה שאני אוהבת לפעמים לתת לעצמי סטירה."
ושילכו המתחסדים/ות הצבועים/ות לחפש טקסטים "צנועים" של בלוגרים/ות שאוכלים את עצמם/ן מבפנים לטובת הפוזה!
האמת היא שאין לי אחות.... (ואחי לא בעניין)
רגע - ומי תצוד אותי ?
חנה אפילו לא מוכנה לשדך לי את אחותה.......
מה היינו לולא השונויות בינינו?
יש מי שמספרת הכל, יש מי שכלום. אז????
אני כבר מבוגרת מדי אבל את מתוקה, ושי לי מישהו חמוד לשגך לך, אחד ארז אשרוב, ממש מתוק, כותב פה בלוג וגם עשה על סקס היום איזה ציירוף מקרים ניפלא.
הוא יכול להיות מלך ואת המלכה, לי תיתנו נרק חמש אחוזים ממה שתרוויחו יחד. מה את אומרץ?
וסקס? פעם, כשבעלי ארנסט עוד היה בחיים...
היום כבר מזמן לא.
נעשה החלפות וכירי לי מיהשו?
לך, לא הייתי משדכת את אחותי.
יש פה "טוויסט" מעניין....
אני לא עוקב ממש אחרי הסטטיסטיקות באתר אבל נראה לי שסקס בכל זאת מקבל פה את מרבית תשומת הלב. אבל לא דין ציורי עירום מהלובר שמעלה ידידתנו מאיה שהגיבה למעלה, כדין השתלחויות של חתיכות מסוימות שעסוקות בעיקר לבכות את מר גורלן על שגברים נלוזים פונים אליהן בהצעות מגונות רק משום ששמו תמונה חושפנית משהו בבלוג שלהן.
אני אישית מחפש עניין. לפעמים זה קשור בסקס. ולפעמים לא. סקס מוכר - אבל לא תמיד בא לנו לקנות.
את כותבת מצויין
ואני קוראת אותך באדיקות
אבל
חויות הסקס ותחושות הרחם - מיותרות גם לדעתי .
לא מוסיפות הרבה חן .
לא חכמות בעיני, אם מה שאת באמת רוצה בסופו של דבר
זה "סתם" בן זוג טוב וחבר טוב לחיות איתו
ולעשות משפחה .
נתת הזדמנות עם הפוסט הזה להגיד את מה שרציתי בעצם להגיד לך מזמן .
ליאת - את שווה בעיני . הייתי משדכת לך את אח שלי , אם היה לי אח פנוי,
והבלוג השנון הקולח והרהוט שלך הוא אחד מפנינות הקפה
אבל חלק ממה שיוצא לך בשטף על המקלדת - כדאי אולי להצניע .
לא חייבים להראות ה כ ל .